לדף ראשי




עידוד איש השרוי באבל ע"י מעשה או דברים.
נחום אבלים הוא על מת, והוא מנהג קדמון מאוד.
יצחק התנחם אחרי אמו (בראשית כ"ד ס"ז),
ויעקב קרע את בגדיו והתאבל על יוסף, ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו (שם ל"ז ל"ה).

בתלמוד מצינו כי נחום אבלים הוא מצווה גדולה, ואמרו כי הקב"ה בעצמו ניחם אבלים, דכתיב ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלוהים את יצחק בנו (סוטה י"ד.).

בפרקי דר"א (סוף פי"ז) נאמר:

התקינו שיהיו חתנים ואבלים הולכים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, ואנשי המקום רואים את החתן ושמחים עמו, ורואין את האבל ויושבים עמו על הארץ, כדי שיצאו ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים, ועליהם הוא אומר: בא"י גומל שכר טוב לגומלי חסדים.

דיני ניחומים
כשנכנסים לבית האבל יושבים ודוממים עד שפותח האבל, כמו שמצינו ברעי איוב שלא דברו אליו כי גדול הכאב מאוד. ואח"כ נאמר ויען איוב ויאמר, ודברו אח"כ הריעים (מחזור ויטרי 248). המנחמים אין רשאים לפתוח עד שיפתח האבל תחילה (ירוש' מ"ק פ"ג).
האבל מיסב בראש, שנאמר אבחר דרכם ואשב ראש וגו' כאשר אבלים ינחם (איוב כ"ט, כתובות ס"ט:).
מצינו גם תנחומין על מי שנתפס בבית האסורים והיה בסכנת נפשות ויצא בשלום, כמו ר"א שהעלוהו לגרדום ופטרוהו, נכנסו תלמידיו לנחמו (ע"ז ט"ז:). ואמרו תנחומי אבלים מביא טובה לעולם (אדר"נ פ"ל).

אופן התנחומים
בתלמוד מסופר הרבה איך היו החכמים מנחמים זה את זה.

כשמת בנו של רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו.
נכנס רבי אליעזר וישב לפניו.
ואמר לו: רבי, אם רצונך אומר דבר אחד לפניך.
אמר לו: אמור.
אמר לו: אדם הראשון היה לו בן ומת וקבל עליו תנחומין, שנאמר וידע אדם עוד את אשתו, אף אתה קבל תנחומין.
אמר לו: לא די שאני מצטער בעצמי, אלא שהזכרתני צערו של אדם הראשון.
נכנס ר' יהושע אמר לו: איוב היו לו בנים ובנות ומתו כולם ביום אחד וקבל עליהם תנחומין שנאמר ה' נתן וה' לקח ידי שם ה' מבורך וכו'.
נכנס ר' יוסי אמר לו: אהרן היו לו שני בנים גדולים ומתו שניהם ביום אחד וקבל עליהם תנחומין שנאמר וידום אהרן.
נכנס רבי שמעון אמר לו: דוד המלך היה לו בן ומת וקבל עליו תנחומין.
ולכולם אמר לא די שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרתני צערו שלהם.
נכנס ר' אלעזר בן ערך כיון שראהו אמר לשמשו טול לפני כלי ולך...
נכנס וישב לפניו ואמר לו: אמשול לך משל למה הדבר דומה? לאדם שהפקיד אצלו המלך פיקדון, בכל יום ויום היה בוכה וצועק ואומר: אוי לי אימתי אצא מן הפקדון הזה בשלום.
ואף אתה רבי היה לך בן קרא תורה וכו' ונפטר מן העולם בלא חטא ויש לך לקבל עליך תנחומין כשהחזרת פיקדונך שלם.
אמר לו: אלעזר בני נחמתני כדרך שבני אדם מנחמין (אדר"נ פי"ד ו', ועי' מ"ק כ"ח:).

נחום אבלים בזמן הזה
אחרי הקבורה עומדים המלווים בשתי שורות, והאבלים עוברים ביניהם. העומדים אומרים "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלם".
הולכים לבית האבל לנחמו בשבעת ימי האבלות, אך נוהגים שלא לנחמו עד יום ג' כי עד אז תוקפו של האבל קיים (עי' ויקרא רבה פי"ח), ולא ביום השביעי אחר תפילת שחרית כי אז פסקה האבלות.

בערב שבת לפני חשכה תוך "שבעה" הולך האבל לביהכ"נ לקבלת שבת, ועומד באולם עד "בואי בשלום", והרב או השמש קורא את האבל להכנס לפנים, ואחרי שגומרים בואי כלה, אומרים לאבלים "המקום ינחם אתכם..". במקומות אחרים היה המנהג שהזקנים עמדו בפתח ביהכ"נ בשתי שורות לנחם האבלים (עי' באר הגולה יו"ד סי' שצ"ג ג)

הבראה וברכת המזון
בסעודה הראשונה שאחר הקבורה מברים את האבל בפת ובביצים שהם עגולים, לרמז שהמות היא גלגל חוזר בעולם. כשגמרו לאכול בבית האבל מברכים לנחמו בברכת הזימון.
המברך ברכה המזון אומר: נברך מנחם אבלים שאכלנו משלו והם עונים: ברוך מנחם אבלים שאכלנו משלו ובטובו חיינו וכו'
ובסוף ברכת בונה ירושלים:

נחם ה' אלהינו את אבלי ציון וירושלים והאבלים בבית הזה, נחמם מאבלם ושמחם מיגונם, כאמור כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם ובירושלים תנחמו. בא"י אמ"ה האל אבינו מלכנו וכו' וכל טוב, אל אמת דיין אמת שופט בצדק ולוקח במשפט ושליט בעולמו לעשות בו כרצונו ואנחנו עמו ועבדיו, ובכל עת אנחנו חייבים להודות לו ולברכו, תכלה הרעה מעלינו ומעל כל עמו ישראל, ומן האבל הזה שבתוכנו. גודר פרצות ישראל הוא יגדור את הפרצה הזאת מעלינו, לחיים טובים לברכה ולשלום (מחזור ויטרי עמוד 248).
ברכת אבלים בעשרה ואין אבלים מן המנין, הני מילי בברכת רחבה (העומדים בשורה) אבל בתפילה וברכת המזון, אלו ואלו מן המנין (שאילתות חיי שרה סי' מ ז).

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
מנהגי אבלות שאינם ראויים, מ' צוריאל


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן