לדף ראשי




ברכת כוהנים לבני ישראל כשעומדים על הדוכן, שהוא כעין אצטבה שהיה במקדש בעזרת כהנים.

אמרו במשנה:

מעלה הייתה שם גבוהה אמה והדוכן נתן עליה (מדות פ"ב ו').
שאו ידיכם קדש (תהילים קל"ד ב') תרגום: טולו ידיכם כהניא על דוכן קודשא.

בזמן הזה עומדים הכהנים לפני ארון הקדש. בחזרת התפילה, כשמגיע ש"ץ לברכת שים שלום, הוא מקריא את הברכות לכוהנים מלה במלה והם עונים אחריו בקול.
וזוהי מצווה משולשת. שנאמר:

דבר אל אהרן ואל בניו לאמר
כה תברכו את בני ישראל אמור להם:
יברכך ה' וישמרך,
יאר ה' פניו אליך ויחנך,
ישא ה' פניו אליך
וישם לך שלום (במדבר ו' כ"ד-כ"ז).

ועונים הקהל: אמן אחר כל פסוק ופסוק, והש"ץ לא יענה שלא יתבלבל בתפלתו. (ברכות פ"ה ד').

בית הכנסת שכל המתפללים שם הם כוהנים, מקצתן עולין ומקצתם עונין אמן (סוטה ל"ח:), ובירושלמי אמרו:

עיר שכולה כוהנים, עונים אחריהם אמן הנשים והטף (ברכות פ"ה ד'),
וא"ר חסדא אין הקורא רשאי לקרות 'כוהנים' עד שיכלה אמן מן הצבור,
ואין הצבור רשאין לענות 'אמן' עד שתכלה ברכה מפי הכהנים (סוטה ל"ט:).
אין נשיאות כפים בפחות מעשרה, והכהנים מן המנין (מגילה כ"ג.),

לפני הברכה
הכהנים חולצים נעליהם מפני הקדושה, כאמור 'של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש היא' (לבוש סי' קכ"ח ועי' סוטה מ'.).
הכהנים נוטלים את ידיהם, משום שנאמר 'שאו ידיכם קדש', ואח"כ 'וברכו את ה''(תהילים קל"ד, לבוש שם). כמו בעבודת המקדש, הלוי הוא הנוטל את ידי הכהנים.

המתברכים עומדים לפני הכהנים בשעה שעומדים על הדוכן. הכהנים פונים לצדדים כשהם מברכים את העם כדי לעמוד מולם.
אמרו חז"ל כי העם שאחרי הכהנים אינם בכלל הברכה, אבל התיבה לפניהם או מצדם לא מפסקת.
מחיצה מאי?

ת"ש, א"ר יהושע בן לוי: אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים. ולאחריהם נמי אם הם אנוסים כגון עם שבשדות שהם טרודים במלאכתן ואין יכולים לבוא, הם בכלל הברכה (סוטה ל"ט, מחזור ויטרי עמוד 103).

סדר נשיאת כפים
הכהנים נוהגים להגביה שתי ידיהם ביחד כנגד כתפותיהם ופושטים ידיהם וחולקים אצבעותיהם ומכוונים לעשות חמישה אוירים, כעין חלון, דכתיב מציץ מן החרכים ר"ל ה' חרכים (מנהגי מהרי"ל). מדביקים 2 אצבעות יחד קמיצה וזרת, ונותנים ריוח בין אצבעות, אמה ואצבע יחד, ונותנים ריוח בין האצבעות לאגודל.

מנהגנו שהכהנים מכסים פניהם וידיהם בטלית. כשעוקרים הכהנים רגליהם לעלות לדוכן אומרים:

יהי רצון מלפניך אוא"א שתהא ברבה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל ברכה שלמה ולא יהא בה מכשול ועון מעתה ועד עולם.

ועומדים בדוכן פניהם כלפי ההיכל ואחוריהם כלפי העם, עד שמסיים הש"ץ ברכת הודיה, ואז קורא להם הש"ץ "כהנים", והכהנים מפנים פניהם כלפי העם ומברכים הברכה:

בא"י אמ"ה אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה.

פסוקי המענה של הקהל
יש נוהגים לענות פסוק אחר על כל מלה ומלה מברכת כהנים,
וכשאומרים: יברכך
עונין: יברכך ה' מציון עושה שמים וארץ,
כשאומרים: ה'
עונין: ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ וכו'.

ומצינו זאת בירושלמי (ברכות פ"א, וסוטה ל"ט:)

א"ר הונא: זה שרואה את הכהנים פושטים כפיהם בביהכ"נ,
בברכה ראשונה צריך לומר ברכו ה' מלאכיו (תהילים ק"ג כ'),
בשניה ברכו ה' כל צבאיו (שם פסוק כ"א),
בשלישית ברכו ה' כל מעשיו (פסוק כ"ב).

במוסף

בברכה ראשונה צריך לומר שיר המעלות הנה ברכו את ה' (קל"ד א'),
בשניה שאו ידיכם קדש וברכו את ה',
בשלישית יברכך ה' מציון וגו' (הראבי"ה סי' קס"ב).

ומנהגנו שלא לומר הפסוקים כלל רק לשמוע הברכה ולענות אמן אחר כל פסוק.

ואומרים בין הפסוקים: רבונו של עולם! אני שלך וחלומותי שלך וכו' שנזכר בגמרא (ברכות נ"ה.):

מאן דחזא חלמא ולא ידע מאי חזא, ניקום קמי כהני בשעה שעולים על הדוכן ונימא הכי: רבש"ע אני שלך וכו' ויכוין לסיים בהדיה כהני דענו צבורא אמן. ואי לא לימא הכי: אדיר במרום שוכן בנבורה אתה שלום ושמך שלום יהי רצון שתשים עלינו שלום (שם).

טעם הדבר באגדה (תנחומא פ' נשא),

הנה מטתו שלשלמה שישים גבורים, אלו ס' אותיות שבברכת כהנים, כולם אחוזי חרב - שכל אחד ואחד שמו של הקב"ה נזכר בו, יברכך ה', יאר ה', ישא ה', איש חרבו על ירכו. מה ראתה ירך שנזכרת? אפילו רואה אדם בחלומו החרב שלופה ונתונה בצוארו וקוטע את יריכו, משכים בבקר והולך לביהכ"נ מפחד שראה בלילה בחלומו: ורואה כוהנים נושאים כפיהם, והחלום רע מתבטל ממנו. לכך נאמר מפחד בלילות (ספר האשכול הל' ברכת כוהנים סי' ט"ו).

ואומרים עתה רבש"ע אפילו מי שלא ראה חלום בלילה. כשחל יו"ט בשבת אין אומרים רבש"ע ולא התפילה אחר וישם לך שלום, מפני שאין אומרים תחינות בשבת שנקרא עונג, וביו"ט לא קפדי כולי האי (מג"א או"ח סי' קכ"ט ס"ק ע').
ויש נוהגים שלא לומר רבש"ע כלל אפילו ביו"ט, רק התפילה אחר הברכה.

אין הכהנים רשאים לכוף קשרי אצבעותיהם עד שיחזרו פניהם מן הצבור, ועד שיתחיל ש"ץ שים שלום, ואין רשאין לעקור רגליהם עד שיגמר ש"ץ שים שלום (רוקח סי' שכ"ג).

זמן נשיאת כפים
בארץ ישראל נוהגים שהכהנים נושאים כפיהם: בכל יום בשחרית ובשבת ויו"ט בשחרית ובמוסף, וביום הכיפורים גם בנעילה, אף לא במנחה משום דשכיחה שכרות באותה שעה (תענית כ':), וגזרו מנחה דיום הכיפורים משום מנחה בשאר הימים.
בחו"ל נושאים כפים רק ביו"ט במוסף לבד, משום שביו"ט שרוים בשמחה, וטוב לב הוא יבורך. מה שאין כן בשאר ימים, ואפילו בשבתות השנה, שטרודים בהרהורים על מחייתם ועל ביטול מלאכתם (ש"ע או"ח סי' קכ"ח סעיף מ"ד בהגהה).
והיא אגדה:

משחרב ביהמ"ק אין יום שאין בו קללה,
וכתיב: ואל זועם בכל יום (תהילים ז'), ומי מבטל?
ר' אבין בשם ר' אמי אמר:
ברכות כוהנים מבטלים, ויהפכו הקללה לברכה, ובפרט במועדים שהם ימי הדין, כמו שאמרו בארבעה פרקים העולם נידון וכו' (מנהגי ישורון סי' ק"ה).

הכהנים שאין נושאין כפיהם

כהן שהוא שכור אסור לישא כפיו. וא"ר שמעון בן פזי,
למה נסמכה פרשת כוהנים לפרשת נזיר?
לומר לך מה נזיר אסור ביין אף כוהן המברך אסור ביין.
ועד שתי רביעית יין חי בבת אחת הוי שכור,
אבל אם הפסיק בו, או נתן לתוכו מים כל שהוא, לא הוי שכור וכו'
(שאלתות בהעלותך סי' קכ"ב).

כוהן שהרג את הנפש אפילו בשוגג, ואפילו עשה תשובה, לא ישא כפיו. שנאמר ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם... ידיכם דמים מלאו (ישעיה א' ברכות ל"ב.).
כוהן מומר לא ישא כפיו ואפילו חזר בו. וי"א שאם עשה תשובה מותר, ואם נאנס לדברי הכל נושא כפיו.
כוהן חלל או שנשא גרושה אינו נושא את כפיו.
נטמא למת שאינו משבעה קרוביו לא ישא כפיו עד שיחזור בתשובה ויקבל עליו שלא יטמא עוד למתים.
היו ידיו צבועות או עקומות לא ישא כפיו מפני שהעם מסתכלים בו. עכשיו שהכהנים משלשלים טליתם על פניהם ועל ידיהם בשעת הברכה אין לחוש לזה.
קטן שאינו בר מצווה לא ישא את כפיו.
אבל בתוך שבעה ושלשים על שאר קרוביו, ובתוך י"ב חדש על אביו ואמו אינו נושא את כפיו, וצריך לצאת מביהכ"נ לפני שיתחיל הש"ץ העבודה (מרדכי מגילה פ' הקורא). הטעם: שאינו שרוי בשמחה (מטה משה סי' קצ"ח.).

כהן הרשאי לעלות לדוכן, חייב לעלות, ועובר בשלש מצוות עשה אם היה בביהכ"נ כשקראו כוהנים ואינו עולה. אם עלה כבר פעם אחת באותו יום שוב אינו עובר. שאר עבירות אינן מונעות מכהן לשאת את כפיו (או"ח סי' קכ"ח סעיף ל"ט, ועי' בכורות מ"ה.).

מנהגים הקשורים לנשיאת כפיים, מתוך הספר "אוצר טעמי המנהגים" מאת שמואל פנחס גלברד

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
ציורים וביאורים לנשיאת כפים, אדריכל מאיר בן אורי


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן