לדף ראשי



יכניה - מלך יהודה בן יהויקים המלך, בן 18 היה במלכו, ומלך שלושה חדשים, בשנת נ"א שכ"ז, 433 לפה"ס. בימיו עלה נבוכדנצר על ירושלים, הגלה את יכניה לבבל עם שרי יהודה החרש והמסגר (מ"ב כ"ד), ויצא דרך שער יכניה בצפון סמוך למערב (מדות פ"ב ו'). גלה יכניה - וגלתה סנהדרי גדולה עמו (ויק"ר פי"ט ו').

נבוכדנצר הושיב את יכניה בבית האסורים, ואחרי מות נבוכדנצר, בעלות אויל מרודך למלכות, נשא את ראש יכניה ויהי מאוכלי שלחנו (מ"ב ב"ה, ירמיה נ"ב), ונתן גדולה ליכניה (ב"ר פס"ג, עי' תרגום שני לאסתר א').
נבוכדנצר המליך את יכניה במקום יהויקים אביו שמרד בו. מסופר במדרש:

בבוא נבוכדנצר לבבל יצאו כל בני בבל לקלסו. אמרו לו: מה עשית? אמר להם יהויקים מרד בי והרגתיו, והמלכתי יכניה בנו. אמרו לו מתלא [=משל] אמר גור טוב מכלב ביש; לא תרבי גור ביש מכלב ביש, על אחת כמה וכמה [=גור טוב מכלב רע לא תגדל. גור רע מכלב רע – בוודאי]. מיד שמע להם ועלה (על ירושלים) וישב בדפני של אנטיוכוס. ירדה סנהדרי גדולה לקראתו, ואמרו לו: הגיע זמנו של בית זה ליחרב? אמר להם: לא, אלא אותו שהמלכתי, תנוהו לי ואני הולך לי. אזלין אמרין ליכניה: נבוכדנצר בעי לך. מה עשה? עמד וכנס כל מפתחות בית המקדש, ועלה על הגג, ואמר: רבש"ע, הואיל ולא זכינו להיות גזברין לפניך, מיכן ואילך הרי מפתחותיך לפניך! - כמין פיסת יד של אש ירדה ונטלתן (ויקרא רבה פי"ט ו').

לפי דברי יוספוס מסר יכניה את ירושלים והשרים בידי נבוכדנצר בתנאי שלא יגע בהם לרעה, ונבובדנצר נשביע לו על כך, אך הפר את שבועתו.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן