לדף ראשי



בשבתות מיוחדות ובחגים, אנו מוסיפים למפטיר קריאה מיוחדת, ואזי ההפטרה נקשרת אל המפטיר ולא אל הפרשה. הדבר נכון, כמובן, לארבע הפרשיות: שקלים, שנקראה בשבת שלפני ראש חדש אדר שני, "זכור" הנקראת בשבת שלפני הפורים, "פרה" - השבת הסמוכה לפרשת החדש, ופרשת החודש בשבת הסמוכה לראש חדש ניסן.

המפטיר לפרשת זכור הוא בספר דברים בפרשת כי תצא:

"זכור את אשר עשה לך עמלק, בדרך בצאתכם ממצרים. אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, ואתה עייף ויגע, ולא ירא אלוהים. והיה בהניח ה' אלוהיך לך מכל אויביך מסביב, בארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך נחלה לרשתה, תמחה את זכר עמלק, מתחת השמים. לא תשכח."

בקריאת פרשת זכור חייבים כל מי שחייב בלחימה - דהיינו: גברים, שהם היוצאים בצבא (ספר החינוך)

בתוספתא מגילה פרק ג' ה"ב אנו שונים:

בשניה, זכור, (כלומר בשבת השנייה מארבעת הפרשיות קוראים זכור) ומפטירין: כה אמר ה' פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל. אי זו היא שבת שנייה, (כלומר: שבוע שני) כל שפורים חל להיות בתוכה ואפילו בערב שבת."

ההפטרה משמואל א' פרק ט"ו, מספרת כיצד מצווה שמואל את שאול, המלך הראשון לקיים את מצוות מחיית זכר עמלק:

עתה לך והכיתה את עמלק, והחרמתם את כל אשר לו, ולא תחמול עליו, והמתה מאיש עד אשה, מעולל ועד יונק, משור ועד שה, מגמל ועד חמור".

שאול לא קיים את מחיית עמלק בצורה מלאה, החייה את מלך עמלק והעם לקח משלל הבהמה. שמואל אומר אל שאול: כי מאסתה את דבר ה', וימאסך ה', מהיות מלך על ישראל.
עונשו של עמלק, הוא החמור שבעונשים. ושואל אברבנאל:

האומנם למה זה העניש הקב"ה בעונש גדול את עמלק למחות זרעו ולא עשה כן לכל גוי מגויי הארץ, וגם לא לאדום שהיה מזרע עמלק, אבל בהפך שציווה: לא תתעב אדומי כי אחיך הוא, וציווה שלא יתגרו בו מלחמה?

ננסה להשיב על שאלתו.
המכנה המשותף לשלושת הפרשיות העוסקות בעמלק הוא ציון העובדה שעמלק בא אל ישראל, בדרכם לארץ. בסיפור מלחמת עמלק, בסוף פרשת בשלח, פרשה שהיא הקריאה בתורה לפורים אנו קוראים: ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים. בפרשת עמלק בספר דברים, שנקרא השבת למפטיר: אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים, אשר קרך בדרך... ובהפטרה: פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל, אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים.

מהו חטאו של עמלק?
בשירת הים אנו קוראים, כי כתוצאה מנפלאות ה' במצרים "שמעו עמים ירגזון, חיל אחז ישבי פלשת... נמגו כל יושבי כנען". ניסי ה' השאירו רושם רב על עמי הסביבה. לאחר ארבעים שנה אומרת רחב: "ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם כי ה' אלקיכם הוא אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" (יהושע ב' יא) חרף הרושם הזה בא עמלק ממרחק להלחם בישראל, ובכך הרי הוא כמי שמכריז ואומר: איני ירא אלקים.

להתרסתו של עמלק הייתה, לדעת המדרש, תוצאה חמורה: היא גרמה שעמים אחרים יצאו בעקבותיו. כמו למשל אדום שהתנגד לישראל "פן בחרב אצא לקראתך", וכן סיחון "ויצא לקראת ישראל המדברה... וילחם בישראל". רבותינו ביטאו רעיון זה במשל על האמבטי הרותחת שבמדרש תנחומא. רש"י מביא משל זה בדברים, כ"ה יח ד"ה :

אשר קרך בדרך - "ד"א לשון קור וחום צננך והפשירך מרתיחתך שהיו העובדי כוכבים יראים להלחם בכם ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה אע"פ שנכוה הקרה אותה בפני אחרים".

רמב"ן בפירושו לשמות פרק י"ז פסוק טז משיב: וטעם העונש שנענש עמלק יותר מכל העמים, בעבור כי כל העמים שמעו וירגזון (לעיל טו יד), ופלשת אדום ומואב ויושבי כנען נמוגו (שם) מפני פחד ה' ומהדר גאונו, ועמלק בא ממרחק כמתגבר על השם, ולכך אמר בו ולא ירא אלהים (דברים כה יח), ועוד כי הוא נין עשו וקרוב לנו, עובר מתעבר על ריב לא לו.

לאחר המלחמה אומר ה' אל משה:

כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים. ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' ניסי. ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן