לדף ראשי



פנחס בן יאיר - תנא בדור הרביעי (במאה השניה), ואולי חי בלוד. היה תלמיד חבר של רבי וחתנו של רשב"י.
ר' פינחס בן יאיר היה חסיד ומלומד בנסים.

הוה קאזיל לפדיון שבויין פגע ביה בגינאי נהרא, א"ל גינאי חלוק לי מימך ואעבור בך, א"ל אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני, אתה ספק אתה עושה, אני ודאי עושה, א"ל אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם, חלק ליה... א"ר יוסף כמה נפש גברא ממשה ושיתין רבוון, דאילו התם חד זימנא והכא תלתא זימנין.
[=הלך לפדיון שבויים, ופגע בנהר גינאי,. אמר לו: חלק מימיך ואעבור. אמר לו הנהר, אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני, אתה ספק אתה עושה, אני ודאי עושה, א"ל אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם, חלק ליה] (חולין ז' ועי' ירוש' דמאי פ'א ג').

ר' פינחס בן יאיר לא רצה להנות משום אדם, פעם אחת הפקידו אצלו שני בני אדם שני סאים חטים, וכאשר לא שבו לבקש את פקדונם זרעם בשדה ושמר התבואה, ואחר שבע שנים באו האנשים והחזיר להם כל התבואה (דברים רבה פ"ג).
אמרו עליו: מימיו לא בצע על פרוסה שאינה שלו, ומיום שעמד על דעתו לא נהנה מסעודת אביו.

רבי נפק לאפיה אמר ליה רצונך סעוד א"י, אמר לו הן. צהבו פניו של רבי (שמח על שהסכים לסעוד אצלו). א"ל כמדומה אתה שמודר הנאה מישראל אני, ישראל קדושים הן. [אבל] יש רוצה ואין לו, ויש שיש לו ואינו רוצה, וכתיב אל תלחם להם רע עין וגו' (חולין ז: ).

חמורו של ר' פינחס בן יאיר היה מפורסם שלא אכל טבל (שם). וע"ז אמר ר' זירא אם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של ר' פינחס בן יאיר אלא כשאר חמורים (שבת קי"ב:)

מוזכר ממנו מאמר בברייתא:

משחרב בית המקדש בושו חברים ובני חורין וחפו ראשן ונדלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון ואין דורש ואין מבקש ואין שואל. על מי לנו להשען - על אבינו שבשמים (סוטה מ"ט.).

הוא היה אומר:

זריזות מביאה לידי נקיות, ונקיות מביאה לידי טהרה, וטהרה מביאה לידי פרישות, ופרישות מביאה לידי קדושה, וקדושה מביאה לידי ענווה, וענווה מביאה לידי יראת חטא, ויראת חטא מביאה לידי חסידות, וחסידות מביאה לידי רוח הקודש, ורוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן