לדף ראשי




התוכן:
במקרא
יריחו בימינו
ארכיאולוגיה
בתלמוד ומדרשים

יריחו - "עיר התמרים"; במערב הירדן, מול הר נבו (דברים ל"ב מ"ט), במערב הגלגל (יהושע ד' י"ט).

יריחו המקראית עמדה מול ערבות מואב בבקעה הנקראת על שמה: בקעת יריחו (דברים לד, ג). מקומה היה ליד מעברות הירדן (כתשעה ק"מ מערבה) בדרך העולה לירושלים. היא הייתה השער לארץ כנען בשביל הבאים מעבר הירדן המזרחי, וכיבושה בידי בני ישראל היה, אפוא, גורם צבאי מכריע בדרכם לארץ המובטחת. וכן דרשו חז"ל:

"יריחו נגרא של א"י... אם נכבשה יריחו מיד כל הארץ נכבשת... לפיכך נתכנסו לתוכה שבע אומות..." (במדבר רבה טו, יב; וע' יהושע יא, עד).

על חשיבותו של כיבוש בכורה זה יעידו הצו שנצטוו בני ישראל להחרים "העיר וכל אשר בה לד'" (יהושע ו' יז), כדרך שנצטוו להקדיש כל בכור באדם ובבהמה (שמות יג, ב), וגם התיאור הפיוטי הנשגב על כיבוש העיר בתרועה ובקול שופר, בלי להתעכב על עצם המלחמה שנלחמו בהם בעלי יריחו, כמרומז בדברי יהושע באספת העם בשכם (יהושע, כד, יא).

יריחו הייתה עיר בצורה וחומה סביב לה, שעריה סגורים בלילה, ולה מלך (יהושע ב'). בני ישראל עברו את הירדן מול יריחו. מן השיטים במזרח הירדן שלח יהושע מרגלים חרש לחפור את העיר.

סיפור כיבושה של יריחו מפורט בספר יהושע פרק ו.

יהושע השביע את העם לאמר "ארור האיש מלפני ה' אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו, בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה" (יהושע ו' כ"ו). חיאל בית האלי בנה אותה מחדש, ונתקיימה בו קללת יהושע (מ"א ט"ז ל"ד). יהושע נתן את יריחו לנחלת בנימין (יהושע י"ח כ"א). מלך מואב גרש את בני ישראל מעיר התמרים (היא יריחו - דברים ל"ד נ' דהי"ב כ"ח ט"ז) ולכד אותה (שופטים ג' י"ג).

עבדי דוד, שבאו לנחם את חנון מלך עמון, והוא גילח את חצי זקנם ויכלימם, ישבו ביריחו עד אשר צמח זקנם (ש"ב י' ה').
ביריחו ישבו בני הנביאים עם אלישע והוא ריפא את המים הרעים שם (מ"ב ב' ה', כ"א).
פקח בן רמליהו מלך ישראל השיב את השביה מיהודה ליריחו עיר התמרים (דהי"ב כ"ח ט"ו).
צדקיהו ברח דרך ערבות יריחו (מ"ב ב"ה ה', ירמיה ל"ט ה').
עם זרובבל שבו מגלות בבל בני יריחו שלוש מאות וארבעים וחמשה (עזרא ב' ל"ד, נחמיה ז' ל"ו), ואנשי יריחו עזרו לנחמיה לבנות חומת ירושלים (נחמיה ג' ב').

בימי בית שני בוצרה יריחו ע"י בכחידס שר צבא היונים (א' חשמונאים ט' ג'). וגם אז היו בה עצי תמרים (יוספוס מלחמות ס"ד פ"ח סי' ג').

בזמן הרומיים, אחר שלכד פומפי את ירושלים, חילק גאבינוס את הארץ לחמשה מחוזות, ואחד מהם היה יריחו (יוספוס מלחמות ס"א פ"ח ה').

יוסף אחי הורדוס נרצח ביריחו. הורדוס בא עם שני לגיונות לנקום את נקמת אחיו, נפצע בחץ שירו בו, והוכרח לסגת (קדמוניות סי"ד פט"ו).

בשנת 34 לפני סה"נ נתן אנטוני את יריחו ועוד ערים מיהודה מתנה לקליאופטרה (קדמוניות סט"ו פ"ד א'). ארבע שנים לאחר מכן קבל הורדוס מאוגוסטוס קיסר את כל ארץ יהודה ובתוכה יריחו (שם סט"ו פ"ז). בנה הורדוס ביריחו ארמון והיכלות ותיאטרון, פאר את העיר, ובנה מצודה ליד העיר.

אחרי מות הורדוס שרף סימון עבד הורדוס את היכלי המלך ביריחו, ובזז את הכסף והזהב שמצא שם. ארכילאוס בנה את יריחו מחדש. כאשר הגיע אספסיינוס וחילו ליריחו, ברחו התושבים להרים (שם ס"ד פ"ח). אספסיינוס בנה שם מצודה והושיב בה את חייליו (שם ס"ד פ"ט).

ישוב עברי התקיים בה מימות אחאב עד חורבן הבית, ובתקופת שיבת ציון באו עם זרובבל, "בני ירחו 345" (נחמיה ז, לו), שמהם גם השתתפו בבניינה של חומת ירושלים (שם ג, ב).

בייחוד עלתה קרנה של יריחו בימי בית שני, ובתקופת החשמונאים התקיים בה ישוב יהודי גדול. אליה בא פומפיוס הרומאי מדמשק לשפוט בין הורקנוס ואריסטובלוס, יורשי אלכסנדר ינאי, וממנה עלה על ירושלים. בתקופה ההיא נתפרסמה גם במטעי הבושם שלה, והורדוס הגדול פאר אותה ועשה אותה למקום תענוגות ושעשועים. שרי המלוכה ויקירי ירושלים הקימו בה טירות וארמונות חורף, ובימות הגשמים, כאשר בירושלים הגבוהה ממנה באלף מ', התגברה הצינה ורחובותיה התכסו שלג, היו יורדים ליריחו הקרובה (38 ק"מ) ליהנות מאקלימה החם והנעים ולרחוץ בבריכותיה היפות.

גם חכמי ישראל היו מתכנסים בה לדיונים שונים. כך, למשל, מספרת הגמרא:

"פעם אחת היו מסובין בעלית בית נוריה ביריחו, ונתנה עליהם בת קול מן השמים: יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה (כמשה רבנו), אלא שאין דורו זכאי לכך. נתנו חכמים את עיניהם בהלל הזקן...". (סוטה מח:, סנהדרין יא.)

על יריחו של הימים ההם המליצו, כי "שקולה הייתה יריחו כנגד כל א"י מרוב תענוגותיה". בימי המרד ברומאים נחרבה בידי חיל אספסינוס, ומשנבנתה שוב ע"י אדרינוס קיסר הפכה לעיר של נכרים, וסביבותיה מלאו בתי מנזר נוצרים.

במאה השביעית השתקעו בה גולים רבים מיהודי ערב שהגלו ממדינה, ח'בר ופדך. בתחילת המאה השמינית היה בה בית כנסת יהודי, אך בימי הביניים העלוהו הצלבנים באש והחריבוהו, וכך עמדה העיר בחורבנה עד אמצע המאה ה-19.

יריחו או בפי שנקראת בפי הערביים אל-ריחה נהרסה בפעם האחרונה בשנת 1840 ע"י אברהים פחה במלחמתו עם הבידואים אשר התחבאו שם.

יריחו בימינו
עם העליות לארץ ניסו יהודים להתיישב בעיר, אך נאלצו לעזוב בפרוץ מאורעות 1936. לאחר מלחמת העצמאות עברה יריחו לשליטת ירדן, ונכבשה בידי צה"ל במלחמת ששת הימים - 1967.

יריחו הועברה לרשות הפלסטינאית בשנת 1994 במסגרת הסכם "עזה ויריחו תחילה". עד שנת 2000 הייתה יריחו שקטה, והדבר איפשר הקמתו של קזינו בסמוך לעיר, שמשך אליו מהמרים יהודים. עם תחילת האינתיפאדה שרפו הערבים את בית הכנסת העתיק ביריחו.
לפי נתוני הרשות הפלסטינאית לאמצע 2003 מתגוררים בעיר 19,400 תושבים ובסביבותיה עוד כ-20,000 תושבים. בעיר קיים מיעוט נוצרי.

ארכיאולוגיה
התל המרכזי ביריחו, נקרא תל א-סולטן. גובהו 21 מטר ושטחו 40 דונם. החופרים המרכזיים בתל היו וורן, זלין וורטצינגר (1907-1909), גרסטנג (1930-1936) וקתלין קניון (1952-1958) שהייתה היסודית והמקצועית שבחופרים.
בחפירות אלו נמצאו שרידים מתקופות קדומות, שנבנו אחת על גבי רעותה. שכבה בולטת היא מהתקופה הכנענית הקדומה (אלף רביעי לפני הספירה) שבה נכנסו תושבים חדשים לארץ, והביאו עמם מנהגים שונים מהמקובל. תקופה זו נחשבת לראשית התקופה העירונית.

כשני ק"מ צפון מערב ליריחו נמצא תל אל סולטן שאותו מזהים עם יריחו המקראית, אשר עמדה ליד המעיין הגדול, מעיין אלישע (עין אל סולטן). שטח התל הוא 34 דונם, בערך, אך העיר שעמדה עליו השתרעה לאורך 210 מ' ברוחב של 130, ושטחה היה כ-24 דונמים. מספר תושביה לא עלה על 1500. חותמתה, אותה "חומת יריחו" שנפלה לפני יהושע, הייתה מורכבת משני קירות מקבילים בריווח של 3 מ' בין אחד לשני. לרגלי הצפיפות הרבה שבעיר, היו התושבים בונים בתי מושב גם בין קירות החומה, כעדות הכתוב: "כי ביתה בקיר החומה, בחומה היא יושבת" (יהושע ב', טו). פריחתה של העיר חלה בתקופת הברונזה התיכונה, והחומה ההיקסוסית של הימים ההם הצטיינה בחסנה. בימי מלכות ישראל לא הגיעה יריחו לגדולתה שבימי הכנענים, אולם עדיין נועד לה תפקיד אסטרטגי חשוב בדרך לעבר הירדן. השרידים שנתגלו בה מראים, כי אמנם, חזרה ונבנתה במאה ה-9 לפני הספירה, כדברי הכתוב על חיאל בית האלי, אפשר כי בזמן שאחאב עמד בפני התעצמות בארץ מואב, הוא הפך אותה לבסיס קדמי מול הירדן.

דרום מערב ליריחו הקדומה, במרחק 1.5 ק"מ מערבה ליריחו הנוכחית, נתגלו על גדות ואדי קלט שרידי יריחו מתקופת הבית השני. עיר זו שנבנתה במאה השניה לפני הספירה היא העיר הגדולה והמפוארת הנזכרת פעמים רבות במשנה, בברית החדשה ובכתבי פלביוס. בה היה מעון החורף של הורדוס וארמונות כוהני ירושלים ועשיריה, אליה שלח הורדוס את גיסו הצעיר אחי מרים החשמונאית כדי להטביעו באחת הבריכות, ובה מת גם הוא עצמו, המלך הגדול והאומלל. בין השרידים נתגלו גנים ובניינים ציבוריים נהדרים,


בתקופה הביזנטית נבנה שם בית כנסת שבו רצפת פסיפס עם צורות גיאומטריות וכתובת "שלום על ישראל".


בתלמוד ומדרשים
יריחו הייתה בכיכר הירדן וסביב לה אדמה פורייה.
לערב יאכל עד - זו יריחו שמבכרת... (ב"ר פצ"ט ג').
דושנה של יריחו ת"ק אמה על ת"ק אמה ונתנוהו ליונדב בן רכב ובאו בני בנימין ליטול חלקם ופינו אותו מפניהם (ספרי פ' בהעלותך סי' פ"א).
שמן אפרסמון היה גדל ביריחו (ברכות מ"ג. רש"י).
תמרים ביריחו מן המובחרים (ירוש' בכורים פ"א נ').
כותבות של יריחו הם טובים ומתוקים (ב"ב קמ"ו).
יריחו הייתה נגרה (מנעולה) של א"י. ואמרו (הגויים): אם נכבשת יריחו, מיד כל הארץ נכבשת. לפיכך נכנסו כולם לתוכה (תנחומא פ' בהעלותך).
חומת יריחו נבלעת במקומה בדרך נס, והרואה מקום זה צריך שיתן הודאה השבח לפני המקום (ברכות נ"ד).

מירושלים ליריחו עשרה פרסאות.
קול הכהן הגדול, באמרו אנא השם בעבודת יוה"כ בבית המקדש, נשמע ביריחו.
עזים שביריחו היו מתעטשות מריח הקטורת, ונשים שביריחו אינן צריכות להתבשם מריח הקטורת בירושלים (יומא ל"ט).
מיריחו היו שומעין קול שער גדול שנפתח, וקול המגרפה, וקול בן ארזא מקיש בצלצל (תמיד ל"ו:).
אבא שאול אומר קורות של שקמה היו ביריחו, והיו בעלי זרועות נוטלין אותן בזרוע. עמדו בעלים והקדישום לשמים (פסחים נ"ז).
שישה דברים עשו אנשי יריחו: על שלושה מיחו בידם ועל שלושה לא מיחו בידם. והן: מרכיבין דקלים כל היום (ערב פסח); וכורכין את שמע (שלא היו מפסיקים לומר ברוך שם כמל"ו); וקוצרין וגודשין לפני העומר וכו' (משנה פסחים נ"ה: ועי' מנחות ע"א).
גוג וכל המונו עתידים ליפול בבקעת יריחו (ספרי ברכה פ' ויעל משה).

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
יגאל ידין, אספקטים צבאיים בכיבוש הארץ בימי יהושע
יהודה איזנברג, כיבוש יריחו


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן