לדף ראשי




נקיי הדעת שבירושלם לא היו נכנסים בסעודה אא"כ יודעים מי מיסב עמהן (סנהדרין כ"ג.). רבי פנחס בן יאיר לא רצה לסעוד בבית איש אחר, באמרו אע"פ שישראל קדושים הם, יש רוצה ואין לו ויש שיש לו ואינו רוצה, וכתיב "אל תלחום לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו כי כמו שער בנפשו כן הוא אכול ושתה יאמר לך ולבו בל עמו" (משלי כ"ג, חולין ז':).
חכמים היו נזהרים שלא להנות מסעודה שאינה מספקת לבעליה.
ר"מ אומר אל יסרב [=יפציר] אדם לחבירו לסעוד אצלו ויודע בו שאינו סועד (חולין צ"ד.). למרות זאת נוהגים כשאחד בא לבית חבירו, ומצא שחבירו יושב ואוכל, אומר לו הסועד: 'בא ואכול עמי', והאורח משיב 'אכול לחיים ולשלום' (עי' מטעמים 83).
יש עוד מנהנים רבים בסעודה משום דרך ארץ, ודברים משום סכנה, כמו אין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לוושט (תענית ה').

בציעת הלחם
מתחילים לחתוך את הלחם לפני ברכת המוציא, כדי שלא יהא החיתוך הפסקה בין ברכה לאכילה. אבל לא ישלים את החיתוך, כדי לברך על לחם שלם. בשבת מסמן את מקום החיתוך, מברך ומשלים את החיתוך, כי בשבת צריכים לברך על לחם משנה כששני הלחמים שלמים (מנהגי מהרי"ל הל' סעודה והגהה שם).
נוהגים להשאיר כזית לחם על השולחן בעת ברכת המזון:

אמר ר"א: כל שאינו משייר פת על השלחן אינו רואה סימן ברכה (סנהדרין צ"ב).

יש נוהגים לומר 'מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר' לפני הסעודה מפני שיש בו נ"ז תיבות כמנין ז"ן, להורות כי הוא אל ז"ן ומפרנס, ויש בו אותיות כמנין ברכ"ה, לסימן שישלח לנו ברכה (דבש לפי, מובא בספר מטעמים 9).

דברי תורה בסעודה

ר"ש אומר: שלושה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי מתים. אבל אם אמרו דברי תורה, כאילו אכלו משלחנו של מקום, שנאמר 'וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' '(יחזקאל מ"א, אבות פ"ג ג').

מנהג לשיר זמירות בסעודה בשבת או ללמוד תורה בין הארוחות (עי' או"ח סי' ק"ע).

סעודת מצוה
כשהיו בית דין מקדשים את החדש ע"פ הראיה, היו מתכנסין בחצר גדול בירושלם, בית דין היו בודקים את העדים, וסעודות גדולות עושין להם בשביל שיהיו רגילים לבוא (ר"ה כ"ג:).
זו היא סעודת מצווה של עיבור החודש האמורה בכל מקום (רמב"ם קדוש החדש פ"ג ז', או"ח סי' קנ"א ר').

הסעודה היא סעודת מצווה אם עוסקים במצווה בשעת הסעודה, או שהסעודה נעשית לצורך מצוה, כגון:
סעודת אירוסין (כתובות ח'.),
סעודה ביום המילה (פרקי דר"א פכ"ט).
סעודה לפדיון הבן שנקרא ישוע הבן (ב"ק פ'.).
באשכנז נהגו לעשות סעודה ביום שהכניסו את הילד ל'חדר' (התורה והחיים ח"א).
סעודה לסיום מסכתא.
סעודות של מצווה הקבועות בימים ידועים, עמו שלוש סעודות בשבת (שבת קי"ז:),
סעודה במוצאי שבת שהיא 'מלווה מלכה'.
סעודות יו"ט.
סעודה שאוכלים בערב יום הכיפורים, כי האוכל ושותה בערב יום הכיפורים כאילו התענה תשיעי ועשירי.
סעודת פורים, מצוה לאוכלה ביום, ואם אכלה בלילה לא יצא ידי חובתו (מגילה ז':)
סעודות בחנוכה הן סעודות רשות, שלא נקבעו למשתה ושמחה (ב"י בשם מהר"ם מרוטנבורנ). יש אומרים שיש בהן קצת מצווה, משום שבאותם ימים הייתה חנוכת הבית (הרמ"א בשם מהר"א מפראג). במגילת תענית כתוב שקבעום למשתה ושמחה (ש"ע או"ח סי' תר"ע).
סעודה שעושים בחנוכת הבית בא"י.
סעודות בני החברה קדישא בט"ו כסלו בערב אחרי שהתענו ואמרו סליחות, והלכו לביה"ק לבקש מחילה מהמתים (ע" כלבו ס" כ"ד")


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן