לדף ראשי




למדנו אסור זה לבני נח מהציווי "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו" (בראשית א' ד, סנהדרין נ"ו ע"ב). ובני ישראל הוזהרו "לא תאכל הנפש עם הבשר" (דברים י"ב כ"ג) - זה אבר מן החי (ספרי פרשת ראה סי' ע"ו, חולין ק"ב ע"א).

בהמה המקשה ללדת, ושוחטים אותה, ובשעת שחיטה הוציא העובר את ידו והחזירו, מותר העובר באכילה אחר שחיטת הבהמה, אבל האבר עצמו אסור. טעם האיסור כדי להרחיק עצמנו ממידת אכזריות (החנוך פרשת ראה).
מקורות: רמב"ם מאכלות אסורות פרק ה, סמ"ג לאוין סי' קל"ו, סמ"ק סי' ר', ש"ע יו"ד סי' כ"ב.




הערות לערך:
שם המעיר: בכור דזורייב (ידיד)
הערה: שני איסורים הם; אבר מן החי ובשר מן החי, יסודם ועניינם שונה. לדעת הרמב"ם בשר מן החי הוא רק כאשר תלש בשר בלבד מאבר שיש בו גם גידים ועצמות, אך התולש בשר מאבר שאין בו גדים ועצמות חייב משום אבר מן החי. בכל מקרה אין צורך, לדעת הרמב"ם, לתלוש אבר בשלמותו כדי שאיסור אמה"ח יחול (שלא כדעת הרמב"ן והראב"ד). וכ"ש אין צורך לאכול אבר בשלמותו (שלא כשיטת התוס'). בשר מן החי הוא משום טרפה (נדרש מהפסוק: "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו"), ואבר מן החי הוא משום נבלה (מיתה במקצת. עפ"ז יש לבאר מש"כ הרשב"א והריטב"א לבאר מדוע מחזיקים מאיסור אמה"ח לאיסור נבלה בלבד, ודלא כמש"כ הש"ש בשמעתתא ה פ"ט ובס' יוסף דעת ס"ס א. ועי' או"ש שחיטה א,יג, ערך השלחן או"ח תמז סוף אות א, בינת אדם שער רוב וחזקה סי' כב, חי' החת"ס חולין קב,ב).
מקור ההערה: ידע אישי

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן