לדף ראשי



רכוש שמכניסה האשה לבעלה, הן במעות הן במטלטלים. מוהר הבתולות היה בזמן התורה חמישים שקל כסף שנתן החתן לאבי הנערה (שמות כ"ב ט"ו, דברים י"ט).
בזמן התלמוד הכניסה האשה נדוניה לאישה והוא נתן לה התחייבות בכתובה.

נכסי הנדוניה היו משני מינים: נכסי מלוג ונכסי צאן ברזל

הבעל מקבל את פירות הנדוניה לשימוש ולהרחבה בצרכי הבית (כתובות פ'.),
לא האיש ולא האשה רשאים למכור את נכסי הנדוניה, ואם מכרו – אין תוקף למכירה (יבמות ס"ו: ב"ב כ"ו). אם מכרו שניהם ביחד לצורך פרנסה – המכירה תקפה (גטין נ"ה.). עיקר הרשות למכירת הנדוניה נתונה לאשה, וצריך לזה גם הסכמת הבעל (רמב"ם שלוחים פ"ג).

הנדוניה לא נתנה לגבות אלא לאחר הגירושין או לאחר מיתת הבעל (אהע"ז סי' ס"ג א').

הגאונים תקנו שגם למורדת צריך הבעל להחזיר כל מה שהכניסה לו בנדוניה וזה נקרא "דינא דמתיבתא": (תשובות ר"ש גאון אהע"ז סי' ע"ו).

שטר פסיקתא
בימי התלמוד היו הורי החתן והכלה עושים מתקשרים ביניהם ע"י "תנאים" שהתחייבו כל אחד לתת לזוג בעת הקדושין. תנאים האלה נקראו "פסיקתא": מה שפסקו לתת בדיבור או בכתב. ההתחייבות בדבור מועילה אם נערכו הקידושין מיד. כמו רב גידל שאמר בשם רב:

כמה אתה נותן לבנך כך וכך, כמה אתה נותן לבתך כך וכך, עמדו וקדשו, הן הן הדברים הנקנים באמירה (כתובות ק"ב.).

אם לא עמדו המחותנים בדבורם, מצינו:

הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל (כאדם המתלוצץ בחבירו ואומר לו טול רגלי שאין לי מעות, או שדוחפו ברגלו) תשב עד שתלבין ראשה (אם לא ישלם לו).
אדמון אומר: יכולה היא שתאמר לו, אילו אני פסקתי בעצמי, אשב עד שתלבין ראשי, עכשיו שאבי פסק מה אני יכולה לעשות? או כנוס או פטור! והלכה כאדמון (שם ק"ח.).

בספר השטרות לר' יהודה ב"ר ברזילי הברצלוני יש נוסח שטר פסיקתא וכן בספר העטור.
עכשיו נהגו לכתוב שטרי תנאים בזמן השדוך.

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
קידושין ונישואין



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן