לדף ראשי



המצווה לשמט את החובות בשנת השמיטה אינה מצווה הקשורה לקרקע, אך היא קשורה לשנת השמיטה.

אלה דברי התורה על מצווה זו בדברים טו:א-ג:

א. מקץ שבע שנים תעשה שמיטה.
ב. וזה דבר השמיטה:
שמוט כל בעל משה ידו
אשר ישה ברעהו.
לא ייגוש את רעהו ואת אחיו,
כי קרא שמיטה לה'.
ג. את הנכרי תיגוש,
ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך.

מצוות שמיטת כספים, כמשמעה בתורה, מחייבת את המלווה לוותר על חובו בשמיטה. תכליתה של מצווה זו היא לאפשר ללווה להתחיל את חייו מחדש, ולא לשקוע בחובות שלא יוכל לצאת מהם. ואין השביעית משמטת אלא חוב שהגיע זמן פירעונו. כל חוב אחר שלא נגרם בגלל הלוואה, כגון הקפת חנות ושכר עבודתו של פועל ותביעת נזיקין, אינו נשמט. אבל אם סיכמו ביניהם את סכום החוב, וקבעו זמן לפירעון, הרי זה כחוב של מִלוה, ונשמט.

בימי בית שני ראו שדין שמיטת כספים פועל בכיוון ההפוך, ובמקום לעזור לעני הוא גורם לכך שהעשירים מפסיקים להלוות לעני והוא סובל יותר. יתרה מזו: מצוות שמיטת כספים אחרי חורבן בית ראשון היא מדרבנן, כי המצווה מותנית בכך שרוב ישראל יהיה בארץ ישראל. ההימנעות מהלוואה יצרה מצב שמצווה מדרבנן - שמיטת כספים - גורמת לכך שאנשים עוברים על מצוות הלוואה לעני, שהיא מן התורה.

כדי לפתור מצב זה תיקן הלל את הפרוזבול. תקנת הפרוזבול מסתמכת על המבנה המקורי של דין שמיטת כספים. בתורה נאמר:

ואשר יהיה לך את אחיך,
תשמט ידך.

חובת ההשמטה היא בחובות שיש לך אצל אחיך, ואילו חובות שחייבים לציבור אינם נשמטים בשנת השמיטה.

תקנת הלל נתנה זכות למלווה להפוך את ההלוואה שלו להלוואה לציבור: הוא מעביר את החוב לבית הדין, ובית הדין, כמוסד ציבורי, גובה בשבילו את החוב. באופן טכני ממנה בית הדין את המלווה למבצע הגבייה, שהיא, כאמור, גביית חוב לבית דין.
תקנת הפרוזבול מועילה, מכיוון שמצוות שמיטת כספים היא מדרבנן, והיא רק זכר לשביעית.

וכך כותב רמב"ם בהלכות שמיטה ויובל ט:טז:

- - - ואין הפרוזבול מועיל אלא בשמיטת כספים בזמן הזה, שהיא מדברי סופרים; אבל שמיטה של תורה אין הפרוזבול מועיל בה.

עיון בערך "פרובול"

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
שמיטת כספים, יונה עמנואל

מקור הערך: יהודה איזנברג

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן