לדף ראשי




פאולוס - אחד השליחים שהטיפו בשם ישו. נקרא "שליח או"ה" או "שליח הגוים", כי היה אבי הנצרות שהתנגדה לעקרי תורת ישראל. נולד בעיר היונית תרשיש (תרסוס) שבקיליקיא, בראשית המאה הראשונה. חונך כיהודי על פי התורה. בא לירושלים, וכיון שידע היטב יוונית ורומית, סייע לפרושים במאבקיהם בנוצרים: שימש כמרגל נגדם ומסרם בידי שופטים. דברים אלה שנמסרו עליו אין להם יסוד הסטורי. הם נכתבו בשמו לאחר זמן, כמו גם ייחוסו לשבט בנימין, והרבה כאלה.

הרבה מאגרותיו מזויפות. עוד בימי חייו נתפרסמו אגרות בשמו, והוא התכחש להן (באגרתו השניה אל התסלוניקים פ"ב ב'). גם אלה שהתפרסמו בשמו נכתבו זמן רב אחרי מותו, ואי אפשר לאמת אותן. עורך הברית החדשה השתדל להתאימן אל "מפעלות השליחים" המלאים בדיות. כאשר היה בירושלים בפעם הראשונה ראה את אחד הנוצרים נרגם באבנים ע"פ הסנהדרין, מפני שחרף שם אלהים. משם הלך לדמשק, ושם נהפך לבו, לדברי הברית החדשה, בשל חזיון שחזה. הוא התחבר לנוצרים. בראשונה לא עשו דבריו רושם רב. משם הלך למדינת ערב להורות שם את תורתו החדשה, ושוב חזר לדמשק לעשות נפשות לאמונתו. רבים מן היהודים רגזו עליו ורצו ליסרו. הוא נמלט ליון, נדד לסוריא ולמדינות שהיו בדרכו לירושלים. הפיץ את דעותיו במשך שלוש שנים עד אשר בא ירושלימה.

שיטתו
לא ברורה הסיבה שגרמה לו לשנוא את תורת ישראל שנאה עזה כל כך, עד שהתנגד גם לראשי השליחים שקדמוהו, כמו שמעון כיפא ויעקב אחי ישו.
גרץ משער שהתגיירותם של הילני המלכה ושריה, ושל נשי דמשק, עשתה עליו רושם כביר. הוא הגיע למסקנה כי אפשר להכניס תחת כנפי הדת הטהורה את כל אלה שמאסו באלילים, אם הפרושים לא יכבידו את עול המצוות.
יתכן גם שהרעיון זה התחזק בלבו בנסיעותיו ודרשותיו בין הנכרים, ושנאתו לדת ישראל גברה ככל שהוסיפו הפרושים לרדפו.
חמש פעמים לקה ארבעים חסר אחת, פעם אחת נסקל באבנים וכמעט הומת, פעמיים נכלא, ולבסוף הובל לרומא בשנת 61, שם נעלם.

פרידלנדר משער כי מהיום בו שמע את דרשתו הנלהבת של אסטפנוס בשעה שנסקל נהפך לאיש אחר. בכל אופן ברור, שלמרות שהיה דורש בשם ישו והפיץ את האמונה שקם מקברו ושהיה משיח המין האנושי - התנגד לרוב התורות שנמסרו בשמו ונתפרסמו ע"י תלמידיו.

ישו אמר:

"הסופרים והפרושים יושבים על כסא משה, לכן כל אשר יאמרו אליכם תשמרו ועשיתם" (מתי פכ"ג, ב'-ג')

ואמר:

"אל תחשבו שבאתי להפר את התורה או דברי הנביאים, לא להפר באתי כי אם לקיים" (מתי פ"ה י"ז-י"ט).

והוסיף:

"עד אשר השמים והארץ יעבורו לא תעבור אף אות אחת מן התורה. לכן כל המבטל אחת מן המצוות והמורה כן ברבים, נבל יקרא במלכות שמים".

כנראה ששאול לא הכיר דברים אלה, או שלא האמין בהם. הוא הורה ברבים, כי ממקור התורה יצאה דעת החטא, וכאשר אין תורה אין פשע (אל הרומנים פ"ד ט"ו). לולא אמרה התורה לא תחמוד - לא ידענו לחמוד. המצוה עוררה את התאוה לחטוא (שם פ"ו ז'-ח'). כי לא בגלל התורה באה ההבטחה לאברהם ולזרעו שירשו את הארץ כ"א בגלל אמונתו.
האמונה אשר הורה שאול השליח הייתה האמונה בתחיית ישו, שבמותו כיפר על כל המאמינים בו.

יחד עם ביטול המצוות הפר גם בריתו מילה. הסביר כי המילה היא מילת הלב ולא בשר, לפי רוח הדיבור ולא לפי הכתב.
התיר את המאכלות האסורים, באמרו:

"כל דבר הנמכר בשוק אותו תאכלו, ואם יקרא אתכם אחד האנשים אשר אינם מאמינים לביתו, אכול תאכלו מכל אשר יושם לפניכם" (אל הקורנתים פ"י כ"ד-כ"ז).

דבריו אלה אמר לעמי הנכר אשר לא ידעו את התורה ולא קבלו עליהם שמירת המצוות, שלפי דבריו, היו "שטופי זימה, הוללים גאים ורהבים" (אל הרומים פ"א).

התנגדות השליחים
השליחים שמעון ויעקב התנגדו לו בפומבי ובשנאה, והוא לגלג עליהם. כמה מאגרותיו ומאגרות מתנגדיו אבדו, או שעורך הברית החדשה גנז, כדי להשכיח את הריב. למרות זאת נשארו באגרות פסוקים ומעשים המוכיחים כי שיטת שאול עוררה התמרמרות רבה בין אנשי קהלתו והשליחים עצמם.
יעקב לועג לאמונה החפה ממעשים ואומר דברים נגד שאול. (שם פ"א כ"ה-כ"ז).

"רק המעיין בתורה התמימה אשר חפש בה והוגה בה תמיד האיש ההוא, יאושר במעשיו, אבל מה יועיל לאיש האומר כי אמונה בו - ומעשים אין לו, התוכל אמונה להושיע לו? האמונה בלי מעשים סופה להבטל".

כאשר בא שאול לירושלים נאמר לו שאלפים מן הקהלה הנוצרית שם החזיקו בתורה, וכעסו עליו על כי התנגד לעקרי הדת. כדי להסיר מעליו חשד, התקדש ועלה להר הבית עם ארבעה נזירים שהלכו להביא את קרבנותיהם, כדי שהמאמינים יאמרו שהוא עושה ככתוב בתורה (מפעלות פכ"א).
שאול קרא לשמעון כיפא צבוע ושליח שקר, והוכיח אותו על שאכל עם הנכרים, ובשעה שבאו אנשים הכחיש זאת.
מכל זה עולה ששאול נבדל מחבריו, התרחק לגמרי מהיהודים-הנוצרים, ושם פניו לנכרים שרבו ביניהם גרי צדק. נכרים אלה קבלו את היהדות בלי עול המצוות, והתמכרו לאמונה המסורה ללב ומיוסדת על הזיות וחזיונות, כמו תחית ישו והתהלכו בין החיים, והראותו פעם במראה אש ופעם בעב הענן.

תכונתו
שאול היה נגוע חולי, כנראה היה נכפה. הוא התלונן בפני שומעיו כי חש כקוץ מכאיב בבשרו, והרדיפות שנרדף החלישו את גופו והמעיטו את כוחותיו. עם כל זאת נשאר איתן ברוחו. הוא האמין בשליחותו, והיה קנאי לשיטתו. מסגנונו נראה שהיה מלהיב את שומעיו.

מספר הנפשות שהעביר שאול לנצרות באסיא הקטנה ובמוקדון וביון לא עלה על אלף. כל קהלה שיסד הייתה רק בת עשר או שתים עשרה נפשות. הוא לא הניח אחריו תלמידים אנשי שם ובעלי השפעה.

שנות חייו האחרונות ופעולותיו לא נזכרו. במאה השניה כמעט נשכח, אבל שיטתו התפשטה. המתנצרים הגוים לא הכירו את תורת ישראל. גם אחדים מן השליחים בטלו כמה מן המצוות, כאשר העיד פאול בשמעון כיפא. ואם הם התרשלו בקיום מצוות, כמוהם עשו גם אלפי תלמידיהם, בפרט אלה שנספחו מהגוים. כך ניצחה הנצרות שהשתחררה מעול מצוות והתפשטה.

מקורותיו
שאול דחף את הרעיון של נצרות עולמית. הוא היה מסור לרעיון זה בכל לבו, וסבל בגללו יסורים ונאצות. הרעיון לא היה יצירתו. הוא שאב אותו מהספרות הישראלית שנכתבה יונית. כמה מפתגמיו ועקרי רעיונותיו לקוחים מהספרים "חכמת שלמה", "צוואות שנים עשר השבטים", ובפרט מספרי פילון היהודי. מצוואת השבטים לקח יותר משלשים מאמרים. הרעיון של הכנסת הגוים תחת כנפי השכינה מילא את ספרות היונית-יהודית ובפרט החזיונות.



הערות לערך:
שם המעיר: קריס
הערה: שמעון כיפא כתב "ואת אורך רוח אדוננו חשבו לתשועה; כמו שגם אחינו האהוב שאול כתב לכם לפי החכמה הנתונה לו, וכמו שכתוב בכל אגרותיו, בדברו על הדברים האלה. יש בהן דברים קשים להבנה אשר הנבערים והבלתי יציבים מעותים אותם - לאבדנם הם."
אגרת כיפא השנייה, פרק ג, פסוקים 15-16.
מקור ההערה: הברית החדשה
לעיון נוסף: אִגֶּרֶת פֶּטְרוֹס הַשְּׁנִיָּה פֶּרֶק ג


שם המעיר: שאול התרסי [פאולוס]
הערה: מוזכר במספר מקומות כי מוצא משפחתו של שאול התרסי הוא גוש חלב.
לא הצלחתי למצוא אסמכתאות. התוכלו לכוון אותי למקורות?
בברכה
מיכאל הלר
mheller@mail.huji.ac.il

שם המעיר: מאי
הערה: הציטוט המובא ממתי פרק כג פסוק 3 אינו מובא במלואו, וזה פוגע בהבנת הקורא את הקונקטסט בו נאמרו הדברים. הפסוק המלא הינו:
"לכן כל אשר יאמרו לכם עשו ושמרו, אך כמעשיהם אל תעשו, כי אומרים הם ואינם עושים."
בפסוקים 4-36 שבאים מייד לאחר מכן, ממשיכה ההטפה כלפי הפרושים, כדלקמן:
(פסוק 4)- "הם קושרים משאות כבדים ומעמיסים אותם על שכמי האנשים, אך אינם רוצים להניע אותם אף באצבעם. (5) ועושים את כל מעשיהם כדי להראות לבני אדם, בהרחיבם את תפליהם ובהאריכם את ציציותיהם. (6) אוהבים הם את מושב הראש בסעודות ואת המושבים הראשונים בבתי הכנסת (7) וברכות שלום בשווקים ולהקרא 'רבי' על-ידי אנשים. (8) אך אתם אל יקרא לכם 'רבי', כי אחד הוא רבכם ואתם אחים כלכם. (9) ואל תקראו 'אב' לאיש מכם בארץ, כי אחד הוא אביכם שבשמים. (10) גם אל תקראו 'מורי תורה', כי אחד הוא המורה שלכם - המשיח.
הנזיפה בפרושים ממשיכה כאמור עד סוף הפרק. כך שאמנם נאמר להקשיב למצוות הפרושים שהן מבוססות דבר אלוהים (התנ"ך), אבל גם נאמר לא להתנהג כמוהם, שכן הם מזניחים את עיקרי הדברים ומתמקדים בטפל:
פסוקים 23-28:
"אוי לכם סופרים ופרושים צבועים, כי נותנים אתם מעשות ממנתה ושבת וכמון, ומזניחים את הדברים החשובים יותר שבתורה - את המשפט, את החסד ואת האמונה. צריך היה לעשות את אלה האחרונים ואין לעזוב את הדברים האחרים. מורי דרך עוורים העוצרים את היתוש במסננת ובולעים את הגמל. אוי לכם סופרים ופרושים צבועים, כי מטהרים אתם את הכוס ואת הקערה מבחוץ ותוכן מלא גזל ותאוותנות. פרוש עוור, טהר תחלה את תוך הכוס כדי שתהיה טהורה גם מבחוץ. אוי לכם סופרים ופרושים צבועים, כי דומים אתם לקברים מיוסדים הנראים יפים מבחוץ ואלו תוכם מלא עצמות מתים וכל טמאה. כך גם אתם: מבחוץ אתם נראים צדיקים לעיני הבריות, אבל בפנים מלאי צביעות ועוול."

זהו, נדמה לי שזה נותן תמונה יותר ברורה של ההקשר בו נאמר הפסוק שציטטתם בחלקו.

תבורכו
מקור ההערה: הברית החדשה

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן