לדף ראשי



ויקחו אליך פרה אדומה תמימה
פרשת שקלים, שנקראה בשבת שלפני ראש חדש אדר, עסקה במחצית השקל, הנשקלת לקראת תחילת שנת הכספים החדשה של הקורבנות, בחדש ניסן. פרשת פרה ופרשת החדש שלאחריה באות כשאנו מתקרבים לחדש הראשון לחדשי השנה, חדש ניסן, ולחג החרות, חג הפסח. כדי שיוכל אדם להקריב את הפסח עליו להכין את עצמו. הטמאים חייבים להיטהר, שכן טמא אסור בהקרבת הפסח, ובאכילתו.

בשבת פרה קוראים למפטיר את תחילת פרשת חוקת בספר במדבר. הפרשה מדברת על לקיחת פרה אדומה תמימה, אשר אין בה מום, אשר לא עלה עליה עול, על שחיטתה, שריפתה וערבוב אפרה במים. מי אפר הפרה משמשים לטהר טמאי מתים. דיני פרה אדומה נמסרו למשה ולאהרון, כך גם דיני קידוש החדש ודיני הפסח. כהפטרה לפרשת פרה אנו קוראים את מחציתו השניה של פרק ל"ו ביחזקאל: "בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם, כטומאת הנידה הייתה דרכם לפני." הפרשה עוסקת בטומאה ובטהרה ממנה, וההפטרה עוסקת בטומאה וטהרה. הטומאה מפרידה בין ישראל לבין אביהם שבשמים.

שתי טומאות הן. טומאה שניגודה הוא: טהרה, טומאת הגוף, ממנה יכול האדם להטהר על ידי מעשי טהרה. טומאת המת היא טומאה כזו. ניגודה של הטומאה השניה הוא: קדושה. טומאה זו מכונה: "טומאת הקדושות". טומאה כזו נגרמת כתוצאה מחטאים. כגון: עריות, או אכילת מאכלות אסורים. לטומאה כזו אין התורה נותנת דרכי טהרה.

הפרשה מדברת בטומאת המת ובדרכי הטהרה ממנה. יחזקאל מדבר על טומאה שבאה כתוצאה מן החטא: "בן אדם, בית ישראל יושבים על אדמתם, ויטמאו אותה, בדרכם ובעלילותם, כטומאת הנידה הייתה דרכם לפני". העם מטמא את הארץ בשפיכות דמים ובעבודת גילולים. העונש על החטאים הוא גלות.

בפרשת העריות בספר ויקרא מזהיר הקב"ה את העם:

"ולא תקיא הארץ אתכם, בטמאכם אותה, כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם".

ואומר הנביא:

"ואשפך חמתי עליהם על הדם אשר שפכו על הארץ ובגילוליהם טמאוה. ואפיץ אותם בגויים ויזרו בארצות..".

הנביא מזכיר כאן את החטאים אשר חז"ל קבעו אותם כ"יהרג ואל יעבר". טומאת הנידה - מרמז על גילוי עריות; הדם אשר שפכו - שפיכות דמים; ובגילוליהם טמאוה - עבודה זרה. הגלות גרמה לחילול ה'. הגויים הצביעו על הגולים ואמרו: "עם ה' אלה ומארצו יצאו". ה' חומל על שם קדשו, ומחליט לקדש את שמו בגויים, באמצעות עם ישראל.
חילול ה' הוא עצם המצאם של עם ה' בגלות, דבר המתפרש כחוסר יכולת של הקב"ה לגאלם.
חילול ה' נגרם גם על ידי מעשי העם הממשיך לחטוא גם בגלות.
ה' עושה למען שמו ומקבץ את נדחי ישראל לארצם. ומבטיח הקב"ה:

"וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם, ומכל גילוליכם, אטהר אתכם. ונתתי לכם לב חדש, ורוח חדשה אתן בקרבכם..." "והושעתי אתכם מכל טומאותיכם".

מבאר רד"ק:

"דרך משל, כמו שהטמא נטהר במים שטובל בהם, ובהזאת מי חטאת, כן הטמא מעוונות נטהר בכפרה".

הקשר החיצוני ברור. כאן וכאן מדובר בטומאה. כאן וכאן מדובר בהזיית מים, כדי לטהר את הטמאים. נראה שההפטרה רומזת, שלא רק מפני טומאה פיזית יש להישמר לפני הפסח, כדי שנוכל להקריב קורבן ה' במועדו. אלא גם מחטא, כדי שלא תקיא אותנו הארץ ויגרם חילול ה'.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן