לדף ראשי



עגלת בקר שעורפים את ראשה בנחל שוטף, לכפר על רצח, כשנמצא הרוג ולא נודע מי הרגו.
עושים זאת זקני העדה של העיר הקרובה אל החלל.

כי ימצא חלל באדמה... נופל בארץ לא נודע מי הכהו, ויצאו זקניך... וכל זקני העיר ההיא הקרובים אל החלל ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל, וענו ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו, כפר לעמך ישראל... (דברים כ"א א'-ט').

פרטי הדינים

הזקנים יוצאים מבית דין הגדול ומודדים מהחלל אל הערים סביבותיו. ומצווה למדוד, אפילו נמצא החלל בצד העיר, וידוע שהיא הקרובה (רמב"ם רוצח פ"ט א').

לאחר שמדדו, ונודעה איזו היא העיר הקרובה, קוברים את החלל במקום בו נמצא, וחוזרים זקני ירושלים למקומם. בית הדין של העיר הקרובה מביאים עגלת בקר, מורידים אותה לנחל איתן, ועורפים אותה שם בגרזן. בית הדין, עם כל זקני העיר ההיא, רוחצים במקום עריפתה, ואומרים בתוך הנחל: ידינו לא שפכו וגו', והכהנים אומרים כפר לעמך וגו' והולכים להם. רוח הקודש מבשרתם "ונכפר להם הדם"; והקב"ה מכפר להם.

כשמודדים מן החלל אין מודדים אלא לעיר שיש בה בית דין של 23 , ואין מודדים לירושלים, שירושלים אינה מביאה עגלה ערופה. נמצא החלל סמוך לספר, או לעיר שרובה גויים, לא היו עורפים, שהרי זה בחזקה שהרגוהו גויים.
חלל משמע דווקא כשנהרג בכלי זיין, ולא כשהוא חנוק;
נופל בשדה ולא תלוי באילן (סוטה מ"ד);
באדמה ולא טמון בגל של אבנים (ירוש' סוטה פ"ט ב').
כי ימצא ולא בשעה שמצוי ושכיח, מכאן אמרו משרבו הרוצחים בטלה עגלה ערופה (ספרי).

טעם דין עגלה ערופה
חז"ל: "ידינו לא שפכו את הדם" וכי עלה על דעתנו שזקני בית דין שופכי דמים הם? אלא מאי ידינו לא שפכו, לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות, ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לוויה. מכאן אמר רבי יהושע בן לוי אין עגלה ערופה אלא בשביל צרי עין (סוטה מ"ח).

רב סעדיה גאון, אמונות ודעות ג,י: אומר אני, כי כמו שראוי לייסר את האדם על עשותו מה שאין ראוי לו לעשות, כך ראוי לייסרו על שהזניח מלעשות מה שצריך לעשות. ואלה, אילו העמידו להם שומרים משוטטים ומבקרים, לא היה קורא 'לא נודע מי הכהו'. וכיון שלא עשו כן, נתחייבו עונש, ולא רק בשיעור דמי אותה הבהמה בלבד, אלא גם במניעתם מלזרוע חלק מאדמותיהם.

ראב"ע: יתכן שהשם ציווה לעשות כן לעיר הקרובה, כי לולא שעשו אנשי העיר עבירה בדומה לה לא נזדמן להם שיהרג אדם קרוב להם.

רמב"ם במורה נבוכים כתב, שעל ידי זה יתגלה דבר הרציחה, לפי שברוב פעמים יהיה הרוצח מן העיר אשר סביבות החלל, וכשיצאו הזקנים ויתעסקו במדידה ההיא, וזקני העיר יתוודו שלא התרשלו בתיקון הדרכים ושמירתם, ושאינם יודעים מי הרג את זה, ירבו בני אדם לדבר מזה, ויחקרו העניין ויתגלה הרוצח.

ר' יוסף בכור שור אמר, שכל זה ציווה הקב"ה כרי שיצא קול לנרצח, ומתוך כך יבואו עדים ויעידו שהוא מת, ולא תשב אשתו עגונה (דעת זקנים לדברים כ"א ב').

לדעת רמב"ן טעם עגלה הערופה כעין קרבנות הנעשים בחוץ כמו שעיר המשתלח ופרה אדומה, לפיכך מנו חכמים עגלה ערופה בכלל החוקים.

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
על מנת שלא יהיו בינינו שופכי דמים / יהושע בכרך


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן