לדף ראשי



פקוח נפש – מקור הביטוי "פקח" - עניין פתיחה, ונפקחו עיניכם (בראשית ג' ה'), פקח קוח (ישעיה ס"א א'). בדברי חז"ל מופיע הביטוי בקשר לפתיחת גל אבנים כדי לחלץ אדם שנקבר במפולת.

הזהירו חכמים מאד על פקוח נפש, שדוחה את השבת.
מחללים שבת על ספק סכנת נפשות, והזריז הרי זה משובח, ואינו צריך ליקח רשות מב"ד.

כיצד? נפל לים ואינו יכול לעלות, טבעה ספינתו בים ואינו יכול לעלות, יורדין ומעלין אותו משם; נפל לבאר ואינו יכול לעלות, עוקרים לו חוליה ומעלין אותו משם; תינוק שנכנס לבית ואינו יכול לצאת שוברין לו דלתות הבית, ואפילו הן של אבן, ומעלין אותו ומוציאין אותו משם, מכבין ומפסיקין דליקה בשבת (אם חוששין שיש שם אדם וישרף). והזריז ה"ז משובח ואינו צריך ליטול רשות מב"ד (תוספתא שבת פט"ז).

פקוח נפש דוחה את כל התורה כולה חוץ מע"ז גלוי עריות ושפיכת דמים (אלפסי סנהדרין פ"ח דף רפ"ז ע"ב), אכל שאר איסורין שבתורה הוא דוחה, שנאמר "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" - ולא שימות בהם. חולה הצריך איסור - מותר להאכילו לצורך רפואה ע"פ רופא מומחה (ועי' או"ח סי' שכ"ח).



הערות לערך:
שם המעיר: גורי קרגמן
הערה: בספר מקבים א' מסופר כי לפני הצטרפות מתיתיהו ובניו למרד נהגו המורדים לשבות ממלאכת הקרבות בשבת וכתוצאה מכך הצליחו כוחות היונין להכות בהם ולהרבות החללים. מתיתיהו קבע כי יש להילחם גם בשבתות. זהו על כן המקור הראשון ל"פקוח נפש דוחה שבת" וראוי לציינו.
מקור ההערה: ספר מקבים א', פרק ב'

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן