לדף ראשי



שעטנז - אסור ללבוש כלאי בגדים, שהם צמר ופשתן יחדיו. 'שנאמר ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך (ויקרא י.מ י"מ)1 לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו (דברים כ"ב י.א). האיסור הוא איסור לבישה, אבל אין איסור לסחור באריגי שעטנז.

דין זה הוא אחר מחוקי התורה שנלאו חכמים למצוא להם טעם.
הרמב"ם אומר שאסור משום חוקות הגויים, שכך לבשו כומרי הגויים לכבוד אליליהם (מורה נבוכים ג,ל"ז). ואין הטעם הזה מחוור כלל, כי מדוע כהני ה' לבשו שעטנז בשעת עבודתם? שהרי חשן ואפוד ואבנט נעשו מתכלת וארגמן ותולעת שני שהם צמר, ושש הוא פשתן.

רמב"ן הסביר כי המרכיב שני מינים משנה ומכחיש במעשה בראשית כאילו יחשוב שלא השלים הקב"ה עולמו כל הצורך.

טעם זה מסביר גם את איסור הרכבה של אילנות שונים והרבעה של בהמות שונות.



הערות לערך:
שם המעיר: רעי לוי
הערה: שימו לב להסברו של הרב קוק זצ"ל ב"חזון הצמחונות והשלום".
ככלל יש להבין דין זה כחלק מקבוצת המצוות הנוגעות לבע"ח.
הרעיון, ממש בקצרה (בהחסרת ההקשר לכלל המצוות הנוגעות לבע"ח) , הינו כי על האדם ללמוד להבחין בין רכוש בע"ח הנלקח מהם בעל כורחם ולעיתים גם שלא בטובתם בשעה שהם עצמם זקוקים לו (צמר) לבין הפשתן הגדל על שיחים ואינו שייך לבע"ח כלשהו. התורה לא אסרה על לקיחת הצמר (ואכמ"ל, ראו שם באריכות בענין זה) אולם אסרה להתיחס באופן שווה אל שני הדברים.
בעבודת ה' לעומת זאת, אין מקום להכרת הקנינים הפרטיים, בבחינת "בכל מאודך"-בכל ממונך ולכן בגדי כהן גדול שעטנז - וראו שם באריכות.
מקור ההערה: חזון הצמחונות והשלום לרב קוק זצ"ל

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן