לדף ראשי




התוכן:
תולדות חייו
ריב"ש נתמנה לדיין בפקודת המלך
באמונות ודעות
פטירת הריב"ש וקברו
ספריו

תולדות חייו
ר' יצחק בר ששת - הריב"ש - רב ופוסק, נולד בעיר בלנסיאה בספרד בשנת פ"ו (1326) ונפטר באלגיר בשנת קס"ח (1408), בנעוריו למד בברצלונה אצל ר' חסדאי קרשקש ור' פרץ הכהן. רבו המובהק היה רבנו נסים ב"ר ראובן מפרש הרי"ף.

פרנס את ביתו מיגיע כפיו. סרב לקבל משרת רבנות, אף כי שמו יצא בארץ וחכמים רבים פנו אליו בשאלותיהם.
בהיותו בברצלונה הלשינו על הר"ן, על ר' חסדאי, עליו ועל אחיו הצעיר ממנו לימים ר' יהודה המכונה דון קרשקש ברפת, ועל שאר נכבדי העדה. הם נאסרו חמישה חדשים עד שיצאו נקיים (שו"ת הריב"ש סי' שע"ו שע"ז).
ר' יצחק עזב את העיר, אף כי קשה הייתה לו הפרידה מרבו, ועבר לסרקוסטה (עי' ריב"ש סי' שפ"ח וסי' ש"צ, ושו"ת הר"ן דפוס קושטא סי' פ"ט).
כאשר דללו מקורות מחייתו נאלץ לשמש כרב (בשנים 1374 -1370). גם בסרקוסטה לא מצא מנוחה: בנו הגדול נקטף כבן שמונה שנים (ריב"ש סי' תי"ז); שם שמע על פטירת אחיו הצעיר ר' יהודה ועל פטירת אמו שהיו בברצלונה. שמועות אלה ומחרחרי ריב בסרקוסטה גרמו לו להחליט לצאת משם ולנסוע לקלעת איוב. אנשי עדתו הפצירו בו שלא יעזוב אותם כצאן בלי רועה. לאחר זמן שב לעיר מולדתו, והרביץ בה תורה ברבים עד שנת קנ"א (1391) היא שנת השמד אשר באה כשואה על יהודי ספרד.

כמאתים אלף יהודים המירו דתם, ורבבות נהרגו על קדוש השם. רבים מילטו את נפשם והלכו בגולה לארצות אפריקה. הריב"ש מצא מפלט באלגיר, בה חיו היהודים חיי צער ועוני:

"על הארץ היו ישנים או שטיח עור, ובכסות יום מתכסים בלילה, ומלבושיהם טלאי ע"ג טלאי ורבים הולכים יחפים" (שם סי' קנ"ג).

הוא מצא חן בעיני ראשי העדה "אשר החשיבו אותו ויאמינו בו אף בעסקי הקהל וירכיבוהו אלוף לראשם".
גם פה לא הונח לו. "איש פלוני", אחד מן הגולים, אשר שם מגמתו להיות ראש וקצין על הקהל, ניסה לגרש אותו מן העיר. ראשי הקהל רצו לתבוע עלבון רבם מידי האיש ההוא "ולנדותו על בזיונותיו וחרופיו". ריב"ש מחל על עלבונו ואמר "אחרי שעבר עלינו מה שעבר אין לנו להתנהג בשררה זו, אבל ראוי לתת גוינו למכים ולחיינו למורטים ואולי נוכל כפרה". בימים ההם

"באו המונים המונים מאנוסי ספרד, וכראות אותם ישמעאלים אחרים בקשו מהשר לבל יניחם לרדת מאניותיהם פן יאמיר היוקר, ויגער בהם השר ויאמר: "חשבתי אתכם כמאמינים, ורואה אני שאתם כופרים, וכי אין יכולת באל לזון אלו בכלל כל העולם! " (שו"ת סי' ס"א).

ה"פלוני" הנזכר הסית את השר לקחת מהם מס גולגולת כפול. יום אחד הגיעה ספינה ובה מ"ה משפחות מן האנוסים, והשר הרשה להם לבוא לעיר. אותו פלוני התאמץ עם הקהל לפני השרים לסגור את העיר בפני אחיו פליטי החרב. כשמוע ריב"ש את הדבר הרע הזה, חרה לו מאוד ויאמר: הנה השר והקאדי חפצים להכניסם, ויהודים מונעים בידם? "בשמתא יהיה בעוה"ז ובעוה"ב כל יהודי שיגרום שישובו אלה העניים למיורקה".
כראות האיש כי עצתו הופרה, חתר להכעיס את הריב"ש, אך ידידו הנאמן ר' שאול המכונה אשתרוק הכהן חס על כבודו, וחש ללכת לתלמסאן מושב המלך, להביא ממנו כתב הדיינות להריב"ש.

לדעת גרץ הפלוני הזה הוא ר' יצחק בונאשתרוק. אטלאס (ב"הכרם") משער כי הוא ר' צמח אבי הרשב"ץ. על שניהם נוכל לומר: אם כדברי אחד מהם הוא, הלא הריב"ש כסה את שם האיש ההוא והם יגלו אותו בקהל?! ואם טעו, הרי הוציאו לעז על איש כשר!

ריב"ש נתמנה לדיין בפקודת המלך
כתב הנגידות שנתן המלך להריב"ש קבע כי בלעדיו לא יהא רשות לשום אדם לדון בעירו. רשב"ץ ערער על הכתב הזה (שו"ת הרשב"ץ ח"א סי' קנ"ה-קס"ב). \ברור הוא כי לא על הריב"ש יצא לחלוק, אלא על רבנות הנסמכת בכח הממשלה בלי הסכמת הקהל. כי בפסק ההוא עצמו הרבה הרשב"ץ בשבח הריב"ש באמרו:

ילדות יש בי להעיז פנים במי אשר קטנו עבה ממתני וכו', שאין ספק שהרב ז"ל הוא יחיד בדור ומומחה לרבים וכו', ואין צריך לומר בדורנו זה שנתמעטו הלבבות, ולא אתנו יודע עד מה, אלא אפילו בדורות הראשונים שהיה לבם כפתחו של אולם, היה כדאי לומר עליו דחשיב בדורו (שם סי' ק"ס).

דברי רשב"ץ דיכאו את הריב"ש והעכירו את רוחו. כאשר זקן סילק עצמו מן הרבנות ולא הורה עוד אף בביתו, סמך את ידו על הרשב"ץ והניח לו את כסאו בחייו. אך רבני שמשון לא קבל את הרבנות אלא לאחר פטירת הריב"ש.

באמונות ודעות
כאשר נדרש הריב"ש לחוות דעתו על חכמת יונית שיתרחק ממנה האדם, השיב שאין הספרים הכתובים בלשון יון בכלל הגזרה, אך האיסור בא על ספרי הטבע אשר מגמת מחבריהם לעקור יסוד תורתנו הקדושה, ולשרש אחרי אמונתנו בחידוש העולם ובהשגחת השם בפרטי המין האנושי (שו"ת סי' מ"ה).
בשאלת הידיעה והבחירה התאמץ להבדיל בין דעת הראב"ד והרלב"ג.
לא עסק בנסתרות ובקבלה, ובזה הלך בעקבות רבותיו, כפי שעולה מתשובה שהשיב בעניין זה:

הודעתיך כי מורי הרב ר' פרץ הכהן ז"ל לא היה כלל מדבר ולא מחשב באותן הספירות. גם שמעתי מפיו שהרב ר' שמשון מקינון ז"ל שהיה רב גדול מכל בני דורו, וגם אני זכור ממנו ואם לא ראיתיו בעיני, והוא היה אומר אני מתפלל לדעת זה התינוק, כלומר להוציא מלב המקובלים שהם מתפללים פעם לספירה אחת ופעם לספירה אחרת, כפי עניין התפילה וכו'. וכן הודעתיך מה שאמר אלי ביחוד מורי הרב רבינו נסים ז"ל כי הרבה יותר מדאי תקע עצמו הרמב"ן ז"ל להאמין בעניין הקבלה ההיא, ולזה איני תוקע עצמי באותה חכמה, אחר שלא קבלתיה מפי מקובל חכם וכו' (שם סי' קנ"ז).

פטירת הריב"ש וקברו
על מצבת קבר הריב"ש באלגיר כתב הרב ר' אבא מרי אבן כספי קינה בחמשה בתים, המתחילה "מאד רגזה תבל" (עי' נוסחה בכנסת ישראל לפין עמ' 602), ובבית השלישי מנוקדות המלים כ' י' ל' ק' ח' להורות על פרט השנה קס"ח. יום פטירתו לא נודע. כתובת המצבה נמחקה בגלל הטבחים התורכים שהשחיזו את סכיניהם על אבני קברי ישראל, אך העתק נשאר בכ"י ישן.
בבוא המגורשים מקשטיליא בשנת רנ"ב בנו מצבה חדשה, וכדי שלא ישחיתו הטבחים את הכתובת, הפכו אותה על פיה אחרי שחרתו עליה כתובת אחרת שחבר אחד המשוררים.
וזה נוסחה:

בנפול מגדל, כבוד ידל, נעם יחדל. נחם ירחק:
אם באשמן, גופו נטמן, רוחו נאמן, עד בשחק:
שונה ששה, סוד החמשה, יושב בשמים ישחק:

ובסופו כתב הבית השלישי מהנוסחא הישנה בזה:

אהה סר הוד לקח, ונהפך יין רקח לרעל,
כ' י' ל' ק' ח' אלוהים את יצחק:

המצבה נגלתה ב- ו' אייר תרנ"ו (1896). הציון על קבר הריב"ש נהרס בפקודת הממשלה שהרחיבה את גבול העיר אלג'יר. ראשי העדה הזיזו את קבר הריב"ש ממקומו. ביום ב' אב בשנה הנ"ל הורם הקבר בשלמותו, הונח על עגלת צב רתומה לעשרים סוסים. כמעט כל יהודי אלגיר השתתפו במסע ההלוויה עד בית החיים אשר בכפר סט' איגין, והיה האבל כבד מאוד.
תוך שנה יצאה גזרה מהממשלה להזיז גם את קבר הרשב"ץ. הוא נקבר סמוך לריב"ש, ועל שניהם נבנה בשנת 1909 ארמון בנדבת הקצין ר' מרדכי הלוי באלינסי. ובכל ערב ר"ח נקבצים שם אנשים ונשים לחלוק כבוד לשני גדולי ישראל עמודי ההוראה.

ספריו
א) פירוש עה"ת ממאמרי חז"ל ופשטי הכתובים, והרב חיד"א ראה אותו בכ"י (שה"ג אות י' סי' 35;
ב) חדושים על מסכת כתובות חברם בהיותו בברצלונה ומהר"ם אלשקר מביאם בתשובותיו סי' ב';
ג) חדושים על מסכת בבא מציעא, ור' בצלאל אשכנזי מעתיק מהם בשיטתו לכתובות ובשיטתו למציעא והזכירם בתשובתו סי' כ"ז.
ד) חדושים למסכת נדה נזכרו בס' שו"ת יכין ובועז ח"ב סי' ה'.
ה) לקוטים, בתשובתו סי' רע"ה כתב "כר כתובה אצלי בילקוטי זה לי י"ב שנה", ורבנו בצלאל הביאם במקובצת ב"מ דף מ"ח;
ו) שאלות ותשובות, הספר הזה הוא לבדו נשאר לנו לפליטה, כולל תקי"ז תשובות (וסימן למספר הזה הוא "הריב"ש"). לפנים נחלקו התשובות האלה לג' חלקים, וכאשר הובאו לדפוס בשנת ש"ז (1547) נסדרו בקובץ אחד. המדפיסים הקדימו את המאוחר, כי התשובות המסומנות מאות א' עד קפ"ו הן אלה אשר כתב באלגיר, כאשר הוכיח אטלס בהכרם וא"כ לחלק האחרון תחשבנה. ולפי דבריו היה החלק הראשון מכיל תשובות מסימן ש"ס בנדפס עד סוף הספר, והחלק השני מכיל התשובות מסי' קפ"ז עד ש"ס.
על פסקי הריב"ש כתב מרן הב"י בספר שו"ת אבקת רוכל סי' ע"ג וז"ל:

כבר אמרתי אליכם פה אל פה וגם במכתב בי מורי הרב הגדול מהר"י בי רב זלה"ה היה רואה תשובות הריב"ש וסומך עליהם יותר מפוסקים אחרים";

ז) שירים וקינות, אשר הוצאתי לאור בספרי "צפנת פענח" ע"י חברת מקיצי נרדמים (ברלין 1897).


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן