לדף ראשי

אֲדון עולָם אֲשֶׁר מָלַךְ. בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא:
לְעֵת נַעֲשָׂה בְחֶפְצו כּל. אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמו נִקְרָא:
וְאַחֲרֵי כִּכְלות הַכּל. לְבַדּו יִמְלךְ נורָא:
וְהוּא הָיָה. וְהוּא הוֶה. וְהוּא יִהְיֶה בְּתִפְאָרָה:
וְהוּא אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי. לְהַמְשִׁיל לו לְהַחְבִּירָה:
בְּלִי רֵאשִׁית בְּלִי תַכְלִית. וְלו הָעז וְהַמִּשְׂרָה:
וְהוּא אֵלִי וְחַי גואֲלִי. וְצוּר חֶבְלִי בְּעֵת צָרָה:
וְהוּא נִסִּי וּמָנוס לִי. מְנָת כּוסִי בְּיום אֶקְרָא:
בְּיָדו אַפְקִיד רוּחִי. בְּעֵת אִישָׁן וְאָעִירָה:
וְעִם רוּחִי גְּוִיָּתִי. ה' לִי וְלא אִירָא:

תוכן השיר מיוסד על קבלת עול מלכות הבורא שהוא כל יכול, והוא אחד ומיוחד, היה הווה ויהיה העוזר ומושיע. השיר שקול במקצב שש שש תנועות בכל דלת ובכל סוגר, ולא נודע שם מחברו. השיר אינו קדום, כי בסדורים ישנים לא נמצא. בעיר ווארמש אין אומרים "אדון עולם" כל השנה, מלבד בליל כיפורים לסיום התפילה.

נראה כי כוונת המחבר הייתה לעשותו שיר של לילה לפני השכיבה על המיטה, וכמו שאומרים אותו בסוף קריאת שמע שעל המיטה. ולכן נחתם השיר בפסוקים: "בידו אפקיד רוחי" (תהילים ל"א ו) "ה' לי ולא אירא" (שם קיח ו) וגו' (סדור עבודת ישראל).



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן