לדף ראשי




מצוות עשה לשבת בסוכה בשבעת ימי החג, שנאמר:

בסוכות תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסוכות למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כ"ג מ"ד-מ"ה).

והוא זכר ליציאת מצרים, והסוכות האלה לדברי ר' אלעזר היו ענני הכבוד (וכן בתרגומים ממלת ענני יקרא, והערב רב היה מבחוץ כי פלט אותם הענן), רבי עקיבא אומר: סוכות ממש עשו להם מפני החמה בשעת חנייתן (סוכה י"א: רש"י).

טעמים לעשיית הסוכה
כתב הראב"ע שהחג בתשרי, שמימות תשרי החלו לעשות סוכות בעבור הקור.

רשב"ם כתב: ולכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אסיפה ויושבין בסוכות לזכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת, לבלתי רום לבבם פן יאמרו ידינו עשו לנו את החיל הזה.

רמב"ם כתב (תרגום מכאל שוורץ):

סכות, שכוונתו לשמחה וחדווה, הוא שבעה ימים כדי שיתפרסם הדבר. והוא הבהיר בתורה מדוע הוא בעונה זאת: באספך את מעשיך מן השדה (שמות כ"ג, 16), כלומר, בשעה שפנויים ונחים מן העבודות ההכרחיות. כבר אריסטו ציין בתשיעי מן המידות שכך היה, לדעתם, המקובל בין האומות בזמן הקדום. הוא אמר בזה הלשון: "הזבחים הקדומים וההתכנסויות היו לאחר אסיף הפירות, כאילו הם קורבנות בעבור הפנאי". זה לשונו. כמו כן הישיבה בסוכה באותה תקופה נסבלת. אין חום חזק ולא גשם מטריד.
שני חגים אלה גם יחד, כלומר, סכות ופסח, נותנים דעה ומידה. הדעה בפסח היא זכר אותות מצרים והנצחתם לדורות. והדעה בסכות היא הנצחת אותות המדבר לדורות. המידה היא שיזכור האדם תמיד את ימי המצוקה בימי הרווחה, כדי שתגדל תודתו לאל ותושגנה לו ענווה והכנעה, ויאכל מצה ומרור בפסח כדי שיזכור מה עבר עלינו. כן יצא מהבתים וידור בסוכות, כמו שעושים האומללים יושבי המדבריות והשממות, כדי שיזכור שכך היה מצבנו לפנים, כי בסכות הושבתי את בני ישראל [בהוציאי אותם מארץ מצרים] (ויקרא כ"ג, 43), ועברנו מזאת לשכון בבתים מקושטים במקום הטוב והפורה ביותר בארץ בחסדי האל ולפי הבטחותיו לאבותינו מפני שהיו אנשים שלמים בדעותיהם ובמידותיהם, כלומר, אברהם ויצחק ויעקב, כי גם זה מן הדברים שעליהם סובבת התורה, כלומר שכל טובה שתוענק ושהוענקה הן רק בזכות אבות, כי הם שמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט (בראשית י"ח, 19).

דרש מהרי"ל: לכך ציווה הקב"ה לעשות סוכות בתשרי ולא בניסן, אע"ג דכתיב בהוציאי אותם מארץ מצרים, משום דאם עושים בניסן לא הוי ניכר המצוה כ"כ, שהרואה שיושב אז בסוכה אומר עריבה סוכה עליו, שימות החמה נכנסים. אבל בתשרי מתחילים ימות הגשמים וכולם נכנסים לבתיהם וישראל הם קובעים דירתם בסוכה, ודאי כונתם לעשות רצון אביהם שבשמים (מנהגי מהרי"ל סוף הל' יום כפור).

סוד מצוות סוכה הוא "צא מדירת קבע ושב בדירת עראי", לרמז לבני אדם כי הם רק אורחים ולא תושבים קבועים בעולם הזה, ועיקר תקותם היא לחיי עולם הבא. והוא כמו אכילת מצה בפסח שהיא לחם עוני, ג"כ לרמז כי האכילה בעוה"ז צריכה להיות ממוצעת ולא גסה. שניהם: דירת הסוכה ולחם העוני שוים לעשירים כמו לעניים, כדי שלא יתגאה העשיר בעשרו על העני.

דיני הסוכה
גובה הסוכה לפחות עשרה טפחים, ולא יותר מ עשרים אמה. רחבה לפחות שבעה טפחים על שבעה טפחים, ומותר להוסיף על רחבה. סוכה פחות משלש דפנות או שהרחיק את הסכך מן הדופן שלושה טפחים פסולה. הדפנות יהיו חזקות לעמוד ברוח מצויה.
העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה כשרה. הסכך שעל הסוכה צריך להיות תלוש ודבר שגדל מן הארץ, כגון ענפי אילנות וקש. נסרים שרוחבם פחות מארבעה טפחים מסככין בהן.

צריך שכמות הסכך תהיה כזאת שיהיה בסוכה יותר צל מאשר שמש, והכוכבים יראו מבעד לסכך. צריך לסכך את הסוכה לשם מצוות סוכה.
סכך כשר שפירש עליו בגד מלמעלה או תחתיו – פסול. דפנות הסוכה נעשים מכל דבר. סוכה שיש לה פתחים הרבה או חלונות הרבה כשרה אע"פ שהפרוץ מרובה על העומד. אם הפתח יתר מעשר אמות, צריך שלא יהיה הפרוץ מרובה על העומד.

מנהג אשכנז שפורסין יריעות מצוירין בסוכה לנוי ומעלים את כליהם שם, וכן עושים עטרה מעוטרת בפירות ותולים בתוך הסוכה ונקרא בלשון חכמים נוי סוכה (מנהגי מהרי"ל הל' סוכה). עצי סוכה והסכך והנוי אסורים כל שמונת ימי החג בהנאה (רמב"ם הל' סוכה פ"ד-פ"ו, ש"ע או"ח סי' תרכ"ו-תרמ"ד, כלבו סי' ע"א).
עושים סוכה בביהכ"נ. וראיה שנאמר ובחצרות בית אלוהים (נחמיה ח'). רב נטרונאי גאון אמר שלא נכון לעשות סוכה בביהכ"נ. ובירושלם עושים, שהיו עולין לרגל ונעשית אכסניא. רב האי גאון כתב שנהגו לעשות סוכה בביהכ"נ, למי שאין לו מקום לעשות סוכה או שאין ידו משגת (מאה שערים עמוד פ"ט).

החיוב לישב בסוכה
מצוות ישיבת סוכה שיהא אוכל ושותה וישן בסוכה כל שבעת הימים ביום בלילה כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה. כי דרשינן "תשבו - כעין תדורו". אכילה בלילי יו"ט הראשון בסוכה חובה, מכאן ואילך – רשות. ירדו גשמים, נכנס לתוך הבית, ואם התחיל סעודה בבית - גומרה ואינו צריך להפסיק גם אם פסקו הגשמים.
כללו של דבר: כל המצטער בישיבתו פטור.
לא נהגו לברך שהחיינו על הסוכה בשעת עשייתה (כמו בזמן התלמוד) לפי שחייב לברך העושה סוכה לעצמו וישמח בה, ולא העושה סוכה שתהיה גם לאחרים. עכשיו עושים סוכות לכמה בני אדם, לכך נהגו שברכת שהחיינו בקידוש על הכוס היא גם על בניית הסוכה, וגם באה בשביל ברכת זמן של יו"ט (לבוש סי' תרמ"א).

בכל פעם שיכנס לסוכה בשבעת ימי החג, מברך לפני אכילה "...אקב"ו לישב בסוכה".

טעם לכך שמברכים על ישיבה בסוכה כל שבעה, ואין מברכים על אכילת מצה כל שבעה: אכילת מצה בשאר ימי פסח היא להשביע רעבונו, כי אסור לאכול חמץ, ואילו הישיבה בסוכה היא רק לקיום המצוה, לכן צריך לברך (מטה משה ח"ה ס" תתקמ"ג).

אוכלים ושותים אכילת עראי מחוץ לסוכה. נשים ועבדים וקטנים, חולים ומשמשיהם, פטורים מסוכה. קטן שאינו צריך לאמו, שהוא כבן שש, חייב אביו לחנכו במצוות סוכה מדרבנן.

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
סוכות וארבעת המינים
מאמרים רבים על חג הסוכות


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן