לדף ראשי



הייתה ממשפחת רבנים. בעלה היה סוחר ונפטר בראשית המלחמה. את שתי בנותיה שלחה לארץ ישראל בשנת 1939. היא נשארה עם אמה הזקנה והחולה. בעת השואה הייתה גיזי פליישמן קרועה בין טיפולה באמה הזקנה, געגועיה לבנותיה ופעילותה להצלת כלל ישראל.
כשנודע לה ב- 1.1944. שבתה חלתה בא"י, כתבה מכתב אל מנחם באדר, חבר ועד ההצלה בקושטא, בו נאמר:

"חשבתי שתיטרף דעתי עלי מרוב דאגה וכאב. לא מובן לי כיצד יתכן שהילדה האומללה שכבה במשך תשעה חדשים חולה במחלה קשה וניראה שאיש לא דאג לה במשך זמן רב, והיו לה גם דאגות חומריות , . . וגם הרגישה עצמה בודדה ועזובה . . . ידוע לי שאתה מנחם וגם החבר ברלס לא הודעתם לי את מצב הדברים לאמיתו רק מתוך רגש רחמנות כלפי, כי הרי ידעתם שדאגה כבדה זו לשלום הילדה האהובה מעיקה עלי כל כך, עד שיהיה לי קשה ביותר להתמסר לתפקידים גדולים אחרים. לזה עוד נוסף אסוני הגדול האחר, שאמי המסכנה הטובה האהובה, שאתה אני גרה, חולה מאוד אף היא, וכך אני נמצאת כמו כדור שהגורל זרקו לכאן ולכאן בין חובותי כבת לאם וכאם לבת. לכל הדאגות האלה נוסף עוד רגש האחריות הגדול כלפי הכלל . . . כה מעטים הם אלה מתוכנו שניתנה להם בזמנים קשים אלה האפשרות והכח לעסוק בפעולות".

הייתה היהודיה היחידה שקיבלה רשות מהגיסטאפו לנהל שיחות טלפוניות לשווייץ לצורך המשא ומתן עם הגרמנים והמוסדות היהודיים בחו"ל. אגב ניהול פעולות עזרה ומשא ומתן נעצרה פעמים אחדות ונחקרה ארוכות. בניסיון קשה ביותר עמדה כאשר נעצרה ונחקרה בעניין פרשת קוסו. בעצתו של אלחנן שוורץ, עסקן בסלובקיה, שנמלט אח"כ להונגריה, ולפי שיטתו של הרב וייסמנדל, הוחלט לשחד את ד"ר קוסו, יו"ר לשכת הממשלה, שהיה לו תפקיד חשוב בגירוש היהודים מסלובקיה. הרעיון היה לשחד את הגברת קוסו, וזו תשפיע על בעלה לעכב את הגירושים ולבטלם. גיזי פליישמן הצליחה ליצור קשר עם הגברת קוסו, הביאה לה מתנה טבעת יהלומים יקרה, והבטיחה לתת לה בשווייץ סכומי כסף גדולים כעזרה לחינוך בנה במוסד חינוכי קאתולי. כאשר הגברת קוסו נסעה לשווייץ, לטפל בחינוך בנה, נעצרה בגבול, בשל הלשנה של התופרת, שהסתירה במעילה מספר מסמכים סודיים. במעיל מצאו רשימות שגיזי פליישמן רשמה בשביל נתן שוולב, וכן צ'ק לבנק שווייצרי. העניין עורר שערוריה גדולה בכל רחבי המדינה כאשר נודע שאשתו של הממונה על גירוש היהודים מקבלת שוחד מן היהודים ומבריחה כספים לחו"ל. גיזי פליישמן נעצרה ונחקרה ארוכות תוך כדי עינויים. בסוף שוחררה בהתערבותו של ויסליצני. לאחר מקרה זה הציעו לה לעלות לארץ ישראל או להגר לארץ כל שהיא. בידה היה דרכון פאראגואי, אך היא החליטה לעמוד על משמרתה עד הסוף.

למרות היותה עסקנית ציונית, דאגה גיזי פליישמן לכל היהודים ללא הבחנה: ציונים ומתנגדים לציונות, דתיים וחילוניים, עשירים ועניים.
הרב מכאל דוב ויסמנדל מזכיר אותה פעמים רבות בספרו ומדבר אודותיה בהערכה רבה ובכבוד רב:

"החשובה בעלת מעשים ולב טוב מרת פליישמן הי"ד" (מן המצר עמ' מ"ט), "נבונת הלב ומסודרת" (שם, עמ' נ"נ) ועוד.

גיזי פליישמן כתבה את מכתביה בשפה הגרמנית.
מכתביה מנוסחים בצורה דיפלומאטית והם פחות חריפים ממכתביו של הרב מכאל דב ויסמנדל. יחד עם זאת מורגש כאבה הגדול כל כך ש"קבוצת העבודה" אינה יכולה להשיג את העזרה הנדרשת, את אחד ממכתביה היא מסיימת בכך שהיא מסירה מעצמה כל אחריות אם ויסליצני לא ירצה יותר לנהל עם "קבוצת העבודה" כל משא ומתן.

"וכך קורה בדברי הימים של האומות, שבגלל עקרונות מתים מחמיצים את ההזדמנות להושיט עזרה במועדה" (מן המצר, עמ' צ"ח).

לאחר מרד הפרטיזנים ב- 1944 הועברו יהודי פרשבורג למחנה בסרד. רוב חברי הקבוצה נעצרו או נמלטו. גיזי פליישמן נשארה במשרדה באדלגאסה מספר 6. הבניין הפך כלא של הגסטאפו וגיזי פליישמן הייתה צריכה לדאוג לקיומם של העצירים.

בהיותה במשרדה החלה גיזי פליישמן לכתוב מכתב ופתחה במלים: "לצערי אני נמצאת ממש בתוך לוע הארי". באותו רגע נכנס איש גסטאפו לחדרה, וכאשר ראה את מבוכתה חטף ממנה את מכתבה ודיווח על כך לקצין הס.ס. ברונר, שנשלח לטפל בגירושם של יהודי סלובקיה. ברונר נתן הוראה להעבירה למחנה סרד על מנת לשלחה לאושביץ. ברונר הבטיח לשחררה בתנאי שהיא תגלה את מקום מחבואם של יהודי פרשבורג בבונקרים השונים בעיר. היא סירבה להיענות לדרישה זאת, על כן החליט ברונר לשלחה לאושביץ. גיזי פליישמן נשלחה לאוישביץ והוראה מיוחדת ניתנה ש"שובה אינו רצוי".

אחד מחברי הועדה, שנודע לו על שילוחה של גיזי פליישמן לאוישביץ, הודיע על כך מיד לקסטנר בבודאפשט. קסטנר ביקש את קצין הס.ס. קורט בכר שישפיע על אייכמן להציל את גיזי פליישמן. בנוכחותו של בכר שלח אייכמן הוראה טלגרפית לשחררה מאושביץ. מיד לאחר שבכר יצא ממשרדו שלח מברק שני בו ביטל את ההוראה הראשונה. ההשתדלויות לא הועילו, וגיזי פליישמן נשלחה לתאי הגזים יחד עם אלה שניסתה להציל.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן