לדף ראשי



התוכן:
הוצאת ס"ת
עליות
מכירת המצוות
ברכה על הקריאה
סדר הקריאה
מנין הקרואים
מנהגים בקריאת ס"ת
הכנסה

קוראים בציבור בספר תורה לפי סדר התורה, בכל שבת פרשה המיוחדת לה, ופרשיות מיוחדות לראש חודש ולמועדים ולחול המועד. הקריאה היא תקנה המיוחסת למשה רבינו, שנאמר "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל".

עזרא הסופר התקין לישראל שיהיו קורין בתורה בשני ובחמישי כדי שלא ילונו ישראל שלושה ימים בלא תורה. ודרשו: 'וילכו שלשת ימים ולא מצאו מים' (שמות ט"ו), ואין מים אלא תורה. ימי שני וחמישי שבהם קוראים בתורה הם ימי ההאספות של בני הכפרים לערים.

עזרא תיקן גם לקרות בשבת במנחה, משום יושבי קרנות, אלה סוחרים היושבים בחנויות ועוסקים בסחורה בימי החול, ואין להם פנאי לבוא לבית הכנסת לשמוע קריאה בימי ב' ה' (עי' ירושלמי מגילה פ"ד, ב"ק פ"ב. מסכת סופרים פ"י א', אלפסי מגילה פ"ד, רמב"ם תפילה פי"ב א').

קריאת התורה מוזכרת בקשר למצוות הקהל:

'במועד שנת השמיטה בחג הסוכות... תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם... הקהל את העם האנשים והנשים והטף... למען ישמעון ולמען ילמדון לעשות את כל דברי התורה הזאת (דברים ל"א י'-י"ב).

עזרא קרא בספר תורת משה:

נחמיה פרק ח
(א) וַיֵּאָסְפוּ כָל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמָּיִם וַיֹּאמְרוּ לְעֶזְרָא הַסֹּפֵר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת יִשְׂרָאֵל: (ב) וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֶת הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה וְכֹל מֵבִין לִשְׁמֹעַ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי: (ג) וַיִּקְרָא בוֹ לִפְנֵי הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמַּיִם מִן הָאוֹר עַד מַחֲצִית הַיּוֹם נֶגֶד הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַמְּבִינִים וְאָזְנֵי כָל הָעָם אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה: (ד) וַיַּעֲמֹד עֶזְרָא הַסֹּפֵר עַל מִגְדַּל עֵץ אֲשֶׁר עָשׂוּ לַדָּבָר וַיַּעֲמֹד אֶצְלוֹ מַתִּתְיָה וְשֶׁמַע וַעֲנָיָה וְאוּרִיָּה וְחִלְקִיָּה וּמַעֲשֵׂיָה עַל יְמִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ פְּדָיָה וּמִישָׁאֵל וּמַלְכִּיָּה וְחָשֻׁם וְחַשְׁבַּדָּנָה זְכַרְיָה מְשֻׁלָּם:

(ה) וַיִּפְתַּח עֶזְרָא הַסֵּפֶר לְעֵינֵי כָל הָעָם כִּי מֵעַל כָּל הָעָם הָיָה וּכְפִתְחוֹ עָמְדוּ כָל הָעָם: (ו) וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֶת ה' הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם אָמֵן אָמֵן בְּמֹעַל יְדֵיהֶם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲוֻ לה' אַפַּיִם אָרְצָה: (ז) וְיֵשׁוּעַ וּבָנִי וְשֵׁרֵבְיָה יָמִין עַקּוּב שַׁבְּתַי הוֹדִיָּה מַעֲשֵׂיָה קְלִיטָא עֲזַרְיָה יוֹזָבָד חָנָן פְּלָאיָה וְהַלְוִיִּם מְבִינִים אֶת הָעָם לַתּוֹרָה וְהָעָם עַל עָמְדָם: (ח) וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא:

לא נודע כמה פרשיות קראו בכל שבת בראשית התקנה, ויש מחלוקת בין בני מערבא (בבל) ובני מדנחאי (אנשי המזרח בארץ ישראל). בבבל נהגו לקרות סידרא בכל שבת, והיו מסיימים כל התורה בסוף השנה כמו מנהגנו, ואנשי א"י היו מקצרין בקריאה וסיימו התורה פעם אחת בכל שלוש שנים (מגילה כ"ט: ירוש' שבת פט"ז, מסכת סופרים פט"ז י"א).
הערך "שמחת תורה" עוסק בהבדלים בקריאת התורה בין בבל לארץ ישראל

את הפרשה מחלקים בין הקרואים, וכל אחר קורא חלקו. ומפני שהקורא היה עולה על הבימה (או על מגדל עץ כמו עזרא הסופר) לקרוא בתורה, קראו לזה "עליה". כאשר רבו האנשים שלא ידעו לקרוא בתורה, תיקנו להעמיד בעל קריאה שיהא קורא במקום העולים כדי שלא יתביישו.

בימי המשנה היה שמש ביהכ"נ, שנקרא אז "חזן", בעל קריאה. ואמרו כי בליל שבת אסור לקרות לאור הנר שמא יטה, אכל החזן רואה היכן תינוקות קוראין כדי לסדר ראשי פרשיות (שבת י"ב). פירש"י: שמתוך שראש הפרשה שגורה בפיו, הוא נזכר בכולה למחר, ומסייע את שבעה הקורין בניקודיה וטעמיה בלחש (שם).

הוצאת ס"ת
כשמוציאים את ספר התורה מההיכל, וכן כשמחזירים אותו - עומדים לכבוד הספר, שכתוב 'מפני שיבה תקום' (ויקרא י"ט) – ולמדו קל וחומר מתלמיד חכם: אם מפני לומדיה עומדים, מפני התורה עצמה לא כל שכן! (קדושין ל"ג).
הנוטל ספר תורה נוטלה בזרוע ימין, שנאמר 'מימינו אש דת למו' (מהרי"ל סוף הל' סוכה)

כשפותחים את ההיכל אומרים "ויהי בנסוע הארון" ו"בריך שמיה". בשבת ויו"ט - גם "שמע ישראל". ש"צ נוטל את הספר, מחזיר פניו להיכל, ואומר 'גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו'. יש בזה שש תיבות, כנגד שישה צעדים של נושאי הארון, ככתוב 'ויהי כי צעדו נושאי ארון ה' שישה צעדים ויזבח שור ומריא' (ש"ב ו' י"ג). וממשיך: 'ותגלה ותראה מלכותו'... והקהל עונה 'ברוך שנתן תורה...'' מ' תיבות כנגד מ' יום שניתנה תורה למשה רבנו (סדור רש"י כי' תי"ח).

אם חל יו"ט בשבת, אין אומרים בהוצאת ס"ת י"ג מדות ורבש"ע, משום שיש בזה איסור תחינה בשבת. ביו"ט לא הקפידו, שאין בו חיוב עונג כמו בשבת (עי' מג"א סי' קכ"ח ע').

בשעת פתיחת ספר התורה על השולחן ביום חול, אומר הקורא 'ותגלה ותראה מלכותו', ובשבת ויו"ט 'ויעזר ויגן'. טעם לכך, שבשבת תקנו ברכה בהפטרה 'ושמחנו ה'...', שמבקשים על ביאת המשיח. ביום חול שאין אומרים ברכה זו, מבקשים שתתגלה מלכות בית דוד. ואפילו במנחה של תענית צבור, שיש ברכת הפטרה, אומרים 'ותגלה', כדי שלא להשוות תענית צבור לשבת ויו"ט, וכדי להרבות בתענית תפילות ובקשות על הגאולה (לקוטי הלוי וס' מטעמים 3).

עליות
סדר העולים לקרות בס"ת הוא: כוהן, לוי, ואחריהם תלמידי חכמים, פרנסים וראשי הקהל וכו' (גיטין נ"ט: ס'. ועי' או"ח קל"ו). אם אין לוי, הכהן שקרא ראשון קורא גם במקום הלוי. אם אין כוהן בביהכ"נ, אמר אביי נתפרדה החבילה (גיטין שם), פירש"י שלא יקראו ללוי כלל, וכן פי' ר"ח ורב עמרם. פירוש אחר: שלא יקדים לוי לישראל, אלא מי שירצה יקדים. וכן כתב הרא"ש, שאם ישראל גדול מהלוי יקראו לו קודם (מטה משה ח"א סי' ר"מ).

נשאל מהרי"ל: במקום שאין כוהן ויש לוי, אם קורין לוי במקום כהן. והשיב:

אם הלוי מופלג בישראל, קורין לוי במקום כוהן. ואם לאו - נתפרדה החבילה. ומה שאמרו חז"ל שבמקום שאין כוהן לא קוראים לוי, רצה לומר דלא יקרא הלוי שני כדינו, אבל ראשון במקום כוהן רשאי לקרות (מנהגי מהרי"ל הל' קריאת התורה).

נשאל מהר"י ווייל (סי' ג') אם מותר לקרוא כוהן או לוי לשביעי, והשיב: מאחר שהוא ממניין שחובה להם לקרות, אסור. עכ"ל.
משמע מדבריו שאחרי שהושלם מנין הקרואים, מותר לקרות לכהן. וכן הורה מהר"ם (מטה משה סי' רמ"ז).

נוהגים לקרוא לאדם חשוב אחרון, משום שבזמן המשנה ברך ברכה אחרונה רק האחרון, והוא היה הגולל את הספר (תיו"מ מגילה פ"ד).

נוהגים שאין קוראים לתורה בן אחר אב או שני אחים זה אחר זה (תשב"ץ וש"ע או"ח סי' קמ"א ו') משום עין הרע. וי"א שאסור לקראם יחד, משום שפסולים הם לעדות, וכתוב 'עדות ה' נאמנה' (עטרת זקנים שם).

אין קורין לאבל לעלות בתוך שבעה, ואם קראו אותו צריך לעלות.

כתב מהרי"ל, שקוראים לסומא לעלות לתורה אע"ג שאינו יכול לקרוא. אם מעלים לתורה את הקורא בתורה, לא יאמר השמש "יעמוד" ואינו נקרא בשמו. השמש יאמר לו בלחש שהוא הקרוא, ואם הוא כוהן יאמר 'כוהן קרב, ברוך שנתן תורה'... (דברי קהלת עמ' 73 בהערה).

החיובים לעליות שיש להם דין קדימה הם:
א) חתן ביום חתונתו בחול - קודם לכל.
ב) חתן בשבת שלפני החתונה.
ג) בר מצווה שוה לחתן בשבת שקודם החתונה, ויטילו גורל ביניהם.
ד) הבעל של יולדת בן או בת בשבת שהולכת לביהכ"נ, ואפילו ילדה נפל.
ה) חתן בשבת שאחר החתונה.
ו) סנדק קודם לאבי הבן ולמוהל, ואבי הבן קודם למוהל, וי"א שהמוהל קודם מפני שאבי הבן עולה לתורה כשאשתו הולכת לביהכ"נ.
ז) יום זיכרון דוחה רק אבי הבן ביום המילה, לפי שסופו לעלות כשאשתו הולכת לביהכ"נ.
ח) קורין לבעל התוקע בר"ה אם הוא תוקע בחנם, וכן המתפלל מוספים בר"ה ויו"כ בחנם.
המברך ברכת הגומל אינו דוחה שום חיוב, כי יכול לברך בפני עשרה בלא עליה (לקוטי הלוי עמ' 52).

מכירת המצוות
כתב המג"א (או"ח סי' קל"ו) שבמקומות שמוכרים המצוות [=העליות], יכול לקרות למי שירצה לקנות אותן, והכסף יעמוד לצרכי ביהכ"נ ולעניים. באשכנז היו רגילים לקנות הגלילה בדמים הרבה כדי לחבב המצוה (טור סי' קמ"ז, מנהגי ישורון סי' מ"ט).

המרדכי בסוף מגילה מביא תשובת הר"י ווינא אודות איש שהיה מוחה ביד מי מן הקהל שקנה את הוצאת הס"ת מן ההיכל ומסירתה ליד הש"צ וכן ההחזרה, ואמר שזו מצווה של הש"צ. הר"י פסק שרשות ביד הקהל למכור מצווה זו. וכתב עוד שיש מקומות שנוהגים לקנות הוצאה והכנסה כל אחת בפני עצמה (עי' הרמ"א סי' קמ"ז ב').

מהרי"ל (הל' סוכה) התיר למכור ולקנות המצוות בשמחת תורה (עי' תשב"ץ ח"ג עניין קנ"ו).
מהר"י קולון (שרש ט') כתב על קהל שהיו נוהגים שבשבת בראשית היה אחר מנדב מעות לצורך ביהכ"נ כדי שיקרא ראשון בהתחלת התורה (=חתן תורה) הם נהגו שאם יש כוהן, הוא קונה אותה מצווה, או מוחל על כבודו ויוצא מביהכ"נ. שנה אחת לא רצה הכהן לקנות המצוה וגם לא רצה לצאת מביהכ"נ, והכריחוהו הקהל ע"י השלטן שלא יכנס לביהכ"נ, כדי שלא יתבטל כבוד התורה (מנהגי ישורון סי' מ"ט).

ברכה על הקריאה
הגבאי העומד אצל הספר מורה באצבע ה"יד" של כסף לעולה בתורה את המקום בו יתחיל לקרוא, כדי שיברך עליו. העולה קורא מלה במלה בלחש עם הקורא (שלחן הקריאה, ס' מטעמים 94). יש נוהגים שהקורא אוחז היד של כסף ומראה לעולה לקרות. העולה לתורה אוחז בעמודי ספר התורה ומברך:
לפני הברכה אומר: ברכו את ה' המבורך
והקהל עונים והוא אחריהם: ברוך ה' המבורך לעולם ועד.

זה פירוש ברכה זו: הקורא מוציא את הצבור ידי חובת הקריאה. לכן הוא אומר לציבור: אתם צריכים לברך ולקרות כמוני, הסכימו לקריאתי ולברכתי ובברכו עמי! והם עונים ומברכים.
פתיחה זו סמכו חכמים לפסוק שאמר משה: 'כי שם ה' אקרא' - אתם 'הבו גודל לאלהינו' (הראב"ן סי' ע"ג).
ואח"כ מברך:

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. ברוך אתה ה' נותן התורה.

ולאחריה:

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו. ברוך אתה ה' נותן התורה.

תורה צריכה ברכה לפניה, שנאמר 'כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו'. וברכה לאחריה למדו מברכת המזון הנאמרת אחרי הסעודה (ירוש' מגילה פ"ד ב').

סדר הקריאה
הקורא עומד לימין הספר, על פי הפסוק 'בימינו אש דת למו'. הסגן או הגבאי עומד בשמאל, והמברך באמצע (מקורי המנהגים סי' י"ח).

בעת הקריאה אין צריכים לעמוד.
אמר רב הונא: כיון שנפתח ס"ת, אסור לספר בדבר הלכה (סוטה ל"ט).
הרב חיד"א בספרו לדוד אמת (סי' ז') כתב, שאינו נכון לצבור לעמוד בעת קריאת עשרת הדברות, מפני שמראים בזה שעשרת הדברות חשובות יותר מפסוקם אחרים שבתורה. אך יש מקומות שנהגו לעמוד בעשרת הדברות (טעמי המנהגים קונטרס האחרון י"ח ע"א).

בסידור האריז"ל כתוב שהיה מנהגו לישב בשעת הקריאה, לעמוד בשעת הקדיש, וחזר וישב. אין ללמוד בשעת קריאת התורה, גם אם שמע את הקריאה. תלמיד חכם שתורתו אומנתו רשאי, ובלבד שלא יבלבל את המתפללים. ורב ששת מהדר אפיה וגריס (עי' אלפסי ברכות פ"א, ש"ע או"ח סי' קמ"ו ב').

מנין הקרואים
בשבת במנחה קורין לשלשה: כוהן לוי וישראל את הפרשה הראשונה מהסדרה של השבוע הבא, וכך קוראים גם בימי ב' וה'.
ובשבת קוראים את כל הסדרה לשבעה קרואים ומפטיר. אפשר להוסיף קרואים מששי ואילך, ומי שעולה בסוף הוא אחרון.
בימים אחרים פרט לשבת אין מוסיפין על מספר הקרואים הקצוב.

ביוה"כ מספר הקרואים ששה,
בפסח ובעצרת, בר"ה סוכות ושמיני עצרת - חמישה.
בר"ח ובחול המועד - ארבעה.
בחנוכה ופורים, תענית צבור ותשעה באב - שלושה (סדור רש"י סי' תצ"ז).

כלל לדעת את מספר העולים: כל יום שיש בו יותר – מספר הקרואים בו גדול יותר.

בשני ובחמישי – שלשה.
בר"ח ובחול המועד, שיש בהם קרבן מוסף – ארבעה;
ביו"ט שאסור בעשיית מלאכה – חמשה;
ביום כיפור שהוא חמור יותר מיום טוב [עונש כרת על המחללו] – ששה;
בשבת שהמחללה חייב סקילה - שבעה (מגילה כ"ב).

אין פוחתים משלושה פסוקים לכל עולה, ולא פחות מעשרה פסוקים בכל הקריאה. חוץ מפרשת 'ויבא עמלק', שיש בה רק תשעה פסוקים.

מנהגים בקריאת ס"ת
אומרים חצי קדיש אחר קריאת התורה, חוץ ממנחה של שבת שאומר ח"ק אחר התפילה. ומנחה דתענית לעולם ח"ק קודם קריאת מפטיר, חוץ מתשעה באב שחרית שאומר ח"ק אחר שקראו למפטיר מפני שהוא שלישי. בשבת ומועדים אומרים חצי קדיש לפני ההפטרה, כי המפטיר לא נחשב במספר הקרואים. כשמוציאים שני ס"ת, אומר ח"ק על שניהם לפני קריאת מפטיר. כשקוראים בשלשה ס"ת, כגון בשמחת תורה ור"ח טבת שחל בשבת, או ר"ח בפרשת שקלים, או ר"ח ניסן בפרשת החודש, אומרים קדיש על ס"ת שני ושלישי יחד. אם אין אלא שני ס"ת, קוראים קריאה שלישית בספר הראשון שנגלל כבר, ולא בספר שלפניו (מנהגי מהרי"ל הל' קריאת ס"ת).

הכנסה
כשמכניסים ס"ת להיכל ביום חול, אומרים 'מזמור לה' הארץ ומלואה'; בשבת 'הבו לה' בני אלים'.
אומר הש"ץ: יהללו את שם ה' כי נשגב שמו לבדו.
והקהל עונים: הודו על ארץ ושמים וכו'.
ואומרים: הבו לה' בני אלים, השתחוו לה' בהדרת קודש.. כלומר: מה שאנו משתחווים לתורה, הוא רק לכבוד לה' שנשגב שמו לבדו, ולא בשביל אלוהות שבתורה עצמה (רקח ס" ש"א).

מנהגים הקשורים לקריאת התורה, מתוך הספר "אוצר טעמי המנהגים" מאת שמואל פנחס גלברד

מנהגים הקשורים להפטרות, מתוך הספר "אוצר טעמי המנהגים" מאת שמואל פנחס גלברד

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
פרשת השבוע – ממנהגים שונים למנהג אחיד / רחמים שר שלום



הערות לערך:
שם המעיר: מנחם
הערה: הגמרא בבא קמה מציינת שמשה תיקן את קריאת התורה בשבת, שני וחמישי ועזרא תיקן בשבת במנחה משום יושבי קרנות.
עזרא גם תיקן שיקראו לפחות שלושה קרואים, לכל אחד לפחות שלושה פסוקים ובסה"כ לא פחות מעשרה פסוקים, למעט כאשר העניין מסתיים בתשעה, כמו בפרשת "ויבא עמלק" שהנה בת חישעה פסוקים ואותה קוראים בפורים.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן