לדף ראשי




התוכן:
שופטים פרק יא
בתלמוד ומדרשים

יפתח הגלעדי - השופט העשירי בשנת ב"א תשפ"א (979 לפה"ס), ושפט את ישראל שש שנים, ויקבר בעיר גלעד אשר בעבר הירדן (שופטים י"ב ז'). יפתח היה גבור חיל, שם אביו גלעד ואמו הייתה אשה זונה (ת"י אתתא פונדקיתא=בעלת מלון אורחים).

שופטים פרק יא

(א) וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי הָיָה גִּבּור חַיִל וְהוּא בֶּן אִשָּׁה זונָה וַיּולֶד גִּלְעָד אֶת יִפְתָּח:
(ב) וַתֵּלֶד אֵשֶׁת גִּלְעָד לו בָּנִים וַיִּגְדְּלוּ בְנֵי הָאִשָּׁה וַיְגָרְשׁוּ אֶת יִפְתָּח וַיּאמְרוּ לו לא תִנְחַל בְּבֵית אָבִינוּ כִּי בֶּן אִשָּׁה אַחֶרֶת אָתָּה:
(ג) וַיִּבְרַח יִפְתָּח מִפְּנֵי אֶחָיו וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוב וַיִּתְלַקְּטוּ אֶל יִפְתָּח אֲנָשִׁים רֵיקִים וַיֵּצְאוּ עִמּו:
(ד) וַיְהִי מִיָּמִים וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי עַמּון עִם יִשְׂרָאֵל:
(ה) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִלְחֲמוּ בְנֵי עַמּון עִם יִשְׂרָאֵל וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי גִלְעָד לָקַחַת אֶת יִפְתָּח מֵאֶרֶץ טוב:
(ו) וַיּאמְרוּ לְיִפְתָּח לְכָה וְהָיִיתָה לָּנוּ לְקָצִין וְנִלָּחֲמָה בִּבְנֵי עַמּון:
(ז) וַיּאמֶר יִפְתָּח לְזִקְנֵי גִלְעָד הֲלא אַתֶּם שְׂנֵאתֶם אותִי וַתְּגָרְשׁוּנִי מִבֵּית אָבִי וּמַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי עַתָּה כַּאֲשֶׁר צַר לָכֶם:
(ח) וַיּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל יִפְתָּח לָכֵן עַתָּה שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ וְהָלַכְתָּ עִמָּנוּ וְנִלְחַמְתָּ בִּבְנֵי עַמּון וְהָיִיתָ לָּנוּ לְראשׁ לְכל ישְׁבֵי גִלְעָד:
(ט) וַיּאמֶר יִפְתָּח אֶל זִקְנֵי גִלְעָד אִם מְשִׁיבִים אַתֶּם אותִי לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּון וְנָתַן ה' אותָם לְפָנָי אָנכִי אֶהְיֶה לָכֶם לְראשׁ:
(י) וַיּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל יִפְתָּח ה' יִהְיֶה שׁמֵעַ בֵּינותֵינוּ אִם לא כִדְבָרְךָ כֵּן נַעֲשֶׂה:
(יא) וַיֵּלֶךְ יִפְתָּח עִם זִקְנֵי גִלְעָד וַיָּשִׂימוּ הָעָם אותו עֲלֵיהֶם לְראשׁ וּלְקָצִין וַיְדַבֵּר יִפְתָּח אֶת כָּל דְּבָרָיו לִפְנֵי ה' בַּמִּצְפָּה:
(יב) וַיִּשְׁלַח יִפְתָּח מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּון לֵאמר מַה לִּי וָלָךְ כִּי בָאתָ אֵלַי לְהִלָּחֵם בְּאַרְצִי:
(יג) וַיּאמֶר מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּון אֶל מַלְאֲכֵי יִפְתָּח כִּי לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת אַרְצִי בַּעֲלותו מִמִּצְרַיִם מֵאַרְנון וְעַד הַיַּבּק וְעַד הַיַּרְדֵּן וְעַתָּה הָשִׁיבָה אֶתְהֶן בְּשָׁלום:
(יד) וַיּוסֶף עוד יִפְתָּח וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּון:
(טו) וַיּאמֶר לו כּה אָמַר יִפְתָּח לא לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת אֶרֶץ מואָב וְאֶת אֶרֶץ בְּנֵי עַמּון:
(טז) כִּי בַּעֲלותָם מִמִּצְרָיִם וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד יַם סוּף וַיָּבא קָדֵשָׁה:
(יז) וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ אֱדום לֵאמר אֶעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ וְלא שָׁמַע מֶלֶךְ אֱדום וְגַם אֶל מֶלֶךְ מואָב שָׁלַח וְלא אָבָה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּקָדֵשׁ:
(יח) וַיֵּלֶךְ בַּמִּדְבָּר וַיָּסָב אֶת אֶרֶץ אֱדום וְאֶת אֶרֶץ מואָב וַיָּבא מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ לְאֶרֶץ מואָב וַיַּחֲנוּן בְּעֵבֶר אַרְנון וְלא בָאוּ בִּגְבוּל מואָב כִּי אַרְנון גְּבוּל מואָב:
(יט) וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחון מֶלֶך הָאֱמרִי מֶלֶךְ חֶשְׁבּון וַיּאמֶר לו יִשְׂרָאֵל נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצְךָ עַד מְקומִי:
(כ) וְלא הֶאֱמִין סִיחון אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבר בִּגְבֻלו וַיֶּאֱסף סִיחון אֶת כָּל עַמּו וַיַּחֲנוּ בְּיָהְצָה וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל:
(כא) וַיִּתֵּן ה' אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת סִיחון וְאֶת כָּל עַמּו בְּיַד יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּם וַיִּירַשׁ יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל אֶרֶץ הָאֱמרִי יושֵׁב הָאָרֶץ הַהִיא:
(כב) וַיִּירְשׁוּ אֵת כָּל גְּבוּל הָאֱמרִי מֵאַרְנון וְעַד הַיַּבּק וּמִן הַמִּדְבָּר וְעַד הַיַּרְדֵּן:
(כג) וְעַתָּה ה' אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל הורִישׁ אֶת הָאֱמרִי מִפְּנֵי עַמּו יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה תִּירָשֶׁנּוּ:
(כד) הֲלא אֵת אֲשֶׁר יורִישְׁךָ כְּמושׁ אֱלהֶיךָ אותו תִירָשׁ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הורִישׁ ה' אֱלהֵינוּ מִפָּנֵינוּ אותו נִירָשׁ:
(כה) וְעַתָּה הֲטוב טוב אַתָּה מִבָּלָק בֶּן צִפּור מֶלֶךְ מואָב הֲרוב רָב עִם יִשְׂרָאֵל אִם נִלְחם נִלְחַם בָּם:
(כו) בְּשֶׁבֶת יִשְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּון וּבִבְנותֶיהָ וּבְעַרְעור וּבִבְנותֶיהָ וּבְכָל הֶעָרִים אֲשֶׁר עַל יְדֵי אַרְנון שְׁלשׁ מֵאות שָׁנָה וּמַדּוּעַ לא הִצַּלְתֶּם בָּעֵת הַהִיא:
(כז) וְאָנכִי לא חָטָאתִי לָךְ וְאַתָּה עשֶׂה אִתִּי רָעָה לְהִלָּחֶם בִּי יִשְׁפּט ה' הַשּׁפֵט הַיּום בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבֵין בְּנֵי עַמּון:
(כח) וְלא שָׁמַע מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּון אֶל דִּבְרֵי יִפְתָּח אֲשֶׁר שָׁלַח אֵלָיו:
(כט) וַתְּהִי עַל יִפְתָּח רוּחַ ה' וַיַּעֲבר אֶת הַגִּלְעָד וְאֶת מְנַשֶּׁה וַיַּעֲבר אֶת מִצְפֵּה גִלְעָד וּמִמִּצְפֵּה גִלְעָד עָבַר בְּנֵי עַמּון:
(ל) וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר לה' וַיּאמַר אִם נָתון תִּתֵּן אֶת בְּנֵי עַמּון בְּיָדִי:
(לא) וְהָיָה הַיּוצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי בְשָׁלום מִבְּנֵי עַמּון וְהָיָה לה' וְהַעֲלִיתִהוּ עולָה:
(לב) וַיַּעֲבר יִפְתָּח אֶל בְּנֵי עַמּון לְהִלָּחֶם בָּם וַיִּתְּנֵם ה' בְּיָדו:
(לג) וַיַּכֵּם מֵעֲרועֵר וְעַד בּואֲךָ מִנִּית עֶשְׂרִים עִיר וְעַד אָבֵל כְּרָמִים מַכָּה גְּדולָה מְאד וַיִּכָּנְעוּ בְּנֵי עַמּון מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(לד) וַיָּבא יִפְתָּח הַמִּצְפָּה אֶל בֵּיתו וְהִנֵּה בִתּו יצֵאת לִקְרָאתו בְּתֻפִּים וּבִמְחלות וְרַק הִיא יְחִידָה אֵין לו מִמֶּנּוּ בֵּן או בַת:
(לה) וַיְהִי כִרְאותו אותָהּ וַיִקְרַע אֶת בְּגָדָיו וַיּאמֶר אֲהָהּ בִּתִּי הַכְרֵעַ הִכְרַעְתִּנִי וְאַתְּ הָיִיתְ בְּעכְרָי וְאָנכִי פָּצִיתִי פִי אֶל ה' וְלא אוּכַל לָשׁוּב:
(לו) וַתּאמֶר אֵלָיו אָבִי פָּצִיתָה אֶת פִּיךָ אֶל ה' עֲשֵׂה לִי כַּאֲשֶׁר יָצָא מִפִּיךָ אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ ה' נְקָמות מֵאיְבֶיךָ מִבְּנֵי עַמּון:
(לז) וַתּאמֶר אֶל אָבִיהָ יֵעָשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה הַרְפֵּה מִמֶּנִּי שְׁנַיִם חֳדָשִׁים וְאֵלְכָה וְיָרַדְתִּי עַל הֶהָרִים וְאֶבְכֶּה עַל בְּתוּלַי אָנכִי וְרֵעותָי:
(לח) וַיּאמֶר לֵכִי וַיִּשְׁלַח אותָהּ שְׁנֵי חֳדָשִׁים וַתֵּלֶךְ הִיא וְרֵעותֶיהָ וַתֵּבְךְּ עַל בְּתוּלֶיהָ עַל הֶהָרִים:
(לט) וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנַיִם חֳדָשִׁים וַתָּשָׁב אֶל אָבִיהָ וַיַּעַשׂ לָהּ אֶת נִדְרו אֲשֶׁר נָדָר וְהִיא לא יָדְעָה אִישׁ וַתְּהִי חק בְּיִשְׂרָאֵל:
(מ) מִיָּמִים יָמִימָה תֵּלַכְנָה בְּנות יִשְׂרָאֵל לְתַנּות לְבַת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי אַרְבַּעַת יָמִים בַּשָּׁנָה:

בתלמוד ומדרשים
יפתח נחשב קל ופחות בין השופטים. ויתלקטו אליו אנשים ריקים, דאמרי אינשי מטייל ואזיל דיקלא בישא גבי קינא דשרכי (דרך דקל רע ליגדל בצד אילן סרק. ב"ק צ"ב). אך כאשר נתמנה לשופט נחשב כגדול הדור. בדרך זו דומים ירובעל בדן ויפתח (ש"א י"ב), למשה ואהרן ושמואל (תהילים צ"ט).

שקל הכתוב שלושה קלי עולם כשלושה חמורי עולם, לומר לך ירובעל בדורו כמשה בדורו, בדן בדורו כאהרן בדורו, יפתח בדורו כשמואל בדורו, ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור הרי הוא כאביר שבאבירים (ר"ה ב"ה).

חז"ל דנו שאת יפתח לחובה על נדרו. אמרו ששאל שלא כהוגן והשיבוהו שלא כהוגן. כתוב והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי –

יכול אפילו דבר טמא? ונזדמנה לו בתו, והיינו דקאמר ליה נביא לישראל הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם, וכתיב אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי (ירמיה ח') זה יפתח (תענית ד').

לדברי ריש לקיש לא חל הנדר על בהמה טמאה, ולא על אדם. ולדברי ר' יוחנן הקדש דמים היה חייב, והיה יכול להביא את ערך דמיה לעולה. גם היה יכול להתיר נדרו אצל חכם. ושאלו:

ולא היה שם פנחס שיתיר לו את נדרו? אלא פנחס אמר הוא צריך לי, ואני אלך אצלו? ויפתח אמר אני ראש קציני ישראל ואני אלך אצל פנחס? בין דין לדין אבדה הנערה ההיא. ומשל בפי הבריות "בין חייתא למחבלתא אזל ברא דעלובתא"- (בין המילדת והיולדת שאינן בקיאין נאבד בן האומללה).

יפתח ופנחס נענשו בדמיה של הנערה. יפתח מת בנשילת איברים. בכל מקום שהיה הולך בו, היה אבר נישול הימנו והיו קוברים אותו שם. הה"ד וימת יפתח ויקבר בערי (לשון רבים) גלעד. פנחס ניטלה ממנו רוח הקודש, הה"ד ופנחס בן אלעזר נגיד היה עליהם (דהי"א מ') היה לפנים (ב"ר פ"ס ג'). וכן הוא בתרגום יונתן

"ולא שאל לפינחס כהנא, ואלו שאיל לפינחס כהנא הוה פריק יתה בדמין" (שופטים י"א ל"ט).

ומפני שלא היה יפתח בן תורה (לדעת כי יכול לשאול על נדרו) איבד את בתו וכו' באותה שעה כעס עליו הקב"ה וכו'.

אמרה לו בתו: אבי שמא כתיב בתורה שיקריבו נפשות בניהם על גבי המזבח? והלא כתיב מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן, מן הבהמה ולא מן בני אדם?
אמר לה: בתי נדרתי והיה היוצא וגו'.
אמרה לו: יעקב אבינו שנדר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, ונתן לו הקב"ה י"ב שבטים, שמא הקריב אחר מהם? ולא עוד אלא חנה כשהייתה נודרת ונתתיו לה' כל ימי חייו, שמא הקריבה את בנה להקב"ה? ולא שמע אליה.
אמרה לו: הניחני ואלך אצל בית דין שמא אחד מהם ימצא פתח לדבריך, שנאמר הרפה ממני שנים חדשים וכו'.
הלכה אצלם ולא מצאו פתח להתיר את נדרו, שהעלים הקב"ה מהם את ההלכה שלא ימצאו פתח להתיר את נדרו "בעון אותן ששחט משבט אפרים". עלה ושחטה לפני הקב"ה, ורוח הקודש צווחת: נפשות הייתי מבקש שתקריב לפניך? אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי (ירמיה י"ט ה')... ולא דברתי ליפתח להקריב לי את בתו. מי גרם ליפתח לאבד את בתו? על שלא קרא בתורה וכו' (תנחומא פ' בחוקתי סי' ז).

הרד"ק והרלב"ג מפרשים "ויעש לה את נדרו אשר נדר", שלא הקריבה קרבן עולה, אלא כלא אותה בבית להיות נזירה ולא ידעה איש כל ימיה. פירוש זה מוקשה: נזירות כזו לא ידעו היהודים מעולם, והיא המצאת הקתולים. ועוד: הפסוקים ברור מללו, וגם חז"ל לא התאמצו לחפות עליו עונו. ורק אמרו שהיה קל ועם הארץ ועשה נגד דין ישראל.



הערות לערך:
שם המעיר: מדוע תרגם אונקלוס [או יונתן] זונה=פונדקיתא?
הערה: לו אמו היתה סתם פונדקאית תמימה, מה הסיבה שאחיו לא נתנו לו חלק בירושת אביו? "בן אשה אחרת אתה" אינו סיבה משפטית להדיר מירושה. רק אם אכן אמו היתה זונה כפשוטו, אפשר להבין שהדירו אותו מהירושה, כי לא ברור שאכן היה בן גלעד.
מקור ההערה: שושנה shermans@013.net.il

שם המעיר: שי לביא
הערה: לטעם שתרגם יונתן 'פונדקיתא', ראה ביאור נפלא בכלי יקר לר' שמואל לניאדו. ושם הביא דעת האברבנאל שכתב, שעם היותה זונה לא היה ספק וחשש בהיותו בן אביו, ולזה אמר 'ויולד גלעד את יפתח', רוצה לומר שודאי הוליד 'גלעד את יפתח', שבנו הוא, ע"כ. לעצם הטענה שבנו של איש הבא מזנות לא יורש טעות היא. שכבר אמרו במסכת יבמות (פרק ב משנה ה, הובא ברד"ק) 'מי שיש לו בן מכל מקום, הוא בנו לכל דבר'. ובתלמוד אמרו שמקור הדין הוא באמור בתורה 'יכיר לתת לו פי שנים' שהאב יכול להעיד על בנו שהוא בנו אפי' מפלגש, ובזה הסבירו את מה ששנו במשנה 'מכל מקום' שביאורו שבן פילגש או כל אשה אחרת יורש. ולכן כתב האברבנאל שאחי יפתח עשו שלא כדין, והמהר"ש לניאדו שם כתב, שלא סילקוהו מקבלת ירושה, אלא שלא נתנו לקחת חלק 'בבית אביו' ממש שינחל את הבית עצמו, מאחר 'כי בן אשה אחרת אתה'. ולכך יפתח בהמשך בטענתו אליהם אומר 'ותגרשוני מבית אבי', ולא אמר 'ותגרשוני מנחלת אבי', שהרי לא גרשוהו מנחלה כי אם מהבית עצמו, ע"י שנתנו לו נחלה מקרקע אחרת, ואת זה אכן עשו שלא ברצונו.ועיי"ש עוד.
מקור ההערה: לימוד מעמיק במפרשי המקרא

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן