לדף ראשי




ירבעם - מלך ישראל, בן נבט משבט אפרים, והוא היה המלך הראשון לעשרת השבטים שנפרדו משבט יהודה ובנימין בימי רחבעם בן שלמה. שם ירבעם מלשון פרה ורבה, כי רוב-העם היינו עשרת השבטים היו תחת דגלו. הוא מלך בשנות ב"א תתקס"ד-פ"ו (774-796 לפה"ס).

תולדותיו של ירבעם כתובים בספר מלכים א פרק יא ואילך, ובדברי הימים ב י-יג.

בתלמוד ומדרש
חז"ל פירשו הוראת השם ירבעם - שעשה מריבה בעם, או מריבה בין ישראל לאביהם שבשמים. בן נבט הוא מיכה הוא שבע בן בכרי וכו' (סנהדרין ק"א). ירבעם בן נבט נקרא "איש משחית" (משלי כ"ח), שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים (ברכות ל"ה). עגלי הזהב שהעמיד ירבעם בבית אל ובדן נקראו "חטאת ירבעם", ועל מלכי ישראל שבאו אחריו נאמר "לא סר מחטאת ירבעם". אחאב הרבה לחטוא, וכתוב בו ויהי הנקל לכתו בחטאת ירבעם בן נבט (מ"א י"ז); ועל כך אמר רבי יוחנן

קלות שעשה אחאב כחמורות שעשה ירבעם. ומפני מה תלה הכתוב בירבעם? מפני שירבעם היה תחלה לקלקלה (סנהדרין ק"ב).
ירבעם בן נבט חטא והחטיא את הרבים, חטא הרבים תלוי בו... וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה (אבות פ"ה י"ח). המינין וכו' ושחטאו והחטיאו את הרבים כגון ירבעם בן נבט וחבריו, יורדין לגיהנום ונידונין בה לדורי דורות (ר"ה י"ז).

שלושה מלכים אין להם חלק לעוה"ב:
ירבעם אחאב ומנשה (סנהדרין צ').

א"ר יוחנן מפני מה זכה ירבעם למלכות? מפני שהוכיח את שלמה. ומפני מה נענש? מפני שהוכיחו ברבים. שנאמר וזה הדבר אשר הרים יד במלך וגו'. אמר לו: דוד אביך פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו ישראל לרגל, ואתה גדרת אותם כדי לעשות אנגריה לבת פרעה. (סנהדרין ק"א).

אותו היום שהכניס ירבעם שני עגלי זהב, אחד בבית אל ואחד בדן, נבנה צריף, וזהו איטליה של יון (שבת נ"ו). פירוש הדבר: התחלקות ישראל לשתי ממלכות הייתה זרע החורבן בידי רומי – כאלף שנים לאחר מכן! רעיון זה דומה למה שאמרו: בשעה שנשא שלמה את בת פרעה, ירד גבריאל, ונעץ קנה בים, ועליו נבנה כרך גדול של רומי (שבת נ"ו).

רעיון דומה קיים במדרש האומר בשעה שאמר דוד למפיבושת אתה וציבא תחלקו את השדה... יצאה בת קול רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה. (שבת נ"ו).
ר' אבא דרש:

"אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה" (מ"א י"ג) אחר שתפשו הקב"ה לירבעם בבגדו, ואמר לו: חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן. אמר לו: מי בראש?- בן ישי בראש!- אי הכי לא בעינא! (סנהדרין ק"ב,).

ועל כך אמרו: גסות הרוח שהיה בו טרדתו מן העולם (סנהדרין ק"א).


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן