לדף ראשי



האשלים גדלים בכל הארץ, אך ייחודם בנגב הצחיח. העצים עלוותם אפרפרה, נובטים ליד כל לחלוחית, גלויה או סמויה, מנפיקים מלח מן הקרקע על-מנת לדכא ולהרחיק צמחים מתחרים על המזון שבקרבתם, וסופחים מים מהאויר הלח בעזרת המלח לקיומם ולמחייתם. במשך היום נעים לשהות בצל האשל, אך לא נוח הדבר בשעות הלילה והבוקר, כשטיפות מי מלח זולגות ומטפטפות מן העץ כגשם.

האשלים הם ידידים ובני ברית לחרקים החיים בהם ועמם ולטורפיהם, לציפורי השיר הקטנות בנוסן מפני טורפיהן ודורסיהן, לאלה הרודפים-כמקום קינון ומנוחה במדבר הלוהט והחשוף ולהולך במדבר.

הסקת אוהלו של תושב המדבר והכנת תבשיליו מבוססים ברובם על האשל. מרבית כלי העבודה, ידיות למעדר, לגרזן, לפטיש ולסכין, המחרשה לחריש השדות, אוכפי החמור והגמל, העמודים עליהם בנוי האוהל "קדחה"-כלי קבול מיוחד, המיועד לחליבת נאקת הגמל, המזרה להפרדת הגרעינים מן המוץ והתבן, וכלים רבים נוספים עשויים מעץ האשל, הידיד לכל. מאחר ואנו נוהגים לחוג יום הולדת לידידים, הבה נבחן את גילם של בני ברית אלה.

בספר בראשית בסיפורו של אברהם אבינו כתוב: "...ויטע אשל בבאר שבע..." האשל ההוא כבר אינו קיים ולאחרונה נכרתו מרבית האשלים שנטעו התורכים בבאר שבע לפני כ-90 שנה אך פה ושם עדיין מצויים צאצאיהם.

בספרו של קצין הצבא הבריטי, הפלדמרשל ויול "מסעי מלחמה בארץ ישראל" מתוארים המהלכים לכיבוש הארץ מידי התורכים והגרמנים במלחמת העולם הראשונה בשנת 1917. וכך הוא מתאר את ההכנות לכיבוש באר שבע...

" קורפוס המדבר הרכוב השלים את התפרסותו בלילות בשעות היום הוסתרו הגייסות יפה. עיני טייסי האויב לא הבחינו בכל שינוי בהיערכות הצבא..."

הצבאות, רוכבים וסוסיהם נעו בלילות ובימים הם הוסתרו בצל האשלים.

לשאלה היכן הם אשלים אלה, ניתנה תשובה כ-20 שנה מאוחר יותר. מושל באר שבע בממשל הבריטי, עראף אל-עראף, כותב בספרו "שבטי הבדואים במחוז באר-שבע".

"... היו במחוז חורשות סבכים עבותות, שהצמיחו שיחים ועצים. כיום אין זכר לחורשות אלה. הבדואים אינם פוסקים לבער מהן את יתר הפליטה. אולי אפשר היה להאט את ביעור סבכי החורשה לולא מספר הבדואים ההולך וגדל..."

מן הנפילים העתיקים נותרו לנו מתי מעט. אחרוני עצי הענק, שבצל כל אחד מהם ניתן להסתיר עשרות סוסים ורוכבים, מצויים מדרום לבאר שבע, באזור באר רבובה (ביר רויבה), בין חלוצה לרביבים ובמערב גוש חולות חלוצה. והיה ותגיעו אליהם, נסו לחשוב כמה גשם, כמה שמש וכמה סבלנות נדרשו לגידולם... בהמשך לתלונתו של עראף החלה מחלקת הנטיעות המנדטורית לטעת אשלים, על מנת למלא את שהחסירו הבדואים. עצים אלה, שגילם היום הוא כ-60 שנה, מוכרים לנו מאזור החולות שמדרום לנחל סכר, לאורכו של הכביש מבאר שבע לניצנה ומחולות חלוצה. עצים נאים וגדולים, אך נראה שטרם הגיעו למלוא גודלם. נטיעות מאוחרות יותר נעשו על ידי הקרן הקיימת לישראל במחילת שנות ה-70, בייחוד בחולות בין רמת חובב לרמת בקע, קצהו המזרחי של גוש החולות, שהוסעו ברוח מהים התיכון לנגב. נטיעות אלו נעשו על פי אישורי הנטיעה המנדטוריים משנות ה-40. ניתן לראות את גוש הנטיעות בתצפית מרהיבה מן הכביש המוליך לרמת בקע.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן