לדף ראשי





אנוסה – אשה הנבעלת באונס נגד רצונה, בניגוד למפותה. דין אנוסה מפורש:

"ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמישים כסף ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה, לא יוכל שלחה כל ימיו" (דברים כ"ב, כ"ט).

אף שאינה בכלל איסורי עריות, שהרי אינה מאורסת, החיוב הוא בגלל האונס והכפייה: "ותפשה ושכב עמה".

אונס - שתפשה בחוזקה כנגד רצונה, אם באופן שהעדים יודעים בבירור שכך היה (דעת הראב"'ד), או באופן שעמדו מרחוק וראו המעשה, אפילו אינם יודעים אם באונס או ברצון. החזקה היא -

"דכל הנבעלת בשדה הרי היא בחזקת אנוסה עד שיעידו עדים שהיה ברצונה, וכל הנבעלת בעיר הרי היא בחזקת מפותה עד שיעידו עדים שהיא אנוסה, כגון ששלף חרב ואמר לה: אם תזעקי אהרוג אותך (רמב"ם נערה פ"ב ב')

"נערה בתולה" היא מגיל שלוש שנים ועד גיל שתים עשרה שנה וששה חדשים שהיא בוגרת (רמב"ם, כחכמים כתובות מ'.), או מגיל שתים עשרה ועד שתים עשרה ושישה חדשים – אז היא בוגרת (ראב"ד כר"מ, שם).
חסה התורה על כבוד בנות ישראל , וציוותה לקנוס ולייסר את האיש, ולשלם לאבי הנערה קנס חמישים שקל בשקל הקודש מנה צורי (כתובות מ"ט). הקנס שוה לכל נערה, בין שהייתה בת גדול שבישראל או בת קטן שבישראל (ערבין י').
מלבד זה ישלם לאביה:
1) דמי בושתה
2) פגמה
3) צערה.

תשלומים אלו הם לפי המבייש והמתבייש, לפי חשיבות המשפחה. אינה דומה המתביישת מאדם חשוב למתביישת מאדם בזוי (כתובות מ').

ומלבד זה חייבה אותו התורה להטיב לה שתהיה לו לאשה בעל כורחו שלא מדעתו, ואפילו היא חגרת או סומא, חייב לשאת אותה לאשה. היא קשורה בו כל ימי חייו, ואפילו יקוץ בה, לא יוכל לשלחה ולתת לה ספר כריתות. אם עבר וגרשה שלא מדעתה, כופין אותו להחזירה.

אם האנוסה אסורה עליו, אפילו באיסורי לאוין או עשה, אסור לו לישא אותה, שנאמר: "ולו תהיה לאשה", אשה הראויה לקיימה (כתובות ל"ט). קנס חייב לשלם אפילו אינה ראויה להנשא לו.
אם אינה רוצה להינשא לו – אינו נושאה לאשה.

ספר החנוך
משורשי המצווה, כדי ליסר הנבלים על המעשה הרע הזה, ולא יהיו בנות ישראל כהפקר. שאם יחשב המאנס ... שתהיה קשורה עמו ומוטלת עליו כל ימיו... ו...לא תהיה לו רשות לגרשה לעולם... יכבוש יצרו וימנע מעשיית הנבלה. גם בכך יש קצת תנחומים לענייה המבויישת שתשאר עמו לעולם, כי לא יאבה איש אחר לשאת אותה מפני המעשה הרע שאירע לה


כתב הרמב"ם (הל' נערה בתולה פרק א)
כל הנבעלת בשדה בחזקת אנוסה, וכל הנבעלת בעיר בחזקת פיתוי, עד שיעידו עדים שהיא אנוסה.
האנוסה שלא רצת היא או אביה להנשא לאונס הרשות בידם ונותן קנס. רצת היא ואביה ולא רצה הוא כופין אותו וכונס ... אפילו היא חגרת או סומה או מצורעת כופין אותו לכנוס ואינו מוציא לרצונו לעולם.

אין דנין בזמן הזה דין אונס ומפתה (חו"מ סי' א'). כתבו הגאונים שלוחצין אותו עד שיתן כשיעור החיוב. אפילו בגדולה, אם ידוע בבירור שבא עליה, מצווה להשתדל שישאנה.

אשת איש אנוסה: אשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה.
אם היא אשת כוהן אסורה לבעלה משום קדושת כהונה.

מעשה באשה אחת שהלכה בדרך עם שני יהודים, וכשבאו ביער ישבו לנוח, ובא האחד ותקפה והשני טמא אותה, וצעקה ואין מושיע לה. ובאה לפני רבותינו וספרה המאורע ואמרה נאנסתי, והתירוה לבעל, משום מיגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי. רבנו שמחה אסרה, כין שנתייחדה מרצונה שוב אין לה טענת אונס, וראבי"ה התירה דמשום ייחוד לא הפסידה מיגו שלה, דאטו כולהי נשי דינא גמירי (מרדכי כתובות פ"ב). אבל באשת כוהן אם אמרה נאנסתי, אעפ"כ מותרת לבעלה אם אינו רוצה להאמין לה, דאמרינן שמא נתנה עיניה באחר ורוצה להפקיע את עצמה מבעלה.

ואינה נקראת אנוסה אם האונס הוא על דבר אחר, ועל ידי הביאה ניצלת מן האונס, כגון שרצה להורגה, והיא שידלתו כדי שתנצל, אסורה לבעלה. רק אם האונס הוא על הביאה עצמה. לא מבעיא שתקפה ובא אליה, דזה וודאי הוי אונס; אלא אפילו דומיא דאסתר, מתחילה שהייתה באונס שלא הייתה מתרצת עד שתבעה אחשורוש, שהיה לה אימת מלכות והייתה אנוסה על הביאה, ושריא לבעלה מרדכי.

ובעיקר דין זה, אם מותר לא"א להפקיר עצמה ברצון כדי להציל נפשות, יש שהביאו ראיה מאסתר שנאסרה על מרדכי כשהלכה ברצון: "כאשר אבדתי אבדתי" - עד עכשיו באונס ועכשיו ברצון (מגילה ט"ו ע"א), משמע שמותר ואולי גם יש מצווה בדבר. ויש שכתבו כשם שאין מתרפאים בגילוי עריות כך אין מצילים בה נפשות, ואסתר שאני שהייתה להצלת כלל ישראל ובהוראת מרדכי ובית דינו, ואולי ברוח הקודש (שו"ת).


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן