לדף ראשי




אדם שנדר שלא לשתות יין, ולא להיטמא במשך זמן קצוב או כל ימי חייו, כדי לקדש גופו לשם שמים, כמו שנאמר נדר נזיר להזיר לה' (במדבר ו' ב').

דיני נזירות
על הנזיר להיזהר משלשה דברים:
א) שלא לשתות משקה משכר, יין ושכר מזוג או חי, חומץ יין ושכר, ענבים או צמוקים. העיקרון הוא: כל אשר יצא מפרי הגפן לא יאכל ולא ישתה.

ב) אסור להתגלח כל ימי נזרו, בין בתער בין בכל דבר שתולש שערו (סוטה ט"ז,).

ג) לא יטמא למת, וגם לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו, כי נזר אלוהים על ראשו קדוש הוא לה'.

ביום מלאת ימי נזרו מקריב קרבנות ומגלח את שערו, ואח"כ מותר לנזיר לשתות יין.

נזירות אינה נוהגת אלא בארץ ישראל ולא בחו"ל משום טומאת ארץ העמים. מי שנדר בחו"ל קונסים אותו ומחייבים אותו לעלות לא"י ולשמור שם נזירותו כמספר הימים שנדר.

מעשה בהילני המלכה שהלך בנה למלחמה ואמרה אם יבא בני מן המלחמה בשלום אהא נזירה שבע שנים, ובשובו בשלום הייתה נזירה שבע שנים, ואח"כ כשעלתה לא"י להביא הקורבן הורו בית הלל שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות (נזיר פ"ג ו'), כי השנים שהייתה נזירה בחו"ל לא עלו לה בחשבון.

נזיר סתם ונזיר עולם
סתם נזירות שלושים יום. אם נדר להיות נזיר עולם, מקיל בשערו מי"ב חדש לי"ב חדש. ואם אמר הרי עלי נזירות שמשון, או הריני נזיר כשמשון, אסור להתגלח כל ימיו, כי גם שמשון לא גילח שערו מעולם עד שגלחתו דלילה באונס.

נזירות שמשון... אין בו התרת חכם אלא א"כ היה בו אונס דאז אין ממש בנזירות ובשבועה (פרח מטה אהרן ח"א י"ז י"ח).
האב לבתו הקטנה או הבעל לאשתו יכול להפיר גם נזירות שמשון אם יש בנזירות ענוי נפש (שו"ת רדב"ז סי' אלף פ"ה).
נזיר שמשון מתוך שכרות או מתוך קטטה וכעס - מצדדים להקל (פני משה סי' ל"ז, ועי' שו"ת מהרי"ט סי' קל"ד).

נזיר אמתי
חז"ל ראו את הנזירות כדבר קדש שרק יחידי סגולה ראוים לו. הנזיר צריך להזהר מאוד שלא יעבור על נזרו, עד כי היו רגילים לומר לו "לך לך נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב" (שבת י"ג.) וחששו שלא יקיל ראשו בנזירות. אדם שלא יוכל לנהוג את עצמו בקדושה וטהרה, ראוי שימנע מנזירות, כי נזיר כזה נקרא חוטא, על שצער את עצמו מן היין.

ותניא בשם רבי אלעזר הקפר: נאמר בנזיר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, וכי באיזה נפש חטא זה? אלא שציער עצמו מן היין (נדרים י'.).
א"ר שמעון: אפילו חסידים הראשונים כשהיו רוצים להביא עולה היו נודבים ומביאים... בנזירות לא התנדבו כדי שלא יקראו חוטאים (שם).
כשחרב הבית בשניה רבו הפרושין בישראל שלא לאכול בשר ולא לשתות יין, נטפל להם ר' יהושע והורם שלא לעשות כן, מפני שאין גוזרין גזרה על הצבור אא"א רוב הצבור יכולים לעמוד בה (ב"ב ס':).

התנגדות לנזירות
כבר בימי הבית השני היו החכמים מרחיקים את הנזירים, כי ראו שאין כוונתם שלמה לשם שמים. שמעון הצדיק מספר שמעולם לא אכל מקרבן הנזיר, משום שלא היה בטוח שהנזירות היא אמנם לשם שמים, מלבד במקרה אחד:

מעשה באדם אחד שבא מן הדרום יפה עינים וטוב ראי וקווצותיו סדורות לו תלתלים, אמרתי לו בני מה ראית לשחת שערך זה הנאה? אמר לי רועה הייתי לאבי בעירי והלכתי לשאוב מים מן המעיין ונסתכלתי בבואה שלי ופחז עלי יצרי וביקש לטרדני מן העולם, אמרתי לו ריקה מפני מה אתה מתגאה בעולם שאינה שלך שסופך להיות רמה ותולעה, העבודה שאגלחך לשמים. עמדתי ונשקתי על ראשו ואמרתי לו כמוך ירבו נערים בישראל, עליך הכתוב אומר איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' (נזיר ד':).

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
הסגפנות אצל יהודי המזרח, שמואל חגי


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן