לדף ראשי




שבעה קרובים חייב להתאבל עליהם:
אביו ואמו בנו ובתו אחיו ואחותו ואשתו / בעלה.
וקורע כשהוא עומד, כמו איוב: 'ויקם איוב ויקרע את מעילו' (מ"ק כ').

על כל המתים כולן קורע טפח.
על אביו ועל אמו קורע בגדו עד שיגלה את לבו;
על כל המתים אפילו לבוש עשרה חלוקין אינו קורע אלא עליון,
על אביו ועל אמו קורע את כולן.

על כל המתים כולן שולל (בתפירה גסה) לאחר שבעה ימים, ומאחה (תופר כדרכו) לאחר שלושים יום, על אביו ועל אמו שולל לאחר שלשים, ואינו מאחה לעולם. והאשה שוללת לאלתר משום כבודה.

חיוב הקריעה
החובה לקרוע בגדיו כאבל, היא מדרבנן. סמכוה חכמים לפרשת בני באהרן, שנאמר להם שלא להתאבל, 'ובגדיכם לא תפרמו' (ויקרא כ"א י').

מי שמת לו מת מצדיק את הדין בברכה זו:

ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם דיין אמת.

נהגו לברך ברכה זו על הקריעה (ברכי יוסף סי' ש"מ): מברכים וקורעים ליד הארון.
מקום הקריעה הוא בצווארון הבגד. קורעים מלמעלה למטה, על אביו ואמו בצד שמאל כנגד לבו, ועל שאר קרוביו בצד ימין (מהרש"ל).

אם שמע שמת לו מת אחרי שלשים יום מיום המוות, אינו קורע. שמע על מות אביו ואמו - קורע אפילו לאחר זמן רב, (ספר האשכול ח"ב סי' מ"ח).

בחול המועד מנהג בני אשכנז לקרוע רק על אביו ואמו, ועל שאר קרוביו קורע לאחר המועד (ש"ע או"ח סי' תקמ"ז). ואם היא שמועה רחוקה, קורע במוצאי יו"ט (נהר מצרים הל' יו"ט סי' ח').



הערות לערך:
שם המעיר: אליהו גלולה
הערה: בנוגע לגדר חובת הקריעה: זו מחלוקת ראשונים: הראב"ד סובר שחייב לקרוע מן התורה, והפסוק אינו אסמכתא, אלא מקור מפורש.
לעומתו, התוספות והרמב"ן סוברים שאסמכתא בעלמא הוא. ואע"פ שאמרו בגמרא: "כל מי שאינו קורע - חייב מיתה", באמת התכוונו למושג "כל העובר על דברי חכמים - חייב מיתה", היינו שזה איסור חמור.

עיינו בטור יו"ד סימן ש"מ, סעיף א'. ובבית יוסף שם.
באמת בשו"ע פסק כדעת הרמב"ן, קרי: הקריעה דרבנן (כפי שכתבתם). אך אע"פ כדאי להדגיש את העובדה שהדבר נתון במחלוקת ראשונים.
מקור ההערה: לימוד הלכה.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן