לדף ראשי




מבנה השטר
שטר צריך שני עדים. חותם האחד 'נאום פלוני בן פלוני עד' והשני בשורה מתחתיו. לא יחתמו עד שיהיה כתוב בשורה האחרונה של השטר "והכל שריר וקיים", כדי שלא יוכלו להוסיף על השטר.
לא ירחיקו את החתימות מגוף השטר שתי שורות (ש"ע חו"מ סי' מ"ה). ולא יחתמו עד שיקראו מה שכתוב בשטר. אם אינם יודעים לקרוא או שאינם מבינים מה שקראו, יתרגם איש אחר הדברים לפניהם ואח"כ יחתמו (שם).
יכירו העדים את החותמים על השטר. בשאר שטרות מותר לסופר לחתום עם עוד עד אחד, מלבד בגט שאין הסופר עד (ב"י אהע"ז סי' ק"ל).
שטר שטען הלוה שהוא עם הארץ ולא הבין מה שכתוב בו, אין שומעין לו (ב"י חו"מ סי' ס"א).

השטר צריך להכתב בלשון ברורה המגדירה בברור את חיוב הלוה והערב. אם נכתב השטר בדרך אחרת, אינו נחשב שטר, ואם לא נעשה כתיקון חכמים אין גובין בו (משפטי שמואל סי' מ"ה, דברי ריבות סי' ק"ד). נוסח המשתמע לשני פנים, הולכים אחרי לשון בני אדם, ואם אי אפשר לברר, הולכים אחר ההתחייבות המינימלית (שם).

שטר שהורע
שטר שהורע, כגון שנמצא ואין ידוע מה טיבו, אינו גובה אלא בשבועה (חו"מ שם). שטר שבטל מקצתו כשר השאר, וכן אם נפסל בפרט אחד (מהר"ם מפאדובה תשובה סי' מ"ר, חו"מ סי' נ"א).
שטר חוב שנכתב בו תאריך מוקדם לתאריך ההלוואה, פסול, ואין גובים בו מנכסים משועבדים אפילו מזמן ההלואה, משום שקנסו את המלווה.
שטר שנכתב בזמנו גובה אפילו מנכסים משועבדים – שנמכרו לאחר ההלוואה - כי בוודאי שמעו הקונים על חובות הלווה, או שהיו יכולים לחקור אם יש לו חובות בשטר (חו"מ סי' קמ"ד ב).

קיום השטר
קיום השטר נקרא 'הנפק' או 'אשרתא'. על שטר כזה חותמים הדיינים, ומקיימים את חתימת העדים. אין הדיינים מתייחסים לתוכן השטר. הקיום הזה הוא כעין אישור נוטריוני, וזו נוסחתו:

"במותב תלתא כחדא הוינא כדנפק שמרא דנא קדמנא דחתימי עלוהי פב"פ. ופב"פ מהדי, ומדאתי הני פלוני ופלוני ואסהידו כל חדא וחדא אחתימת ידיה, מתקיים שטרא דנא מיניה וביה, והרי הוא "שריר וקיים".

וחותמים עליו הדיינים. ויוכלו לקיים גם שטר שנעשה בערכאות של גויים.


מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
מלווה ולווה – סוגיה לימודית


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן