לדף ראשי



בהמה, חיה ועוף שמתו מעצמם, או שהומתו שלא בשחיטה כשרה, בשרם נבלה, ועל בשר זה נאמר בתורה: "לא תאכלו כל נבלה" (דברים יד, כא).

טומאת נבלה
חיה ובהמה שמתה מיתה טבעית, או שנשחטה שחיטה פסולה ונעשתה נבלה – מטמאה. חלב של נבלת טמאה – טמא; וחלב נבלת טהורה אינו טמא, דם נבלה, אפילו של בהמה טמאה, אינו טמא, עצמות וקרניים וציפורניים הנבדלים מן הגוף אינם טמאים. אבל מוח העצמות טמא כבשר.

טומאת נבלה היא טומאה קלה כי הוא טומאת ערב, לעומת טומאת מת ואהל המת שהיא טומאת שבעה. בבעלי חיים אין טומאה אלא באדם בעודנו חי.

ביצת נבלה וביצת טרפה
עוף שמת, ונמצאה ביצה בתוכו, הביצה אסורה מדרבנן. מן התורה הביצה מותרת, מפני שגדלה בזמן שהעוף היה חי, ולא היה בו כל איסור.
ביצת של עוף טרף אסורה מן התורה, שכן העוף נאסר באיסור טרפה עוד בהיותו בחיים, והביצה גדלה באיסור.

איסורי אכילה ואיסורי הנאה
נבלה וטרפה אסורים באכילה ומותרים בהנאה, ועל כן מותר למכור אותם לנכרי או להאכילם לחיה.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן