לדף ראשי



תכריכים - בגדים שמלבישים בהם את המת כשמכינים אותו לקבורה.
תחלה עשו תכריכים מבגדים יקרים לכבוד המת. אמרו בברייתא:

בראשונה הייתה הוצאת המת קשה לקרוביו יותר ממיתתו, עד שהיו מניחין אותו ובורחין, עד שבא ר' גמליאל ונהג קלות בעצמו וצוה להוציאו בכלי פשתן, ונהגו כל העם אחריו להוציא בכלי פשתן (תוספתא כחובות פ"א, בבלי כתובות י': מ"ק כ"ז:).

ומאז מנהג לקבור בתכריכי פשתן לבנים ותפורים (רמב"ן בתורת האדם דף ל"א, ס' חסידים סי' תשל"ג).

יש שמכינים לעצמם תכריכים בעודם בחיים, כדי שיזכרו תמיד יום המיתה ויחזרו בתשובה. 'שוב יום אחד לפני מיתתך' (אבות), לכן צריך האדם להכין עצמו למיתה בעודו בריא, לעשות לו תכריכים (מקורי המנהגים סי' פ"ה).

מי שנמצא הרוג והדם מובלע בבגדיו קוברים בגדיו עמו. מי שנרצח קוברים אותו בבגדיו ותכריכין על בגדיו, כדי לעורר נקמת ה' לנקום נקמתו, כי דמיו תובעים דין עד כי ישפך דם הרוצח, כמאמר הכתוב שופך דם האדם באדם דמו ישפך.

מקור הערך: מעובד על פי אוצר דינים ומנהגים לא"י איזנשטיין

הערות לערך:
שם המעיר:
הערה: זה לא הטעם היחיד אלא עיקר הטעם הוא מכיוון שהדם שעל הבגדים נקרא בשם דם הנפש דהיינו שיש ספק האם דם זה הוא דם שהנפש יצאה עימו ביחד ולכן קוברים אותו ביחד עם בגדיו.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן