לדף ראשי



תוכנו של ספר דברים
בספר דברים כלולים בעיקר דברי משה אל בני ישראל לפני מותו, בשנה הארבעים ליציאת מצרים. לפי פסוק ג, משה החל לשאת את דבריו ביום הראשון לחודש האחד עשר, דהיינו א' בשבט, והוא מת – לפי מסורת חז"ל על סמך חשבון המיוסד על הנתונים שבספר יהושע – ביום ז' באדר (ראו בבלי, קידושין לח, ע"א, "תניא אידך בשבעה באדר מת משה…"). בסוף הספר מובאים קטעים שאינם שייכים לנאומיו של משה, כגון: כ"ט, א ואילך; ל"א, א ואילך.

חלוקת ספר דברים
אנו מביאים שתי הצעות לחלוקת הספר:

הרב ד"צ הופמן
בפירושו לספר דברים (עמוד יז), מחלק את הספר בעקבות הרמב"ן בדרך זו:
כותרת לנאום הראשון – א', א-ה; הנאום הראשון, נאום התוכחה – א', ו – ד', מ; סיפור נספח – ד', מא-מג.
כותרת לנאום השני – ד', מד-מט; הנאום השני, נאום המצוות – ה', א – כ"ו, יט; נספח – כ"ז, א-ח.
הנאום השלישי, נאום הברית – כ"ז, ט-ל"א, כ (כולל נספח – ל"א, א-יג); מכאן עד סוף הספר – משה נפרד מהעם.
רד"צ הופמן כותב בשם הגאון מווילנא, ששלושת החלקים העיקריים של הספר מתחילים במילים שבהן מתחילים שלושת הספרים האמצעיים של התורה, אלה המכילים את עיקר המצוות:
"אלה" - דברים א', א "ואלה שמות" - הפתיחה לספר שמות
"ויקרא" - דברים ה', א "ויקרא אל משה" - הפתיחה לספר ויקרא
"וידבר" - דברים כ"ז, ט "וידבר ה'…" - הפתיחה לספר במדבר

הנאום הראשון, נאום התוכחה, כולל בתוכו את סיפור המסע הראשון, שכשל בשל חטא המרגלים, ואת סיפור המסע השני, שהצליח בכך שהסתיים בכיבוש עבר הירדן המזרחי. המטרה של סיפור זה היא להוכיח ולהזהיר את אבותינו העומדים להיכנס לארץ, ואולם יש בו גם מצוות, כגון פרשיות שמע, והיה אם שמוע, יראת שמים.

על נאום זה מעיר רמב"ן בהקדמתו לספר:
וטרם שיתחיל בביאור התורה התחיל להוכיחם ולהזכיר להם עונותיהם כמה ימרוהו במדבר, וכמה התנהג עמהם הקדוש ברוך הוא במדת הרחמים, וזה להודיע חסדיו עמהם. ועוד שיוכחו בדבריו שלא יחזרו לקלקולם פן יספו בכל חטאתם, ולחזק לבם בהודיעו אותם כי במדת רחמים יתנהג עמהם לעולם, שלא יאמר אדם לא יוכל לרשת את הארץ, כי אין אדם אשר לא יחטא, ומיד תהיה מדת הדין מתוחה כנגדו ונאבד. ולכן הודיעם משה רבינו כי הקדוש ברוך הוא רחמן מלא רחמים, כי הסליחה והמחילה ממנו יתברך סיוע ועזר לבני אדם בעבודתו, וכענין שאמר הכתוב "כי עמך הסליחה למען תורא" (תהלים ק"ל, ד).

הנאום האמצעי, נאום המצוות, מקביל לספר ויקרא אשר מכיל את מרבית מצוות התורה. בעת לימוד ספר דברים רצוי לשמור על אופיו – אוסף של נאומים שהושמעו באוזני העם, הדור שנולד רובו במדבר, לא עמד במעמד הר סיני ועתיד לכבוש את ארץ כנען. אלו נאומים גדולים שבהם משה נפרד מן העם, בלב קשה ובדאגה עמוקה לעתידו. הכרה זאת תקל על תפיסת הדברים, הן מצד המבנה והצורה והן מצד החזרות הרבות בנושאים מסוימים.

הנאום השלישי, נאום הברית, כולל נבואה לעתיד וברכה לכל אחד מן השבטים.

חלוקה אחרת:
פרקים א'-י"א – מסר היסטוריוסופי (לא היסטוריוגרפי)
פרקים י"ב-כ"ח – חלק המצוות והברית
פרקים כ"ט-ל"ד – סיכום ופרידה.

רמב"ן בהקדמתו לספר מלמד אותנו שספר דברים איננו חזרה על כל התורה, אף על פי שמהכתוב אפשר להבין שמשה ביאר לבני ישראל את כל התורה: "הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר" (דברים א', ה). יש בספר רק חלק מביאור זה, ויש בו גם דברים שאינם כלולים בספרים הקודמים.
המסקנה: הספר איננו פרוטוקול של דברי משה אלא חומר מעובד, שונה מן הנאום.

שתי מגמות היו למשה בדבריו: האחת – חינוכית כללית, והשנייה – מצומצמת, להכין את העם לקראת הכניסה לארץ ישראל. המגמה החינוכית היא המכתיבה את סדר הספר. אין האירועים כתובים בסדר כרונולוגי: לכל עניין יש משקל יחסי שונה, ויש בסיפור עיבוד מגמתי וחינוכי. למשל: אם נשווה את סיפור המרגלים בפרשת "שלח לך" בספר במדבר (י"ג-י"ד) לדברי משה בדברים א', או את תיאור מעשה העגל בספר שמות ל"ב-ל"ד לעומת דברי משה כאן, נוכל לגלות בנקל את המסרים החינוכיים שבספר דברים.
רמב"ן מעיר כי החזרה על מצוות מסוימות נעשתה מתוך שתי מטרות עיקריות:

"להוסיף בהם ביאור"
"להזהיר את ישראל ברוב אזהרות".

כמו כן יש בספר

"קצת מצוות שלא נזכרו כלל (בספרים קודמים לספר דברים), כגון היבום, מוציא שם רע ועוד…"

רמב"ן מדגיש:

"כבר נאמרו לו כולן בסיני או באהל מועד בשנה הראשונה קודם המרגלים, כי בערבות מואב לא נתחדשו לו אלא דברי הברית" (מפרק כ"ז ואילך).

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן