לדף ראשי




פשיטתא - תרגום התנ"ך בלשון סורית, ונוסף בו גם תרגום ברית החדשה של הנוצרים. נקרא "פשיטתא", מפני שהוא תרגום מילולי ללא פירוש, וכדי להבדילו מן התרגומים בספר Hexapla של אוריגינס.

הפשיטתא שלפנינו נזכרה בפי אבות הכנסיה במאה הרביעית, וביחוד ע"י אפרים הסורי. יש מסורה כי אבנר מלך אודיסא שלח לארץ ישראל לתרגם לו את התנ"ך לסורית. אבנר היה בן מונבז ואמו הייתה הליני המלכה.
לדעת החוקרים, אבנר הוא איזאטיס מלך אדיאביני (זוטס מלך חדייב) שמזכיר יוסיפוס (קדמוניות ס"כ פ"ג ד') כי שלח חמשת בניו לירושלים ללמוד לשון היהודים וחכמתם. איזאטיס קרא בתורת משה, ואפשר שקרא את התרגום הסורי הנודע עתה בשם פשיטתא (עי' גרץ געשיכטע ח"ג 405). לפי זה היה התרגום הסורי של התורה מצוי במאה הראשונה, ובמאות שאחריה הוסיפו לתרגם גם נ"ך, ואח"כ את הברית החדשה, והשלימו כל התרגום במאה הרביעית בזמן אפרים הסורי.

מקור התרגום
הפשיטתא תורגמה מעברית בעזרת חכמי ישראל, לפי מסורות שנהגו אז בא"י. בתרגום ספר בראשית ניכרים עקבות תרגום השבעים יותר מאשר בארבעה החומשים האחרים. תרגום תרי עשר הולך בעקבות השבעים. יחזקאל ומשלי כנראה תורגמו מתרגום ארמי. בתרגום דברי הימים נתערבו פירושי המדרשים, וכנראה נעשה התרגום בזמן מאוחר.
יהודים עזרו הרבה בתרגום הפשיטתא, אך אין ספק שהעורכים היו יהודים-נוצרים או נוצרים. תרגום הברית החדשה נעשה בודאי בידי נוצרים גמורים.
רב שמואל בר חפני גאון בפירושו לבראשית מ"ז ל"א אומר, כי הנוצרים מתרגמים 'וישתחו ישראל על המטה' כאלו היה כתיב על המטֶה, וזה נמצא רק בפשיטתא.

יוסף פרלס בספרו Meletemata Peschittoniana (ברעסלוי 1859) הוכיח כי תרגום הפשיטתא לתנ"ך נעשה תחילה בידי יהודים, שהשתמשו בו בביהכ"נ. נראה כי חז"ל מביאים תרגום זה באומרם כי האל הנאמן מתרגמינן אלהא מהימנא, ויום הרועה יום יבבא, מר דרור מרי דכי (שבת י': ר"ה ל"ג: מגילה י'). גם הוא מסכים כי יש בפשיטתא הוספות ושינוים שנעשו אח"כ בידי נוצרים, ואפילו אפרים הסורי מביא כמה דברים מהפשיטתא ששונים מהנוסחא שלפנינו. יעקב מאודיסא עשה כמה שינויים ותקונים בפשיטתא כדי להתאימה להעתקת השבעים. גם ידוע כי הפשיטתא הייתה כתובה מתחילה באותיות עברית עד אשר אסר זאת אפרים.

יסוד התרגום על מסורת חז"ל
ראיה שהפשיטתא נכתבה בראשונה בידי יהודים היא שהתערבו בה כמה הלכות ואגדות. "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו" (שמות כ"ב ל') נאמר על אבר מן החי (עי' חולין ק"ב);
"והעמיד אותם לפני ה'" (ויקרא ט"ז ז') בעודם חיים לפני ה' (עי' חולין י"א);
"ומזרעך לא תתן להעביר למולך" (ויקרא י"ח כ"א) - לא יתנסבון מבניך אשה נכרית. והוא כתני דבי ישמעאל, הבא על הגויה והוליד ממנה בן. ובמשנה אמרו האומר לא תתן לאעברא בארמיותא משתקין אותו בנזיפה (מגילה כ"ה);
"ביום השבת יערכנו לפני ה' תמיד (ויקרא כ"ד ח') - בערב שבת (עי' מנחות צ"ז).

גם מזמורי התהלים, ששונו הרבה ע"י הנוצרים, ניכר בהם רוח חז"ל: מזמור מ"ד הוא זמר ששרו בני ישראל ומשה בהר חורב (עי' דברים רבה פ"ג); מזמור נ"ג מוסב על אחיתופל שיעץ לאבשלום להרוג את אביו (כמו במדרש תהלים).
המלה "סלה" מתורגמת 'לעולם' (עי' ערובין נ"ד).

חלוקת הפרשיות של תרגום הפשיטתא הייתה לפי מנהג א"י המשלים את קריאת התורה בשלוש שנים. לפני פרשת 'אחרי מות' רשום כי היא נקראת ביום הכפורים (עי' מגילה ל"ג). על שמות כ' רשום "עשרה פתגמין" - שהם עשרת הדברות (ברכות י"א). על ויקרא י"ז א', "נמוסא דקורבני" (מגילה ל'). אולי השתמש המתרגם בפשיטתא בקריאה בציבור לפני שהתחבר תרגום אונקלוס.

רמב"ן מביא תרגום הפשיטתא לספר חכמת שלמה "חוכמתא רבתא דשלמה" בהקדמת פירושו עה"ת, ובפירושו לדברים (כ"א י"ד) מביא ספר יהודית או "מגילת שושן".


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן