לדף ראשי



דיני אונס מתחלקים לשלושה סוגים:
א) באמונה ודת,
ב) בענייני המצוות,
ג) בתנאי משא ומתן.

רבי עקיבא דרש: "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך" אפילו נוטל את נפשך (ברכות ס"א ע"ב),

ובעליית בית נתזא בלוד (בזמן השמד של אדריינוס) נמנו וגמרו:

על כל עברות שבתורה יעבור ואל יהרג, חוץ מעבודה זרה גלוי עריות ושפיכת דמים (סנהדרין ע"ה ע"א).

ודווקא כשמתכוון הגוי להעבירו על הדת, ובפרהסיה, כדי לקדש את השם. אבל אם אין כוונת הגוי להעבירו על הדת, ושלא בשעת הגזרות, ונעשה הדבר בצנעה - יעבור ואל יהרג, כי דרשו גם כן "וחי בהם" ולא שימות בהם (שם).
באונס ממון ויסורי הגוף צריך להתחזק ולא לעבור, ואם לא היה יכול לעמוד ביסורים ועבר, ביטל מצוות עשה "ואהבת את ה'", ובאונס ממון נקרא רשע (כתובות י"ב ע"ב), אבל אין בית דין עונשים אותו (סנהדרין כ' ע"ב יבמות נ"ד ע"א תוס' ד"ה אין).
ע"ע חלול השם וקדוש השם; עבודה זרה.
ואפילו גבי חלול שבת בפרהסיה, שגדול מאוד האיסור, כיוון שהאונס היה להנאת האונס - מותר לכתחילה (ירושלמי שביעית פרק ה ג).

אונס בקרבן
אפשר לכפות אדם לעשות מצווה. לדוגמה: אין הקרבן מתכפר אלא לרצונו (ערכין כ"א ע"א), ולכן כופים אותו עד שיאמר רוצה אני (ב"ב מ"ח ע"א), משום אדם מעוניין בכפרה, וגם מצווה לשמוע דברי חכמים, ובודאי גמר בלבו לקיים דבריהם.
שאין אומרים "אונס" אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחויב בו מן התורה. אבל מי שתקפו יצרו לבטל מצווה או לעשות עבירה, ומנעו אותו בעל כרחו, אין זה אונס (רמב"ם גרושין פרק ב כ),

אם אמר "רוצה אני" אחר הכפייה, אנו מבינים שיצרו הטוב הטה אותו לקיים מצווה, ובלב שלם אומר כן. אבל אם כפוהו לומר "רוצה אני", הרי זה אונס ואין המעשה שווה כלום.

אונס בשבועות ונדרים
חז"ל דרשו "האדם בשבועה" (ויקרא ה' ד) פרט לאונס.

היכי דמי? כדרב כהנא ורב אסי כי הוו קיימיה קמיה דרב, מר אמר שבועתא דהכי אמר רב, ומר אמר שבועתא דהכי אמר רב. כי אתו לקמיה דרב אמר כחד מינייהו.
א"ל אידך: ואנא בשיקרא אישתבע?
א"ל רב: "לבך אנסך" (שבועות כ"ו ע"א),

שני תלמידי רב נשבעו שרב אמר דבר מסויים, ורק אחד דיבר אמת. השני לא נשבע לשקר, כי "לבו אנסו". זה אונס הלב או שגגת הלב, שטועה, וחושב שהוא צודק. ונקרא אונס בשבועה, ופטור מקרבן ומעונש (תוס' שם ד"ה את).

אדם העושה מעשה אסור, וחושב שהוא מותר, כי טעה בסברה, או ששמע דבר לא מדוייק, האם זה אונס? בדבר זה מחלוקת:

אביי אומר "האומר מותר" אנוס הוא.
ורב חסדא אמר חייב בדיני שמים (מכות ז' ע"ב ט' ע"א)

אונס בקדושין וגטין
אם אנסו לאיש לקדש אשה - קדושיו תופסים (ב"מ מ"ח ע"ב, עי' רשב"ם, רמב"ם אישות פי"ד א). לדעת הרמב"ם יכול לגרשה אחר כך בעל כרחה, ואפילו אחר תקנת רבנו גרשום (שו"ת בית שמואל סי' מ"ב,).
אם אנס אשה לקבל קדושין אינה מקודשת מדרבנן, משום שעשה שלא כהוגן, והפקיעו רבנן את הקדושין (קדושין ב' ע"ב ש"ע אהע"ז סי' מ"ב).
ולכן אם קידש לאשה באונס, כגון שנתן בחזקה טבעת על אצבעה ואמר "הרי את מקדשת לי", אין הקדושין תופסים, שצריכים קדושין מדעתה (יבמות י"ט:).

אונס במכירה
הכופה את חבירו למכור שלא ברצונו נקרא חמסן (ב"ק ס"ב ע"א ב"מ מ"ז ע"ב). מי שאנסוהו למכור דבר ולקח דמי המכר, ממכרו ממכר ואינו יכול לחזור בו, שמפני אונסו הסכים למכירה, מלבד במקרה שמסר מודעה לפני המכר בפני עדים שהוא נאנס ואין דעתו למכור (רמב"ם סכירה פרק י).

אם אנסוהו לתת מתנה, אין מתנתו כלום, כיוון שלא לקח מעות (חו"מ שם).



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן