לדף ראשי




רבית - כסף או חפץ שנותן לחבירו בהלוואה, ומתנה עמו שיחזיר לו סכום יתר על הקרן, והוא רבית.
איסור להלוות ברבית לישראל שנאמר:

את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך (ויקרא כ"ה ל"ו).
לא תשיך לאחיך נשך כסף נשך אוכל נשך כל דבר אשר ישך,
אם כסף תלוה את עמי וגו' לא תשימון עליו נשך (שמות כ"ב כ"ד),

האיסור כולל את כל המשתתפים בעיסקה: הערב והעדים.

נשך ותרבית
יש הבדל בין רבית לנשך:
רבית - הלוואה לזמן קצוב, ובזמן ההחזרה יוסיף על הקרן אחוז מוסכם בתשלום אחד.
נשך – תשלום ריבית לעתים מזומנות: בכל חודש או בכל שנה. המונח "נשך" מזכיר את נשיכת הנחש, שנושך ומכתו מבצבצת ועולה תמיד (עי' משנה ב"מ פ"ה א' וגמרא ס':).

רבית אסורה בין למלווה בין ללוה. דרשו "לא תשיך" (בהפעיל) כמו 'לא תשוך' - לא תהא גורם למלוה ליקח הרבית (ב"מ ע':).

ארבעה מיני ריבית הם:
א) רבית קצוצה,
ב) אבק רבית,
ג) תחזי כרבית,
ד) רבית דברים.

רבית קצוצה היא רבית דאורייתא דרך הלוואה.
אבק רבית - רבית דרך מקח וממכר, שאיסורו מדרבנן, או רבית שאינה קצוצה וקצובה ולא התנה עליה בשעת הלוואה. עיקר גדול ברבית היא שהמלווה מתנה עם הלוה לתת לו איזה שכר או שיהנהו באיזה דבר מחמת ההלוואה. אם לא קצב עמו שכר עבור ההלוואה, והלווה נותן מעצמו, או שהמלווה לוקח מעצמו ונהנה מנכסי הלוה, זה אינו רבית של תורה אלא אבק רבית (מפתח התלמוד לדר' גוטמאן ח"א 268).
ההבדל בין דין רבית דאורייתא לרבית דרבנן הוא בזה, שרבית קצוצה מן התורה יוצאת בדיינין, מה שאין כן ברבית דרבנן (ב"מ ס"א:). ריבית דרבנן, הבא לצאת ידי שמים יחזיר, או אם תפס הלוה אינו צריך להחזיר (יו"ד סי' קס"א).
מחזי כרבית הוא רבית מוקדמת ומאוחרת, שאפילו בדין שמים פטור, ואי תפס מוציאים מידו.
רבית דברים הוא מי שלווה מחבירו וחברו כיבדו בשל כך.

אין רבית בקרקעות מן התורה (הר"ן כתובות פ"ד).
אסור לאדם להלוות לבני ביתו ברבית, אע"פ שמתנה הוא נותן להם, כדי שלא ירגילם לכך (שבת קמ"ט. ב"מ ע'.).

רבית לגוי
בתורה נאמר:

לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך (דברים כ"ג כ"א),

לדברי רמב"ם מצוות עשה להשיך לגוי. רמב"ם אומר כי מפי השמועה למדו זאת וזהו דין תורה (רמב"ם מלוה פ"ו א),
ראב"ד אומר: אני לא מצאתי שמועה זו, ואולי טעה במה שמצינו בספרי (פרשת כי תצא) שנאמר שם 'לנכרי תשיך זו מצוות עשה'. ופירושו משום דהוה ליה לאו הבא מכלל עשה שלא ישיך לישראל. וכן דעת הסמ"ג שאינה מצווה לעצמה.

ר' יהודה החסיד נותן טעם לאיסור רבית, כי אם היתה רבית מותרת, לא היה אדם גומל חסד עם חברו (ס' חסידים סי' תקל"ב).

היתר עיסקה, תולדותיו
היתר עיסקה במשפט הישראלי

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
על ריבית, היתר עיסקא, אברהם טננבוים


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן