לדף ראשי




אב הרחמים

אָב הָרַחֲמִים שׁוכֵן מְרומִים. בְּרַחֲמָיו הָעֲצוּמִים הוּא יִפְקוד בְּרַחֲמִים הַחֲסִידִים וְהַיְשָׁרִים וְהַתְּמִימִים. קְהִלּות הַקּדֶשׁ שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם. הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים בְּחַיֵּיהֶם וּבְמותָם לא נִפְרָדוּ. מִנְּשָׁרִים קַלּוּ וּמֵאֲרָיות גָּבֵרוּ לַעֲשׂות רְצון קונָם וְחֵפֶץ צוּרָם. יִזְכְּרֵם אֱלהֵינוּ לְטובָה עִם שְׁאָר צַדִּיקֵי עולָם. וְיִנְקום לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדָיו הַשָּׁפוּךְ. כַּכָּתוּב בְּתורַת משֶׁה אִישׁ הָאֱלהִים. הַרְנִינוּ גויִם עַמּו כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּום וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתו עַמּו:
וְעַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמר. וְנִקֵּיתִי דָּמָם לא נִקֵּיתִי וַיהוָה שׁכֵן בְּצִיּון:
וּבְכִתְבֵי הַקּדֶשׁ נֶאֱמַר לָמָּה יאמְרוּ הַגּויִם אַיֵּה אֱלהֵיהֶם. יִוָּדַע בַּגּויִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ:
וְאומֵר, כִּי דורֵשׁ דָּמִים אותָם זָכָר לא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים:
וְאומֵר, יָדִין בַּגּויִם מָלֵא גְוִיּות מָחַץ ראשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה. מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה עַל כֵּן יָרִים ראשׁ:

"אב הרחמים" לא נמצא בסדור הרמב"ם ובאבודרהם וסידורי הספרדים, ונתקן באשכנז בימים הרעים של גזרות ד"א תתנ"ו ותתק"ו - ימי מסעי הצלב. הנוסחה הראשונה הייתה "וינקום בימינו לעינינו נקמת דם עבדיו השפוך", ונשמטו שתי תיבות "בימינו לעינינו" אחרי הגזרות מפני דרכי שלום, וגם על ידי הצנזורה הנוצרית.

בראשונה היו אומרים "אב הרחמים" בקהילות אשכנז בימי הספירה בשבת שלפני חג השבועות ובשבת שלפני תשעה באב.

מהרי"ל מביא מנהג מדינות ריינוס שאין אומרים "אב הרחמים" אלא בשבת שלפני שבועות, כשמזכירים הקדושים מגזירות תתנ"ו, ובשבת "חזון" מזכירים גם כן אותם הקדושים ואומרים "אב הרחמים" (מנהגי מהרי"ל בין פסח לשבועות).

אחר כך הנהיגו ברוב קהילות פולין לומר אב הרחמים בכל שבת, מלבד בימים שאין אומרים בהם "צדקתך צדק", או כשיש חתונה או ברית מילה באותה קהילה, כמו כן אין אומרים כאשר שמברכים את החודש, משום שנאמר "ביום טובה היה בטוב" (הגהת מהרי"ל שם). אבל אומרים בשבת שמברכים בו את ראש חודש אייר בימי הספירה, מפני שמתו בהם תלמידי ר"ע, וכן אומרים בשבת שמברכים בו ראש חודש אב, מפני שנוהגים בו קצת אבלות בצנעה.

בכמה מקהילות אשכנז אין אומרים "אב הרחמים" בשבתות של ארבע פרשיות שלפני הפסח. אך מנהגנו לומר אב הרחמים בארבע הפרשיות, אך אין מזכירים בהם נשמות יחידים (עי' מג"א או"ח סי' רפ"ד ס"ק ח),

סיכום: אומרים "אב הרחמים" בכל שבת מלבד בימים שאין אומרים "צדקתך צדק", ולא כשמברכים ראש חודש (פרט לחודש אייר ואב) ולא כשיש חתן או מוהל וסנדק באותו בית הכנסת.

מקורות:
שולחן ערוך אורח חיים רפד, ז, רמ"א
בכל יום שאין אומרים בו "צדקתך צדק", אין אומרים אותו [="אב הרחמים"]. וכן כשיש חתונה או מילה. ויש מקומות שאין אומרים אותו כשמברכין החודש, מלבד בימי הספירה [שאומרים גם אם מברכים החודש], והולכים בכל זה אחר המנהג.

מגן אברהם
"[מלבד] בימי הספירה" - משום שהיו הגזירות באותו זמן. ואפילו חל [ברית] מילה בשבתות ההם [=הספירה], אומרים אותו...אבל כשחל ראש חודש אייר בשבת, אין אומרים אותו.
אבל בשבת שלפני ראש חודש אנו אומרים אותו...

משנה ברורה
"ובכל יום שאין אומרים "צדקתך צדק", אין אומרים אותו" - ואם חל תשעה באב בשבת, אע"פ שאין אומרים "צדקתך צדק", אומרים "אב הרחמים"....
אבל בשבת שמברכין בו [חודש] אב, או בשבת שחל בו ראש חודש אב גופו, אין אומרים "אב הרחמים"...
"בימי הספירה" - משום שהיו הגזרות באותו זמן. ואפילו חל מילה בשבתות ההם... - אומרים...
אבל כשחל ראש חודש אייר בשבת, אין אומרים אותו... וכן בכל חודש ניסן, אף בימים שלאחר הפסח ... "אב הרחמים" אומרים בו, כיון שהוא בימי הספירה:

סיכום:
בימי שמחה, שאין אומרים בהם "צדקתך צדק", כגון בימי החנוכה, או כשיש חתונה או ברית מילה – אין אומרים "אב הרחמים".
ב"שבת מברכים", אין אומרים "אב הרחמים".
בחודש ניסן אומרים "אב הרחמים", אפילו אם יש ברית מילה.
ב"שבת מברכים" שבימי ספירת העומר: כאשר מברכים חודש אייר או סיוון – אומרים.
אם ראש חודש אייר חל בשבת – אין אומרים.
ראש חודש סיוון אינו יכול לחול בשבת.
בתשעה באב שחל בשבת אומרים "אב הרחמים".


הערות לערך "אב הרחמים"

דניאל שילה, קדומים הררי קדם 9 , ת. ד. 510 מיקוד: 44856 . טל. 09-7921560 .פקס09-7922432 נייד: 0524827166
shilood@zahav.net.il


שאלת הביטוי הלשוני: לפי הכתוב מדובר באנשים שתיאורם הוא "החסידים הישרים והתמימים .. שמסרו נפשם על קידוש ה' ".
מדוע יש לגייס לבקשת זכירתם לטובה את התיאורים "אב הרחמים" "ברחמיו העצומים" "יפקוד ברחמים" כלום אינם ראויים לכך מצד הדין והצדק?

אפשר שהפתיח "אב הרחמים" הוא שיסביר זאת. ביטוי זה אינו מצוי בתנ"ך ואף לא במקורות חז"ל המוקדמים. הוא מצוי בתנא דבי אליהו שמועד כתיבתו נתון להשערות שונות אך משוער כמקור מאוחר.

ירמיהו פרק לא,ז
הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ, בם עור ופסח הרה וילדת יחדו קהל גדול ישובו הנה.

אליהו רבה (איש שלום) פרשה טו
עור ופסח, אילו בני אדם שבאו לידי מקרא ומשנה, ומלוכלכים בדרכים מכוערין [ובדברים שאינן ראוין], קשה לפני אב הרחמים להפסידן מן העולם.

מלכים ב פרק יז
בשנת שתים עשרה לאחז מלך יהודה מלך הושע בן אלה בשמרון על ישראל תשע שנים. ויעש הרע בעיני ה', רק לא כמלכי ישראל אשר היו לפניו.

אליהו זוטא (איש שלום) פרשה ט
וכי מה נשתנה הושע בן אלה מכל מלכי ישראל שהיו לפניו, שנלכדה הארץ וגלו עשרת שבטים בימיו? אלא משעמד ירבעם בן נבט ועד שבא הושע בן אלה הייתה עבירה קשורה ביחיד, וקשה לפני אב הרחמים להגלות ציבור בעוון יחיד.
בשני מקומות יחידים אלה מדובר במי שיש מקום לדונו לכף חובה, ואב הרחמים דן אותו לכף זכות.

בגזרות תתנ"ו היו יהודים שהתאבדו כדי לא להתנצר, היו שהמירו דתם למראית עין והיו ששחטו ילדים כדי שלא יועברו על דתם. הנה התיאור הבא, מתוך ויקיפדיה:
"מי ראה ומי שמע, מה שעשתה זאת הצדקת אשה החסידה מרת רחל... ותאמר אל חברותיה: ארבעה בנים יש לי, גם עליהם אל תכסו, פן יבואו הערלים הללו ויתפשום חיים ויהיו מקוימים בתעתועם... והנער אהרון, כשראה שנשחט אחיו, והיה צועק: 'אמי אל תשחטני' והלך לו ונחבא תחת תיבה אחת, וכשהשלימה הצדקת לזבוח שלושת בניה לפני יוצרם, אז הרימה קולה וקראה לבנה: אהרון, אהרון, איפה אתה. גם עליך לא אחוס ולא ארחם. ותמשכהו ברגלו מתחת התיבה אשר נחבא שם ותזבחהו לפני אל רם ונישא

פוסקי ההלכות נחלקו ביחסם אל הרג הילדים, אך הנטייה הייתה שלא לפקפק בצדיקותם של מקדשי השם. מהר"מ מרוטנבורג הזהיר שלא להוציא לעז על חסידים הראשונים, אף שאינו מתייחס לשאלה אם הרג הילדים הוא פעולה שיש לנקוט.

התייחסות לדבר ישנה בבית יוסף, יורה דעה סימן קנז
ומעשה ברב אחד ששחט תינוקות הרבה בשעת השמד שירא שיעבירום על דת והיה עמו רב אחר וכעס עליו וקראו רוצח והוא לא חש לדבריו ואמר הרב המונע אם כדברי יהרג אותו רב במיתה משונה וכן היה שתפשוהו גוים והיו פושטים עורו ונותנין חול בין העור והבשר ואח"כ נתבטלה הגזרה ואם לא שחט אותם אפשר שהיו ניצולים ולא היו הורגים אותם.

כיון שעוסקים באנשים שיש צד של פגם במעשיהם, מופיע הביטוי "אב הרחמים".
זה גם מסביר את ההמשך:
יזכרם אלוקינו לטובה עם שאר צדיקי עולם, כלומר יחד עם כאלה שמעשיהם מתוקנים.

בקשר לאמירת אב הרחמים בימינו, הנה דבריו של הגאון הרב יששכר תמר זצ"ל, רב בתל אביב.

"עלי תמר" ביצה פרק ב:
והריני לציין אנחנו דור התורה בפריחתה באירופה, ודור שנות השואה והחורבן בשנות ת"ש - תש"ה תש כוחה של האומה וכבה זהר תורתה, מתאבלים מרה על שבר בת עמינו. זכור אזכור ותשוח עלי נפשי, שהכל נדחה מפניו. ולפיכך אף שאיני מורה נגד הנוהג שלא לאמור בשבת ר"ח אב הרחמים וכידוע, אם התחילו לומר איני נותן להפסיק. ואם שואלים לי, אם אומרים אב הרחמים, אני משיב ואומר, בחורבן שלנו ששקול כשריפת בית אלוקינו בוודאי שיש לומר, כי הכל צריכים ליסוג אחורנית מפני החורבן. וגם רבותינו הראשונים פסקו שיש לומר אף בשבת ר"ח סיון, שהכל צריך ליסוג מפני החורבן במסעי הצלב, וכ"ש בחורבן שלנו ששקול עוד יותר כשריפת בית אלוקינו, ויש סמך לזה גם מדברי ר"ח סגן הכהנים.

ויש להוסיף, כי כן הייתה גם דעתו של הרצ"י קוק זצ"ל.




יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן