לדף ראשי




דיני החודש

סיון סיון הוא השם הבבלי של החודש, ובמקרא - החודש השלישי, שהוא שלישי לניסן, ראש החודשים.

'בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים, ביום הזה באו מדבר סיני' (שמות יט), ואמרו ז"ל: "ביום הזה" - בראש חודש. שבאחד לחודש סיון חנו במדבר סיני, מוכנים לקבלת התורה.

חג השבועות
שמותיו של חג השבועות
ארבעה שמות לחג זה:
חג הקציר - ככתוב (שמות כג): 'וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה'.

חג שבועות - ככתוב (שם, לד): 'וחג שבועות תעשה לך ביכורי קציר חיטים"; ונאמר (דברים טז): 'ועשית חג שבועות לה' אלקיך'.

יום הביכורים - ככתוב (במדבר כח): 'וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה'.

עצרת - שם זה אינו במקרא, אך חז"ל קראוהו כך בכל מקום. חג הקציר - על שם קציר החיטים שבאותה תקופה, והחיטים הן המאוחרות בתבואות השנה, ובהן כלתה עונת קציר השנה; ועושים חג במנחה חדשה שמביאים לבית ה'.

חג שבועות - על שם שבעה שבועות שסופרים לפניו, וביום החמישים חג לה' ולתורה אשר נתן.

יום הביכורים - על שם המנחה החדשה, לחם תנופה שתיים שמביאים למקדש, והיא מתרת החדש להביא ממנו מנחות למקדש. וביום זה מתחילה עונת הביכורים, שכל אחד לוקח מראשית כל פרי אדמתו, משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, שם אותם בטנא ומביאם בית ה'. ולקח הכוהן הטנא מידו והניחו לפני מזבח ה' אלקים.

עצרת - קראוהו חכמים, לפי שעיקר עניינו של חג זה שהוא שמיני שאחר שבעת ימי חג המצות וקשור עמהם; המשכם הוא וסיומם. ימי הספירה שביניהם אינם מפסיקים, שהם כחולו של מועד שאינו מפסיק בין חג ראשון לאחרון. נמצא, שיום זה הוא כשמיני עצרת שלאחר החג, ולכן קראוהו על שמו, עצרת. כלומר, עצרת של פסח.

קריאת התורה בחג השבועות
בחג השבועות קוראים בתורה בסדר יתרו, מ'בחודש השלישי' וגו' עד סוף הסדרה, וזה מעניינו של יום, שהוא יום מתן תורתנו. ועשרת הדיברות קוראים ב'טעם עליון'.

המפטיר קורא בפרשת פנחס - 'וביום הביכורים', ומפטירים בנביא ביחזקאל במעשי מרכבה, על שם שנגלה הקדוש ברוך הוא בהר סיני בריבוא רבבות אלפי שנאן. ונהגו לקרוא למפטיר את הגדול והחכם שבמקום. ובחו"ל קוראים ביום השני 'כל הבכור' (שבסדרה ) עד סוף הסדרה, מפטיר 'וביום הביכורים', ובנביא - בחבקוק (ב-ג), מן 'וה' בהיכל קודשו' עד 'למנצח בנגינותי'.

לפני קריאת התורה, אחרי שקראו את הכוהן לעלות לתורה, ולפני שבירך, אומרים בקהילות אשכנז 'אקדמות' בניגון המקובל, והוא שבח גדול ועצום לבורא עולם ולעם ישראל שקיבלו התורה, ורוב הטוב הצפון להם ממנה לעתיד לבוא.

ובקהילות הספרדים נהגו, שעם פתיחת ההיכל וקודם שמוציאים ספרי תורה, אומרים נוסח 'כתובת נישואין' שבין שני 'בני הזוג', והם כנסת ישראל והתורה.

ונוהגין בכל המקומות לומר בסוף, אחר חזרת התפילה, 'אזהרות', העשויות על מניין המצוות, וכל מקום ומקום לפי מנהגו (טור, או"ח תצד).

קוראים במגילת רות בחג השבועות, שהוא זמן מתן תורה, כדי ללמוד שלא ניתנה תורה אלא על ידי ייסורים ועוני, כמו שהיה לרות כשנתגיירה. ולפי שיטת הגר"א, יש לקרוא במגילה כשרה כתובה על קלף ולברך על קריאתה שתי ברכות: 'על מקרא מגילה' ו'שהחיינו'. ובחוץ לארץ קוראים מגילת רות ביום השני של החג.

ויש קהילות שלא נהגו לקרוא כלל מגילת רות בחג השבועות בבית הכנסת, אלא כל אחד ואחד לומדה לעצמו בביתו, או בבית הכנסת שלא בשעת תפילה.

בחג השבועות מקריבים קרבן מיוחד בבית המקדש: שתי הלחם. קרבן זה מובא בסוף ימי ספירת העומר, ואחריו מותר להביא לבית המקדש קרבנות מתבואת השנה החדשה. ספר החינוך מתאר את הקרבן הזה.

ספר החינוך שז: קרבן מנחה חדשה בעצרת
להקריב ביום חג השבועות לחם חמץ מן החיטה החדשה, וזה נקרא בכתוב 'מנחה חדשה', והן שתי כיכרות, כמו שכתוב 'ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתיים, שני עשרונים'. והעניין היה כן: שהיו מביאים שלוש סאים חיטים חדשות ועושים מהן שתי חלות, ואורך כל חלה שבעה טפחים, ורוחבה ארבעה, וגובהה ארבע אצבעות, ומרובעות היו... ואופים אותם מערב יום טוב. ולמחר אחר הנפתן היו נאכלות לכוהנים כל אותו יום וחצי הלילה. ואותה מנחה היא ראשונה לכל המנחות הבאות מן החיטים.
ומקריבים עם הלחם: שבעה כבשים תמימים ופר בן בקר אחד ואילים שניים - לעולה; ושעיר לחטאת, ושני כבשים לשלמים. ואלו הם הקרבנות האמורים בחומש הפקודים (= במדבר). כל זה היה קרב עם הלחם, מלבד קרבן מוסף היום, שהוא שני פרים ואיל אחד ושבעה כבשים לעולה, ושעיר עזים לחטאת. ואלו הם הקרבנות האמורים בספר ויקרא.

מנהגים
נוהגים להעמיד אילנות בבית הכנסת ובבתים, כדי שיזכירו שבעצרת נדונין על פירות האילן ויתפללו עליהם (מג"א סי' תצ"ד ה' וחק יעקב ס"ק ז). ונוהגין לשטוח עשבים בבית הכנסת ותוחבים עשבים בבית תחת הקורה, לזכר שבמתן תורה היו על ההר מלא עשבים, או סביבו, שנאמר גם הצאן והבקר אל ירעו וגו' שהיה שם מרעה (לבוש שם). וכתב מהרי"ל:

נוהגין לשטוח על רצפת בית הכנסת עשבים ושושנים של בשמים לשמחת הרגל, ואם חל שבועות ביום א' הנהיג מהרי"ל לשטוח העשבים בהכנסת שבת (מנהגי מהרי"ל הל' שבועות).

בחג השבועות מחלק השמש בבית הכנסת חלק כחלק לכל איש ואיש עשבים המריחים בשעה שמנגן הש"ץ האל בתעצומות (של"ה מסכת שבועות דף ק"פ ע"ב). הגר"א השתדל לבטל המנהג להעמיד אילנות בבית הכנסת או בבתים בשבועות משום שעכשיו הוא חוק העמים להעמיד אילנות בחג שלהם (משנה ברורה סי' תצ"ד ס"ק י). ועי' בס' ארחות חיים סי' תצ"ד שהביא בשם שו"ת הריב"ש לישב המנהג ושאין בזה משום ובחוקותיהם לא תלכו, ומסיק דמנהג ישראל תורה היא (לקוטי הלוי צד 18).

מאכלי חלב
נוהגין לאכול מאכלי חלב ביום הראשון של שבועות, ונ"ל הטעם שהוא כמו השני תבשילין שלוקחין בליל פסח זכר לפסח וזכר לחגיגה, כן אוכלים מאכל חלב ואח"כ מאכל בשר, וצריכים להביא עימהם שני לחם על השולחן שהוא במקום המזבח, ויש בזה זכרון לשתי הלחם שהיו מקריבים ביום הבכורים (רמ"א סי' תצ"ד). והכלבו כתב שנהגו לאכול דבש וחלב, שהתורה נמשלה להן כמ"ש 'דבש וחלב תחת לשונך'.

טעם אכילת חלב בשבועות:
מפני שכתוב בתורה ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך, וסמיך ליה לא תבשל גדי בחלב אמו, לכן אוכלים חלב ואח"כ בשר בלא תערובות.

עוד טעם שהתורה התירה חלב, כי נאסר לבני נח משום אבר מן החי (ס' מטעמים 59, 60).

בעל משנה ברורה מביא טעם בשם גדול אחד, כי בעת שעמדו ישראל על הר סיני וקבלו התורה וירדו מן ההר לביתם לא מצאו מה לאכול תיכף כי אם מאכלי חלב, כי לבשר צריך הכנה רבה לשחוט בסכין כדין וניקור הגידין ומליחה ולבשל בכלים כשרים, על כן בחרו להם לפי שעה מאכלי חלב, ואנו עושים זכר לזה.

נהגו הנשים לעשות בשבועות לחם ארוך ולו ארבעה ראשים זכר לשתי הלחם שהקריבו בעצרת (כלבו סי' נ"ב).
בחג שבועות אוכלים לביבות בעלי שלושה צלעים ממולאות בבשר (קרעפליך) דאיתא בגמרא שכל מעשה אותו יום משולש עדות לישראל בני אבות שלושה. ודרש ההוא גלילאה:

בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי לעם תליתאי ע"י תליתאי ביום תליתאי בירחא תליתאי (שבת פ"ח.)

פירוש:

תורה נביאים וכתובים, כוהנים לוים וישראלים, משה שלישי לבטן אחרי מרים ואהרן, שלושה ימי הגבלה, חודש סיון שלישי לחודשים (רש"י שם, מנהגי ישורון דף ס"ז).

מנהגים הקשורים לחג השבועות, מתוך הספר "אוצר טעמי המנהגים" מאת שמואל פנחס גלברד

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
מאמרים על חודש סיון וחג השבועות

תפילות שלוש רגלים בנוסח עדות שונות




הערות לערך:
שם המעיר: עמנואל גמליאל גבעתים טלפון נייד 0544767318
הערה: כיליד טבריה זכור לי שנהגו בחג השבועות לשפוך מים על כל עובר ושב היו ממלאים מים בכלים וממתינים ליוצאים מהתפילה מעל הגגות ושופכים עליהם ועל אחרים מ י ם. מענין מהו מקור המנהג ראוי לציין שהתירו לנו לשחות בכנרת רק לאחר השבועות.
מקור ההערה: ידע אישי

שם המעיר:
הערה: קראתי שהמנהג לשפוך צים נובע מכך שהתורה משולה למים חיים
מקור ההערה: ידע אישי

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן