לדף ראשי




תשעה באב התשיעי בחודש אב. תענית צבור על חורבן בית המקדש. נקרא צום החמישי (זכריה ח' י"ט). תשעה באב חל בימים א'ג'ה' בלבד. אם תשעה באב חל בשבת - הצום נדחה ליום ראשון.
בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ,
וחרב הבית בראשונה ובשניה,
ונלכדה ביתר ונחרשה העיר (משנה תענית פ"ד א').




דיני תשעה באב
ערב תשעה באב, ח' מנחם אב. במנחה אין אומרים תחנון. בסעודה המפסקת אין אוכלים שני תבשילים, ולא ישבו לאכול שלשה אנשים ביחד. יושבים על הארץ בלא חליצת הנעלים, ומפסיקים לאכול מבעוד יום. אחר חצות היום אסור ללמוד, מלבד דברים של אבלות, עניני חורבן וכיו"ב.

תשעה באב, ט' מנחם אב. "צום החמישי". חמשה עינויים כביום כפור. קודם ערבית מסירים הפרוכת מארון הקודש, ומתפללים בקול נמוך. שמונה עשרה, קדיש תתקבל. מדליקים נרות רק כפי הנחוץ לקריאה. יושבים על הארץ וקוראים איכה בקול נמוך ובניגון המקובל. (לדעת הגר"א אם יש מגילה כשרה מברכים על מקרא מגילה). קינות, ראוי להוסיף קינה לזכר חללי השואה), "ואתה קדוש", קדיש שלם בלי תתקבל, עלינו, קדיש יתום. נפטרים לביתם ואין אומרים שלום איש לרעהו. אָבל תוך שבעה הולך לבית הכנסת לשמוע "איכה" ולומר "קינות" בלילה וביום, ויכול לעלות לתורה ולמפטיר.
קינה לתשעה באב, רבי אלעזר הקליר


שחרית. נוטל ידיו עד קשרי אצבעותיו (וכן אחרי עשיית צרכיו), ואחר שנגב ידו ויש בה רק לחלוחית, מעביר על עיניו. (היו עיניו מלוכלכות - מותר לרחצן). רבים נוהגים שלא לברך ברכת "שעשה לי כל צרכי" (לדעת הגר"א מברך הברכה בלילה, כשנועל נעליו). אין מניחים טלית ותפילין, וטלית קטן לובש בלי ברכה. לדעת הגר"א יברך. (נכון לישון בטלית קטן ויצא מידי ספק). בתפילה אין אומרים "פטום הקטורת" ופרשת הקרבנות, אבל אומרים: "מזמור לתודה". בשמונה עשרה שחרית א"א "נחם", והש"ץ אומר "עננו" בין "גואל ישראל" ל"רפאנו". אין הכוהנים עולים לדוכן, ואין אומרים ברכנו א"מ ותחנון. אחר חזרת הש"ץ חצי קדיש, וקוראים בתורה לשלשה בפרשת ואתחנן: "כי תוליד בנים", והשלישי מפטיר. חצי קדיש, מפטירים בניגון איכה: "אסוף אסיפם" (ירמיה ח) עד "נאם ה'". בברכת הפטרה מסיים: "מגן דוד", "יהללו". מחזירים ספר התורה לארון הקודש, ואומרים קינות. אחרי הקינות: אשרי ובא לציון, ואין אומרים למנצח, מדלגים הפסוק "ואני זאת בריתי". קדיש שלם בלי תתקבל, עלינו, קדיש יתום, ואין אומרים שיר של יום, ונוהגים לקרוא שנית מגילת איכה בלי ברכה (מנהגי התפילה הם למנהג האשכנזים).
אם יש ברית מילה, מלים אחר הקינות. המוהל והסנדק, האב והאם לובשים בגדים מגוהצים עד אחרי המילה. נותנים הכוס לקטן לשתות, ואסור לאכול עד הלילה. הולכים ביום זה כנזופים, ואין שואלים בשלום כשפוגשים חבר. עם הארץ השואל - משיבים לו בשפה רפה. אין לומדים תורה, משום שנאמר "פקודי ה' משמחי לב", חוץ מדברים השייכים לאבילות היום. עד חצי היום אין עושים מלאכה, ואין יושבים על הספסל. חליצת הנעלים היא מחמשת העינויים, ונוהגת כל היום (ויש המקילים בזה אחה"צ, וראוי להעיר להם).

מנחה. לובשים טלית ומניחים תפילין ומברכים עליהם, שיר של יום ושאר דברים שהחסיר בשחרית. (לדעת מ"ב אין לקרוא קריאת שמע, שהוא כקורא בתורה, ותלמוד תורה אסור כל היום). אשרי, חצי קדיש. מוציאים ס"ת, וקוראים לשלשה בפרשת "ויחל", והפטרת "דרשו ה'" כבתענית ציבור. חצי קדיש לפני תפילה בלחש. בשמונה עשרה אומר "נחם" בבונה ירושלים, וחותם "בונה ירושלים", ו"עננו" בשומע תפילה. הש"ץ אומר "עננו" בין ברכת "גואל" ל"רפאנו" בברכה מיוחדת, ו"נחם" בבונה ירושלים. שכח לומר "נחם" במקומו, אומרו בלא חתימה ב"שומע תפילה" אחר "עננו", או קודם "ותחזינה", "ועל כולם" או "אלקי נצור", ואם לא אמר כלל אינו חוזר. ברכת כהנים (כשמתפללים אחר פלג המנחה). אין אומרים "אבינו מלכנו". אחר חצות מותר לשבת על הכסא.

ערבית. יש מקדשים לבנה. ואוכלים 27 דקות אחרי השקיעה. בערב עדיין אסור לאכול בשר ולשתות יין ולכבס מפני אבילות היום, ויש מחמירים עד חצות היום למחרת. מותר להסתפר ולהתרחץ מהבוקר, מפני כבוד שבת.

מנהגים הקשורים לתשעה באב, מתוך הספר "אוצר טעמי המנהגים" מאת שמואל פנחס גלברד

מאמרים נוספים על חודש אב


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן