לדף ראשי



חודש אב תמיד מלא, ויש בו שלושים יום.

ראש חודש אב תמיד בן יום אחד, והוא חל בימים ב', ד', ו' או ז' בשבוע בלבד (או"ח סי' תכ"ח). כשמברכים חודש אב בשבת שלפניו קורים אותו "מנחם אב", כביכול הקב"ה שהוא "אב" לישראל, "מנחם" את עצמו על חורבן ביהמ"ק (מנהגי בית יעקב סי' ג', מסכת דביר המוצנע וס' רמתים צופים).

מפטיר לראש חודש אב
אם חל ראש חודש אב בשבת מפטירים: "השמים כסאי" כי יש בהפטרה זו גם כן נחמת ירושלים במה שנאמר "השמים כסאי", וירושלים של מטה עומדת כנגד ירושלים של מעלה.
ואם חל ביום א' אין מפטירים "מחר חודש" לפי שאין בה שום נחמה, ומפטירים בהפטרת נחמה של הסדרה, וכן בראש חודש אלול (אור זרוע ומנהגי מהר"י טירנא, מנהג של תשעה באב).
לפי מנהגנו מדובר בתלתא דפורענתא, הנחמות מתחילות רק בשבת נחמו אחרי תשעה באב.

ניגון איכה
בימי החול בתפילת שחרית כשאומרים פסוקי דזמרה, נהגו לנגן מספר פסוקים בניגון איכה, והם:

"אל נקמות ה' אל נקמות הופיע הנשא שופט הארץ השב גמול על גאים"
"ימלוך ה' לעולם אלוהיך ציון לדור ודור הללויה"
"ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והייתה לה' המלוכה".

בליל שבת שלפני תשעה באב שרים "לכה דודי" במנגינת הקינה "אלי ציון ועריה". ובקריאת פרשת דברים בשחרית קוראים את הפסוק "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם", במנגינת מגילת איכה. שבת זו נקראת "שבת חזון" לפי שמפטירים בה "חזון ישעיהו" בניגון איכה, חוץ מפסוקי הנחמה עד "וריב אלמנה לא יבוא אליהם", ואחר כך "לכן נאם האדון ה' צבאות" עד הסיום בניגון הרגיל להפטרה.

אבלות
כשנכנס אב ממעטים בשמחה ( משנה תענית ד ו).

אמר רב פפא: הלכך בר ישראל דאית ליה דינא בהדי גוי לישתמיט מיניה באב, דריע מזליה (בבלי תענית כ"ט ע"ב).
וישתמט עד ראש חודש אלול (ש"ע או"ח סי' תקנ"א, מג"א ס"ק א).

יש נוהגים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בשבוע שחל בו תשעה באב, ויש מוסיפים מראש חודש אב עד תשעה באב, שנאמר הנה חודשה ושבתה (שבלי הלקט). יש מוסיפים מי"ז תמוז (ימי בין המצרים). בסעודת מצווה כגון ברית מילה, פדיון הבן וסעודת נישואין, או סיום מסכת אוכלים בשר ושותים יין.
נוהגים שלא לרחוץ בנהר, אלא אם כן טבילת מצווה, ונוהגים שלא להסתפר ושלא ללבוש בגד חדש בימים אלו. הרשב"ם פסק שאסור ללבוש בגדים חדשים ואסור לתקנם, ובירושלמי גרסינן הני נשי דנהיגי שלא למשתייא דעייל אב מנהגא הוא. יש גורסים שלא למשתיא חמרא, אבל רבנו נסים ז"ל לא גריס חמרא ופירש משתיא מלשון או בשתי או בערב (ר"ל לטוות צמר או פשתן), וכיוון שהשתי אסור מכ"ש תיקון בנדים, וראוי להחמיר בזה אפילו מראש חודש (ס' האגור דיני תשעה באב בשם המרדכי). עי' ביחוד ערך תשעה באב.

חמשה עשר באב
ט"ו באב חל רק בימי בדו"ז בשבוע.
בזמן הבית השני היה ט"ו באב יום של שמחה, ובו בנות ישראל היו יוצאות במחולות בכרמים (משנה תענית פרק ד א) לזכר המחולות של בנות שילה (סוף שופטים) והוא היום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל, והתירו להעביר נחלה משבט לשבט ע"י הנישואין עם בנות השבטים. ובאותו היום כלו מתי מדבר, ותמו למות כל יוצאי מצרים בגזרת המרגלים. ועוד טעמים אחרים לשמחת ט"ו באב בגמרא (בבלי ב"ב קכ ע"א. ורשב"ם שם).
אין אומרים תחנון בט"ו באב, ולא במנחה שלפניו. אפילו חתן ביום חופתו אינו מתענה בט"ו באב.

התרת נדרים כ' אב
מנהג בירושלים ובמצרים בין הספרדים לעשות יום עשרים לחודש אב התרת נדרים וקללות, שהם ארבעים יום לפני ראש השנה. ונותנים טעם לדבריהם, שמא חטא האדם בדבר שחייב נידוי ואין תפילתו נשמעת ארבעים יום, וח"ו יענש בזה שלא תהיה תפילתו נשמעת בימים הנוראים, על כן מתירים הנדרים והנידויים ארבעים יום לפני ר"ה ("נהר מצרים" הל' תשעה באב סי' כ"א).




הערות לערך:
שם המעיר: חיים יוסף שווב
הערה: ב'יעקעס' נהגו בתשעה באב ובשבעה עשר בתמוז להחליף את מעיל הקטיפה הצבעוני שעל ספר התורה במעיל בד שחור
מקור ההערה: ידע אישי

שם המעיר: שמ"א כהנא
הערה: א. כתבתם שבתפילת שחרית נוהגים לומר מספר פסוקים בניגון איכה. אך לא פרטתם באיזה ימים מדובר, אם בכל השנה ואם בחודש אב בלבד. כן לא נכתב באילו קהילות יש מנהג כזה.
ב. כתבתם ש'שבת חזון' נקרא בשם זה לפי שקוראים בו את הפטרת 'חזון ישעיהו' בניגון איכה. חוסר הדיוק זועק מאליו - כי אכן נקראת השבת על שם ההפטרה, אך אין הענין קשור כלל לניגון איכה שמנגנים אותו או לא.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן