לדף ראשי




התוכן
פסק המיאון
דרכי הפלפול
החילוקים
בתור פוסק
בתור רב

ר' יעקב פולק - רב פוסק. ובעל החילוקים; נולד בפולין בערך בשנת 1470 ומת בעיר לובלין כ"ג סיוון ש"א (1541).
למד בישיבת ר' יעקב מרגלית בנירנבורג, ונשא אשה ממשפחה חשובה בפראג. אמה הייתה קרובה למלכות, והשתדלה להוציא מבית הסוהר את אשתו ובניו של ר' מאיר פפעפרקורן תלמיד מהרי"ק (כרמולי, העורבים ובני יונה בהקדמה). בפראג נהג ר' יעקב פולק רבנות וישיבה גדולה ביחד עם הרב ור' אייזיק מרגלית (בנו של ר"י מרגלית מנירנברג) "ושמעו יצא מסוף העולם ועד סופו" (הרמ"א בהוספות לספר יוחסין, וגאנז בצמח דוד).

לא ארכו השנים והוא הוכרח לעזוב את הרבנות בפראג, שב לארץ מולדתו פולין, וגר בעיר קראקא. סיבת התפטרותו מהרבנות היא כי קיים מיאון קטנה לפי דין הגמרא, נגד תקנת הרב ממירזיבורק.
וכך היו פני הדברים:

פסק המיאון
בשנת 1492 "מיאנה" אחות אשתו של הר' יעקב פולק, שנשאה לאיש בהיותה קטנה בטרם הגיעה לגיל 12. ר' יעקב פולק אישר וקיים את המיאון בכל תוקף מעשה בי"ד, וביטל את הקידושין, למרות שלפני חמישים שנה תיקן הרב ר' מנחם ממייזיבורק שלא תוכל אשה נשואה בקטנותה למאן.
הדבר הזה גרם לסערה גדולה נגד הר' יעקב פולק, ובייחוד בפראג מקום המעשה, כי שם ישב בעל האשה הממאנת והוא היה "אדם גדול בתורה". כל רבני פראג (חוץ מר' מאיר פפעפרקורן) ורבני אשכנז ואיטליה יצאו נגדו, והרב ר' יעקב מרגלית מנירנבורג (רבו של הר' יעקב פולק) החרימו את הר' יעקב פולק. הרב הר"י מינץ כתב עליו

"אם חוזר בו (הר' יעקב פולק בנדון המיאון) מוטב, כיון שהנידוי היה על תנאי זה עד שיחזור, ואם ח"ו שאינו חוזר, ראוי להורידו מגדולתו" (שו"ת מהרי"ם סי' י"ג).

הר' יעקב פולק

"מרוב חשיבותו וגדלותו העמיד המיאון על דעתו ולא השגיח בהם ובגזירותם, והייתה נשואה אותה אשה הממאנת לאדם אחר ע"פ אותו המיאון" (מהרש"ל ים של שלמה יבמות פי"ג סי"ז).

הר' יעקב פולק שהורד מגדולתו בפראג, התקבל בפולין ובקראקא כמלאך אלהים, והתורה שעמדה אז בפולין בשפל המדרגה עלתה על ידו לדרגה רמה. הוא הרביץ תורה והעמיד תלמידים רבים, הגדיל את העיסוק בתלמוד והוסיף ללימוד נופך של פלפול וחריפות. הוא לימד בשיטת "החילוקים" שהביא עמו מנירנברג לפראג ומשם לקראקא, דבר שעזר להעמקה בלימוד התלמוד והעלה את רמתו בארץ פולין.

דרכי הפלפול
שיטת החילוקים היא שיטת לימוד העוסקת בהבחנות עיוניות תיאורטיות בין מרכיבי הסוגיה. ההבחנות האלה לעתים קרובות מתרחקות מן הלימוד השיטתי, והן עוסקות במניפולציות הגיונית מנותקות מהמציאות. שיטה זו הרחיקה את הלומדים מן הלימוד השיטתי, ורבים מגדולי ישראל טענו שהיא מפריעה ללימוד הראוי.

רגילים לכתוב כי הר' יעקב פולק המציא את הלמוד בדרך הפלפול, ומישיבתו נפתחה הרעה שעליה התרעמו גדולי ישראל כמהר"ל מפראג, מהרש"א, ר' אפרים לונשיץ, ר' מרדכי יפה, השל"ה ובנו בעל ווי העמודים (בכורים ח"א וח"ב). דעה זו הביעו לעווינזאהן (בית יהודה ח"ב פ' ק"מ), גרץ (העתקת שפ"ר ח"ז 53), רב צעיר (השלח ח"ד 397).
הם מביאים ראיה ממה שכתוב בצמח דוד (ת"ר, ר"צ).

"ואומרים שהוא ר' יעקב פולק היה הראשון אשר המציא ברוב שינון חידודו וחריפותו את המצאת פלפול החילוקים, שנוהגים בו ראשי ישיבות במדינות אלו לחדד בהם את התלמידים מזמנו עד היום הזה, אף שאין דרכם מקובלים אצל כל החכמים וישרי לב. ורבים מראשי הגולה גדולי עולם זקני ומופתי דורותיו אין דעתם נוחה הימנו".

ביקורת זו אינה מכוונת לר' יעקב פולק, אלא לראשי ישיבות בדורות שאחריו. לימוד החילוקים פרץ כל גדר הגיון, ותלמידי ישיבות בזבזו את כוחם וזמנם בפלפול עקר.

ר' יעקב פולק היה חריף וידען, תכונות אשר למד מרבו בנירנברג. דרכו היה לשאת ולתת בתחילה בהלכה לרדת לסוף דעת התלמוד לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. כאשר ירד לעומק כוונתו של התלמוד, והעמיד את דבריו על הדין ועל האמת ועל הפשט, הציב פלפולים וחילוקים "לחדד בהם את התלמידים"' להרחיב את דעתם ושכלם. כל זאת "מפני שראה שהלבבות התחילו להתמעט בערך שֶכֶל הראשונים שלפניהם". כך עולה גם מהקדמת "זרע ברך" ח"ב, אשר מחברו ר' ברכיה בירך שפירא היה דרשן ודיין בקראקא בימי הב"ח, שהטיל דופי בלימוד החילוקים הפרועים לשמצה בימיו, אבל הילל את החילוקים שהיו נוהגין בדורות שלפניו.

החילוקים
מקום מוצאו של למוד החילוקים הוא אשכנז. שם, בשלוש הישיבות אוגסבורג נירנבורג ורגנשבורג, התפתח הלמוד המחודד ועלה למעלה ראש. וזהו מה שכתוב בשל"ה מסכת שבועות (דף קפ"א.):

"ויהיה ג"כ חידוד, דהיינו לתרץ בדרכים אמיתיים כל אויש ברענגר (אונסבורגר) וכל נירנברגר וכל רעגיר שפורגר (רעגינשבורגר). וכן בתוספות, לקשר "ואם תאמר" או "תימא". והר' יעקב פולק היה הראשון שהביא דרך הלמוד מאשכנז ונהג אותו בישיבות בפולין, וזהו מה שאמר בעל צמח דוד "והנהיג אותו במדינות אלו".

דרך הלמוד שמצא הר' יעקב פולק בימי בחרותו בישיבת נירנבורג, היה נוהג שם בבתי המדרש עוד בימי ר' יעקב ווייל (מהרי"ו) תלמיד מהרי"ל. וז"ל המהרי"ו:

"ודאי כשאנו מפלפלין ולומדים חריפות כגון בזמן התוספות, אז אנו רגילים למשקל ולמטרח בדקדוקים ובחילוקים דקים, כמיעל פילא בקופא דמחטא [=כמכניסים פיל בקוף המחט]" (שו"ת מהרי"ו סי' קס"ד).

גם החילוקים היו נהוגים באשכנז מקודם. אך למוד החילוקים היה נוהג בסוף הזמן, ולשני סוגי הלמוד: הפשט עם פירש"י, והפלפול עם תוספות, היו קבועים שני זמנים מיוחדים. הם נקראו "זמן הפירוש" ו"זמן התוספות" (עי' מהרי"ו שו"ת סי' קס"ד, ומהרי"ק, שו"ת סי' קס"ט). בחצי הראשון של השנה למדו הלכות בלא תוספות עד שהיו שגורים בפיהם, ובחצי השני למדו תוספות בעיון ואז היו רגילים לפלפל בחילוקים דקים.
בתחילה היו התלמידים אומרים את החילוקים בתור שקבעו לעצמם, ולאחר זמן ראש הישיבה אמר את החילוקים בתחילת הזמן ולא בסופו. ר' אהרן שמואל קאידנובר שהיה אב"ד בפיורדא ועוד (מת בשנת 1676) כותב:

"אבא בקצרה, מחמת טרדות התלמידים ובני ישיבתי אשר אלי יום יום ידרושו בגפ"ת ובחילוקים הנהוגים בהתחלת הזמן" (שו"ת נחלת שבעה סי' מ ),

בשנת 1780 בימי ר' יצחק חריף אב"ד קראקא קבלו עליהם ראשי העיר לר"מ את ר' משה מחבר תפארת משה, בן בתו של ר' העשיל אבד"ק הוראדנא בתנאי -

"שיגיד מן התחלת הזמן עד כלות לשלושה חדשים ארבעה חילוקים בכל שבוע, ואין רשאי שום בעל הבית לעשות אסיפה בביתו ללמוד גפ"ת וחילוקים או להגיד איזה פוסקים בהתחלת הזמן, דהיינו עד ר"ח סיוון ועד ר"ח כסלו, אלא עליו ללכת בעצמו אל הישיבה לריש מתיבתא. ומאז ואילך רשות בידם להתאסף בביתם ולהגיד חילוקים ופוסקים בלי מוחה".

בתור פוסק
הר' יעקב פולק היה נוטה להקל. בדין בשר שהודח תוך ג' ימים ולא נמלח הורה היתר לכתחילה, דבר שרמ"א מתירו רק בדיעבד ובמקום הפסד מרובה או בשעת דחק (תורת חטאת כלל ד' דין ג'). הוא התיר מיאון בקטנה שנישאה ומאנה בהתבגרה להיות עם בעלה. בני דורו רדפוהו על כך, אך גם הרמ"א פוסק כמותו, כי אשה שנישאת בקטנותה יכולה למאן אפילו בזמן הזה (אה"ע סי' קנ"ה כ"ב).

הר' יעקב פולק לא חבר שום ספר הלכה, לא הוא ולא תלמידו ר' שלום שכנא אבד"ק לובלין וכל פולין הקטנה, כמאמר חז"ל: כותבי הלכות כשורפי תורה (תמורה פ"א). מטרתם הייתה להמשיך את המסורת של ההוראה והפסיקה בעל פה, ולכן כל אחד יעשה כפי הוראת שעה לפי ראות עיני הדיין (שו"ת הרמ"א סי' כ"ה).

בתור רב
בשנת 1503 נתמנה ר' יעקב פולק לרב כולל בקראקא, ובשנת 1520 הוציא חרם על הרב ר' אברהם מינץ (במהר"י מינץ אבד"ק פדובה). בשנת 1522, אחרי שבתו בקראקא 30 שנה, עזב את העיר ועלה לאה"ק, בגלל לעז שהוציא על הרופא שמואל שטמא אשת יהודי, והרופא היה תקיף ורופא בחצר המלכה. אחרי 10 שנים בירושלים הלך לתוגרמה (בערך 1532). לא ארכו הימים והוא שב לעיר לובלין, ומת שם.



הערות לערך:
שם המעיר: מושיק גולדברג
הערה: הקביעה כי ר' יעקב פולק נולד בפולין מוטלת בספק.
ישנם חוקרים הטוענים שעל אף שמו הפולני (פולק), הוא נולד בגרמניה והיגר לפולין.

מקור:דוד אסף, פולין:פרקים בתולדות יהודי מזרח אירופה, האוניברסיטה הפתוחה, תש"ן 1990
מקור ההערה: ספרי מחקר

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן