לדף ראשי





תפילה – מהי?
תפילה - בקשה מה'. במקרא מציות תפילות ובקשות של האבות והנביאים.
דוד המלך אמר ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהימה (תהלים נ"ה י"ח).
דניאל כוין פתיחן לה בעליתה נגד ירושלים וזמנין תלתא ביומא הוא ברך על ברכוהי ומצלא ומודא קדם אלהא וגו' (דניאל ו' י"א).
התפלה בכל יום היא מצוות עשה, שנאמר 'ואותו תעבוד', ונאמר 'ועבדתם את ה' אלהיכם' (שמות כ"ג כ"ה), 'ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם' (דברים י"א י"ג).
איזוהי עבודה שהיא בלב - זו תפלה.
תפילה אחת בכל יום הייתה חובה על כל איש ישראל מימות משה עד עזרא (רמב"ם הל' תפלה פ"א ג'), ובזמן עזרא תקנו אנשי כנסת הגדולה שלוש תפילות בכל יום.
אחרי חורבן הבית נקבעו התפילות במקום קרבנות, שנאמר 'ונשלמה פרים שפתינו' (הושע י"ד ב).

לקט מקורות על משמעותה של תפילה: תלמוד, רבנו בחיי, ריה"ל, רמב"ם, ר' יוסף אלבו, ספרי המחשבה האחרונים, ספרי המצוות

שליח ציבור
כדי להוציא את עמי הארץ ידי חובתם, מפני שלא ידעו להתפלל, מינו שליח צבור להתפלל בעדם. החובה היא על כל יחיד היודע להתפלל שיתפלל בעצמו.
במשנה:
אמרו חכמים: כשם ששליח צבור חייב, כך כל יחיד ויחיד חייב.
רבן גמליאל אומר: שליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן (ר"ה ל"ג:).
תניא:
אמרו לו לר"ג: לדבריך למה צבור מתפללים (בלחש)?
אמר להם: כדי להסדיר שליח צבור תפלתו.
אמר להם רבן גמליאל: לדבריכם למה שליח צבור יורד לפני התיבה?
אמרו לו: כדי להוציא את שאינו בקי.
אמר להם: כשם שמוציא את שאינו בקי כך הוא מוציא את הבקי (שם ל"ד:).

הכנות לתפלה
צריכים להתכונן לתפלה, שנאמר 'הכון לקראת אלהיך ישראל' (עמוס ד' י.ב).

אמרו במשנה, אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש (בהכנעה) ולא מתוך קלות ראש. וחסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין, כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים (ברכות ל': ל"א.).

צריך לקבוע מקום מיוחד לתפלתו. מתפללים במקום נמוך וצנוע, ולא במקום גבוה, לפי שאין גדלות לפני המקום, וכתיב 'ממעמקים קראתיך ה'' (ברכות ז').
אמר ר' חייא צריך אדם לייחד לו מקום בבית הכנסת להתפלל.
אין מתפללין במקום פרוץ (ב"י או"ח סי' צ'), אבל מוקף מחיצות אף שאינו מקורה מותר. מנהג ירושלים להתפלל באמצע החצר אף שאינו מקורה (ס' תקנות ירושלים דף נ' ע"ב),

זמן תפילה
זמן תפלת שחרית מהנץ החמה עד סוף ארבע שעות זמניות שהוא שליש היום. אם התפלל משעלה השחר יצא. יש מדקדקים לקרוא ק"ש עם הנץ החמה כמו הותיקין (ברכות מ').
זמן מנחה עיקרו מן ט' שעות וחצי שעות זמניות של היום ועד שעה ורבע לפני לילה. בשעת הדחק מותר להתפלל עד סמוך ללילה. אם התפלל אחר שש שעות ומחצה יצא, וזו מנחה גדולה.
זמן תפלת ערבית משעת צאת שלושה כוכבים קטנים, וזמנה עד חצי הלילה, ואם התפלל עד שלא עלה עמוד השחר יצא.

שלוש תפילות
אברהם תיקן תפלת שחרית, יצחק תפלת מנחה ויעקב תפלת ערבית. חיי האדם נחלקים לשלושה חלקים, שהם שנות העלייה, שנות העמידה ושנות הירידה. כנגדם תקנו חז"ל שלוש תפילות: שחרית מנחה ומעריב. שחרית בבקר - זמן העלייה, מנחה בצהרים - זמן העמידה, מעריב בערב - זמן הירידה. להודות לפניו כי הוא יתברך מספיק לנו כל צרכינו באלו הזמנים (של"ה ענייני תפילה רנ"ד ע"א).

אמרו חז"ל:

לעולם ישליש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה ושליש בתלמוד (קדושין ל'.)

ואנו כוללים בתפילת שחרית שלושה אלה:
מקרא: וידבר ה' אל משה לאמר צו את בני ישראל;
משנה: איזהו מקומן של זבחים, [בחרו במשנה זו מפני שאין בה מחלוקת וענינה קרבנות];
תלמוד: ר' ישמעאל אומר בשלוש עשרה מדות התורה נדרשת בהן.
(מחזור ויטרי עמ' 58).

תפילת שחרית נחלקת לשלושה חלקים:
קורבנות לפני ברוך שאמר להקביל כנגד כהנים בעבודתם,
פסוקי דזמרא עד ברכו, כנגד לוים בשירם ובזמרם,
ק"ש וברכותיה, בסוד שמע ישראל, שהם ישראל במעמדם. (מגלה עמוקות אופן רל"ט, מקורי המנהגים סי' ד').

מנהגים הקשורים לתפילת שחרית, מתוך הספר "אוצר טעמי המנהגים" מאת שמואל פנחס גלברד

מנחה ומעריב
תפילת מנחה היא מעולה וגדולה משאר התפילות.
אמר ר' חלבו: לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה (ברכות ו'.).
מפני טורח הצבור נהגו בכמה קהלות להתפלל תפלת מנחה ותפלת ערבית ביחד.
בארצות אירופה, שהיום ארוך בימות הקיץ וזמן מעריב מאוחר מאוד, התפללו שתי התפילות יחד לפני שקיעת החמה, וקראו ק"ש פעם שנית אחר צאת הכוכבים.
וכתב בעל הראבי"ה וז"ל:

נהגו מימות רבותינו הראשונים שמתפללים מנחה ומעריב ביחד, וקורין ק"ש מבעוד יום, ולא כדברי התנאים במשנה הראשונה בברכות, דלית הלכתא ככל הני תנאי, אלא כדתנן תפלת המנחה עד הערב, ר' יהודה אומר עד פלג המנחה שהוא י"א שעות חסר רביע, דהיינו שעה ורביע לפני הלילה שהוא צאת הכוכבים. ופסקינן התם דעביד כרב יהודה עביד (ברכות ב"ו.), ומדלא יהבו רבנן שיעורא להתחלת תפלת ערבית, ש"מ דבגמר זמן תפלת מנחה מתחיל תפלת ערבית. (סי' הראבי"ה סי' א').

דון יצחק אברבנאל התנגד לזה וכתב:
ראיתי ביהודים האיטליאני שמתפללים ערבית מיד אחרי השלימם תפלת המנחה, ויעמוד השמש בחצי השמים, והם אומרים המעריב ערבים ומסדר את הכוכבים. והיה כל זה להיות התפילות עליהם למשא כבד, ולכן בחרו לומר שתי התפילות מנחה וערבית בשעה חדא, לא כן עשו אבותינו הקדושים (נחלת אבות פ"ב דף ס"א:).

מנהגים הקשורים לתפילת מנחה, מתוך הספר "אוצר טעמי המנהגים" מאת שמואל פנחס גלברד

מנהגים הקשורים לתפילת ערבית, מתוך הספר "אוצר טעמי המנהגים" מאת שמואל פנחס גלברד

מנהגים הקשורים לתפילת ערבית בשבת, מתוך הספר "אוצר טעמי המנהגים" מאת שמואל פנחס גלברד

מנהגים הקשורים לתפילת שחרית בשבת, מתוך הספר "אוצר טעמי המנהגים" מאת שמואל פנחס גלברד

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
אתר אינטרנט בנושא תפילה

טקסט מלא של מחזורים וסידורים לפי מנהגי עדות ישראל



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן