לדף ראשי



גזרה שווה היא לימוד דין בעניין אחד מעניין אחר, על פי שתי מלים דומות הכתובות בשני העניינים.

דוגמאות:
(א) מניין שקידושי אשה בכסף?
- גמר (=למד) "קיחה" "קיחה" משדה עפרון:
כתוב כאן (דברים כד:א) "כי יקח איש אשה",
וכתוב שם (בראשית כג:יג) "נתתי כסף השדה קח ממני" (קידושין ב).
באור
המלה "קיחה" מופיעה בתורה בשני עניינים שונים.
בעניין אחד ידוע מה פירושה:
במכירת שדה מופיע הפסוק: "נתתי כסף השדה קח ממני".
ובעניין השני פירושה אינו ברור:
בקידושי אשה מופיע הפסוק: "כי יקח איש אשה".
איך "לוקחים" אשה? זאת לומדים בגזרה שווה.
המלה הנלמדת היא: "קח" = "יקח"
בעזרת "גזרה שווה" לומדים שפירוש המלה "יקח" שבקידושי אשה, דומה לפירושה במכירת שדה. לוקחים שדה בכסף, מכאן שלוקחים (=מקדשים) אשה בכסף.

(ב) בהמשך לקל וחומר של הלל הבבלי על הקרבת קורבן הפסח בשבת;
(עיין ערך "קל וחומר".) אמר להם הלל:
נאמר "מועדו" בפסח (במדבר ט:ג);
ונאמר "מועדו" בתמיד (במדבר כח:א);
מה "מועדו" האמור בתמיד דוחה את השבת; אף "מועדו" האמור בפסח דוחה את השבת (פסחים סו).

הגבלות בגזרה שווה
גזרה שווה שונה מן המידות האחרות בכך שאין היא מבוססת על ההיגיון, אלא רק על דמיון מילולי. על כן נקבעו כללים להגביל את השימוש בגזרה שווה:

א. אין למדים גזרה שווה אלא אם לפחות אחת מן המלים היא "מופנה", דהיינו, לא נדרשה הלכה ממנה.
כלל זה קבע רבי ישמעאל (נידה כב:).
רבי עקיבא חולק, וסובר שאפשר ללמוד גזרה שווה גם אם אין המלה הנלמדת "מופנה" (ירושלמי, יומא ח:ג).

ב. "אין אדם דן גזרה שווה מעצמו" (פסחים סו.). רש"י: "אלא אם כן למדו מרבו". רק אם החכם קיבל את ההלכה מרבו, רשאי הוא לדרוש לה "גזרה שווה", ולעשות את הפסוק אסמכתא להלכה שבידו. אך אין לחדש הלכה באמצעות גזרה שווה.
בלשון הירושלמי: "אדם דן גזרה שווה לקיים תלמודו" (ירושלמי, פסחים ו:א).
טעם לכך, כתב רמב"ן בספר המצוות, כי ישנן מלים רבות הכפולות בתורה, ואם ידרוש אדם מעצמו, פעמים ידין רוחו, ויהרוס כמה דינים, ויסתור כמה עניינים.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן