לדף ראשי




שמד - גזירה להעביר את ישראל על דתם. המומר נקרא משומד, משום שהשמיד ועזב את אמונתו (ירוש' סוכה פ"ה, תו"כ ויקרא ב).
אמרו חכמים שאדם חייב ליהרג ולא לעבור רק על שלוש עבירות שכופים אותו לעשות:
עבודה זרה
גלוי עריות
ושפיכות דמים.
בשעת השמד יהרג ואל יעבור על כל עבירות. כי כוונתם בגזירת השמד לעקור את התורה. ולכן סרוב לכל פקודה הוא קידוש השם וקיום הפסוק 'ולא תחללו את שם קודשי'. אמר רבה בר יצחק אפילו אערקתא דמסנא [=צבע שרוכי הנעלים] ייהרג. פירוש: הגויים עושים רצועות נעליים אדומות, וישראל שחורות, להכיר שהם יהודים. בשעת השמד, אם יאמר הגוי לישראל עשה רצועותיך אדומות ולאו הורגים אותו, יהרג ואל יעשה.

רב אחאי גאון מפרש בדרך אחרת: אם יעמידו ישראל לפני פסל, ויאמרו לו כפוף עצמך והתר את רצועות נעליך, ולא תהא כוונתך להשתחוות, אלא להתיר הרצועה מהסנדל, יהרג ואל יעבור. זאת כדי שלא להטעות את הרואים אותו מתכופף. אע"פ שמראית עין אסורה מדרבנן, במקרה כזה יהרג (שאילתות פרשת וארא סי' ס"ב).

זה היה המעשה באחד משבעת בניה של חנה, שנהרגו כולם על קידוש השם.

כל זה רק אם הגוי מתכוון להעבירו על דת. אבל אם הוא לצורך הגוי, יעבור ואל יהרג, פרט לשלושה דברים: עבודה זרה גלוי עריות ושפיכת דמים (שם, ס' האשכול ח"ב סי' מ"ד).

מקור הערך: מעובד על פי אוצר דינים ומנהגים לא"י איזנשטיין

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן