לדף ראשי



מי שהוא נוטה לאחד מן הצדדים בגלל טובת הנאה, או קירבה; או אהבה או שנאה, לא יוכל לדון או להעיד במשפט. קשה לו להוציא משפט אמת או להגיד עדות נאמנה בדבר כי הוא "נוגע בדבר" הזה.

ואמרו בברייתא: בני עיר שנגנב ספר תורה שלהן, אין דנין בדייני אותה העיר (ב"ב מ"ג.), כי הדיין והעד נוגעים בדבר, שהם צריכים לספר תורה לקרות ולשמוע בימי הקריאה, וחוששים שישתדלו להוציא הספר תורה מיד המחזיק שלא כדין.
האומר: תנו מנה לבני עירי, אין דנין בדייני אותה העיר (שם).
מס של הקהלה, אין דנין בדייני אותה העיר, מפני שיש להם או לקרוביהם חלק בו, אם ימצא הדיין שיש לזה העד צר הנאה בעדות זו אפילו בדרך רחוקה ונפלאה הרי זה לא יעיד בה, וכדרך שלא יעיד בדבר זה שמא נוגע בעדותו הוא כך לא ידון באותו דבר (רמב"ם עדות פט"ז ד').

דיין שגלה דעתו מקודם אסור לדון עוד באותו דבר (באר שבע דף פ"ח).
שני דיינים ששונאים זה את זה אסורים לדון ביחד (חו"מ סי' ז).
חכם שנשאל על דין אחד וכתב פסק עליו, אם דן אינו חוזר ודן, אך בשקלא וטריא נמנה עליהם (שו"ת בני משה סי' ב', ועי' ירוש' פאה פ"ח יף כ.א.).

נוגע בדבר לקולא
במשך הזמן הקילו הפוסקים מעט בנגיעת הדין ובעדות בהרבה עניינים:
כי לא מקרי נוגע בדבר משום שדעתו קרובה לבני קהלתו בלבד, כל זמן שאין לו בדבר הנאת ממון (שו"ת הר"י מטראני ח"א סי' מ'),
ואמרו: כל שאינו נוגע עכשיו בעדות, אע"פ שאפשר שיהנה בו להבא - כשר (ב"י חו"מ סי'. ל"ז).
אם עשו תקנה או שיש מנהג בעיר שדייני העיר ידונו אף בעניין המסים - דינם דין (ש"ע חו"מ סי' ז').

אפטרופוס אינו נוגע בדבר ומעיד על נכסי היתומים, כי בדבר הנעשה בפומבי אין לחוש כ"כ לנגיעת העדות (תשובת מהרד"ך ח"ב סי' קי"ח).
והכל תלוי בדעת הדיין ובינתו לידע מי שיש לו הנאה ונוגע בעדותו חו"מ ל"ז.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן