לדף ראשי




התוכן
יחוסו לבעש"ט
שיטת הבעש"ט שפרסם הפולנאי
שריפת ספר התולדות
ספריו

ר' יעקב יוסף מפולנאה - אחד מראשי החסידים, תלמיד מובהק של הבעש"ט ומפיץ תורתו: רב בשארינדאד, ראשקוב, נעמירוב ובאחרית ימיו בעיר פולנאה פלך וואהלין ברוסיא. הוא קרוי על שם העיר פולנאה. נולד בראשית המאה ה- 18, ומת בערך בשנת 1782.
היה גדול בשנים מהבעש"ט. בן למשפחת המקובלים רבי שמשון מאוסטרופולי, רבי יוסף כ"ץ בעל "יסוד יוסף", ולמשפחת רבי יו"ט ליפמאן הלר, בעל "תוספות יום טוב".

היה חכם גדול בנגלה ובנסתר. בראשית ימיו התנגד לשיטת הבעש"ט, ובהיותו רב בשאריגראד לא הסכים לראות את פניו כשהיה בא לעיר.
פעם אחת, מספרים החסידים (שבחי הבעש"ט), כאשר בא ר' יעקב יוסף פולנאה לביהכ"נ להתפלל, לא מצא שם איש, כי כולם היו עומדים בחוץ לשמוע סיפורי הבעש"ט. שלח אליו את השמש לבקשו לבוא אליו לראות מה טיבו. הבעש"ט השתוקק זה כמה לראותו ולצודו בחרמו - או כאשר יאמרו החסידים "להגביה אותו" - וימהר לבוא לפניו. ואחרי אשר דברו יחד כשעה קלה קנה הבעש"ט את לבבו ונהפך לראש חסידיו. מן העת ההיא נסע ר' יעקב יוסף פולנאה אל הבעש"ט בהיחבא, וכאשר נודע הדבר לאנשי העיר שהיו כולם מתנגדים, גרשוהו בע"ש מן שאריגראד והוכרח לשבות בכפר, והבעש"ט נסע אליו לשבות אתו יחד כדי להשקיט את צערו.

יחוסו לבעש"ט
אעפ"י שר' יעקב יוסף פולנאה כבר התקרב לבעש"ט, התנהג תחילה, בייחוד בעת היותו לרב בנעמירוב, עפ"י שיטתו המיוחדת: כל היום היה מעוטף בטלית ותפילין ולא פסק מלימוד. למד לא פחות משבעה דפים גמרא בכל יום, וקם בחצות הלילה להגות בתורה. הרבה להתענות, ושבוע אחד בכל חודש היה צם הפסקה משבת לשבת.
רגיל היה לומר כי אי אפשר להשלים בין החומר והצורה, מפני "שהם שני הפכים בנושא אחד: כשזה קם זה יורד" (פורת יוסף פרשת ויחי). הרוצה שיחיה – ימות; והצומות והאכזריות הם עיקר החיים בזה ובבא (צפנת פענח, וארא). דברים אלה הם ניגוד גמור לשיטה הבעש"ט שצריכים לעבוד את ה' גם בחומר.
כאשר נודע הדבר לרבו הבעש"ט, כתב אליו מכתב תוכחה על ענותו בצום נפשו:

"תרגז בטני לקול הקורא, והנני מוסיף בגזרת עירין וצירוף קוב"ה ושכינתיה לבל יכניס א"ע בסכנה כזו... אין השכינה שורה לא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה של מצוה וכו'. איעצך ויהי אלהים עמך, בעת למודו ידבק עצמו בדבקות גמור לעבודת הבורא ב"ה... ומבשרך אל תתעלם... מנאי הדוש"ת ישראל".

המכתב הזה פעל על ר' יעקב יוסף פולנאה פעולה נמרצת, והוא שינה את שיטתו לגמרי, היה לחסיד הבעש"ט, ולא בקש עוד צומות וסיגופים. הוא כותב:

בתענית וסיגופין בא האדם לידי עצבות וזאת פועלת רעה גם על הדבקות בה' שאי אפשר רק ע"י שמחה וכו', צריך האדם לאכול ולשתות ולהתענג כדי שתהיה לו שמחה ויוכל אז להתדבק בה', (תולדות יעקב יוסף משפטים).

הבעש"ט היה שבע רצון מתלמידו המובהק הזה, ובאשר רצה ר' יעקב יוסף פולנאה לעזוב את רבנותו ולהשתקע בא"י, לא הניחו הבעש"ט לנסוע, כי ידע כי הוא יפיץ את מעיינותיו ע"פ תבל.

ההגדה מספרת כי הבעש"ט אמר: רבש"ע, לא אבקש שכרי בעוה"ב על המעשים שעשיתי, רק על מה שנתתי לך יוסלע כזה (בסוף "פורת יוסף").
אחרי פטירת הבעש"ט (ז' סיוון תק"כ) בחרו החסידים את המגיד רבי דובער ממעזריטש לממלא מקומו, אע"פ שר' יעקב יוסף פולנאה היה זקן תלמידו. בראשונה התרעם על כך, אך אח"כ נכנע וקבל את מרות המגיד.
פעולתו של ר' יעקב יוסף פולנאה "להפיץ מעינות של הבעש"ט חוצה" הייתה גדולה מכל מה שעשו ממלאי מקום הבעש"ט ומעריציו, כי בספרו תולדות יעקב יוסף לבדו נזכרו כמאתיים ושמונים מאמרים בשם הבעש"ט, ועל ידם נתפרסם לא רק לאיש מופת אלא גם להוגה דעות רמות ונשגבות.

שיטת הבעש"ט שפרסם הפולנאי
הבעש"ט הכין את החומר לחסידות, והר' יעקב יוסף פולנאה היה האדריכל הבונה והמשכלל את הבניין הגדול הזה. בספריו נתן לחסידות גוון מיוחד מתורת רבו הבעש"ט, שלא השאיר אחריו בכתובים מאומה, ולולא ר' יעקב יוסף פולנאה כבר נשכחו כליל.
העיקר היא אצלו הצד הרוחני שבמצוות, היא הנשמה שבהן, כי התורה הנגלית היא הגוף, והקבלה היא נשמתה (תולדות יעקב יוסף תזריע). התנגד לרבנים ולאופן למודם המצמצמים א"ע רק בתוך ד' אמות של הלכה ופלפול:

"נתפשט הנגע ברבנים, שתחת לדרוש בשבת הגדול ובשבת שובה להורות את העם איך יתקדש לעבודתו ית', הם דורשים פירושים וחריפות להראות לעם חריפותם ובקיאותם" (תולדות יעקב יוסף ויחי).

גם מצוות מעשיות הן הלבוש הגשמי שבהן, ולכן מצות בטלות לעתיד לבוא (נדה ס"א) כי אז לא יהיו המצות בלבוש הגשמי, רק ברוחני, והמצות שבצד הגשמי יהיו בטלות (תולדות יעקב יוסף בהקדמה)

"וגם עתה בימינו לו נמצא איש שיהיה ראוי לכך, היה פטור מן המצות המעשיות (שם בראשית).
"גם בכללות האומה הישראלית יש קומה של רמ"ח איברים ושס"ה נידין, וצדיקי הדור הם הנשמה, חיות כלליות של הדור ההוא" (שם בהקדמה).

פה הגיע אל הגרעין שבחסידות. כשם שאי אפשר לחומר להתקיים בלי צורה, כך אי אפשר להמון לבוא לחיי עולם בלי סיוע של הנשמה - הוא הצדיק "שהוא לב העולם ושאר בני אדם הם כמו שאר איברי הגוף הניזונים מן חיות הלב" (תולדות, שמיני), אופן התדבקות האדם אל הצדיק הוא רק ע"י אמונה פשוטה ותמימה, בלי כל התחכמות ומבלי להרהר אחרי מידותיו, "כי כל מעשי הצדיק, גם אם משתמש במדות שקר וכזב, כוונתו לש"ש" (כתונת פסים, קרח).
מה יעשה הצדיק כדי לעלות מעלה? הוא צריך לעסוק בתורה תפילה ותשובה, להשפיע לעם תורה ומוסר. אך העיקר הוא להמשיך בתוך האותיות של התורה "הרוחניות והנשמה שנקרא אור אין סוף" (תולדות יעקב יוסף ויצא). ועי"ז זוכה הצדיק להיות לא רק המתווך בין ישראל לאביהם שבשמים, כ"א גם בין השכינה וקב"ה עצמו, "כי השכינה היא חולת אהבה להתייחד עם דודה ע"י הצדיק" (שם, ויגש).
גם מעשיו של הצדיק מושפעים ממעשיהם של העם. "ונתנה הארץ יבולה" - הם המוני העם. אם אילני סרק יתנו פריים, אז גם עץ השדה - הוא הצדיק - יתן פריו (שם בחוקותי). לכן צריך הצדיק להתחבר אל ההמון לרדת ממדרגתו, כדי שיעלהו אח"כ אתו, "להלביש בגדי הדיוט שיש בו מידה גרועה וכו' ובזו המידה תהי לו התחברות עם העם שהוא גרוע המדות" (תולדות, אמור). ועליו להשתטח לפעמים לתכלית זאת "בסמים ממיתים כגון שקר וכזב מדות היצה"ר" (שם תרומה). ועוד עיקר אחר להצדיק: להתפלל בכוונה. והוא היה אומר "נקל לי לומר עשרה חילוקים מלהתפלל שמונה עשרה אחת" (שבחי הבעש"ט).

רבי יעקב יוסף היה התלמיד המקורב ביותר לבעש"ט, ובכל זאת, אחר פטירת רבו מילא את מקומו המגיד ממזריטש. לפי תכונותיו ונטיותיו, ובהיותו איש העיון והספר, לא היה מסוגל לתפקידים של מנהיג. רבי יעקב יוסף לא ראה בכך פגיעה, והתחיל בעצמו לנסוע למזריטש כחלמיד-חבר למגיד, כי הוא הכיר "שאחר פטירת הבעש"ט הלכה לה השכינה עם תרמילה ממיז'בוז' למזריטש".

שריפת ספר התולדות
המתנגדים שחשבו כי עם מות הבעש"ט תתבטל תורתו, נבהלו לראות ספרי ר' יעקב יוסף פולנאה המפרסמים תורתו ברבים, והחלו לערוך מלחמה גלויה נגד החסידות בכלל ונגד ספריו בפרט.
הוציאו מחברת אחת בשם "שבר פושעים" ו"זמרת עם הארץ", וקראו חמס על "הצר הצורר" הוא ספר תולדות יעקב יוסף, ועל מחברו "שמגמתו להסית ולהדיח כל ישראל ללכת בדרכם ולא ילכו עוד בדרך תוה"ק ודרך קדמונינו ז"ל." הם פרסמו כי הספר תולדות יעקב יוסף, צואת ריב"ש, נועם אלימלך, לקוטי אמרים וכו' - הם ספרי מינים.

הגאון מווילנה גזר להחרים את הספר תולדות יעקב יוסף ולשרפו. ובמקומות הרבה נשרפו הספרים בראש חוצות. גם ר' יחזקאל לנדא בעל ה"נודע ביהודה", הרב בפראג, החליט לקנות את ספרי התולדות ולשרפם. האגדה מספרת שר' יעקב יוסף פולנאה בא בחלום לתלמידו ר' יעקב שמשון משפיטיווקא שיסע לפראג לתבוע עלבונו מידי הרב. זה התחפש לעני, בא לבית מדרשו של הרב בעת שלמד שיעורו עם תלמידיו, התקיף אותו בקושיות ונצחו בויכוח. לבסוף התוודע אליו כי הוא רק הצעיר שבתלמידי ר' יעקב יוסף פולנאה ז"ל. הדבר גרם לכך שבעל ה"נודע ביהודה" שינה את טעמו, הרים את הספר "תולדות" שהיה מונח תחת רגליו ונשקו בפיו (דברי נועם).

ספריו:
"תולדות יעקב יוסף" (מעזיבוז תק"ם בלי הסכמת רבנים)
"בן פורת יוסף" (לבוב תש"ד)
"צפנת פענח" (קארעץ תקמ"ב בחייו)
"כתונת פסים" שנדפס אחרי מותו.

הרחבה מתוך הספר "דור דעה" מאת יקותיאל אריה קאמעלהאר, ניו יורק תשי"ב




הערות לערך:
שם המעיר: שמ"א כהנא
הערה: יש בכתיבה חוסר אחידות מסויים. בתחילה כתב שבהתמנות המגיד ממזריטש לממלא מקום הבעש"ט 'התרעם על כך' [אף כי השלים עם כך בהמשך]. ואילו בהמשך כתב 'לא ראה בכך פגיעה'.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן