לדף ראשי




שבתי צבי - ש"צ - משיח שקר, מיסד כת השבתאים. נולד באזמיר בתשעה באב שנת שפ"ו (1626), ומת בעיר ביראט במדינת אלבאניא ביוה"כ שנת תל"ז (1676). אביו היה מרדכי צבי, ממשפחה אשכנזית שעברה לאזמיר מיון.
שבתי צבי נכנס לבית המדרש של ר' יצחק דאלבה בהיותו בן שש שנים, שם למלד מקרא משנה ותלמוד. בהיותו בן ט"ו לא הוצרך עוד למורה, והתחיל ללמוד קבלה בעצמו. בן י"ח נמנה בין החכמים, הרביץ תורה והעמיד תלמידים.

הצטיין בקומה ובתואר פנים, בקול ערב ובשערות שחורות. אהב להתבודד והרבה לטבול בים בקיץ ובחורף. לרגלי המלחמה בין תורכיה וממשלת ויניציא על האי כריתים עבר נתיב המסחר לאזמיר, אבי שבתי צבי התעשר, והתחתן עם עשיר אחר שנתן את בתו היפה לשבתי צבי לאשה. הוא לא קרב אליה, ובי"ד כפו עליטו לגרש אותה. וכך נהג גם באשתו השניה, ויהי הדבר לפלא.

מגלה קץ הימין
בשקידתו הרבה בקבלה ובזהר מצא כי גאולת ישראל והמלך המשיח יבוא בשנת הת"ח (1648), לפי הרמז בשנת היובל הזא"ת תשובו איש אל אחוזתו. הוא ראה עצמו המלך המשיח, גילה הדבר לתלמידיו והגה השם המפורש באותיותיו, דבר המותר רק למלך המשיח. תלמידיו האמינו בו, והשמועה יצאה בין חבריו ובני העיר. כאשר נודע הדבר לחכמים שלחו אליו שני דיינים להתרות בו שלא יעשה זאת, והוא ענה בקור רוח שהוא משיח ישראל.

הרב הכולל ר' יוסף אישקפה הכריז כי ש"צ ותלמידיו מוחרמים, ונמצאו גם אנשים שהיכו אותו ואת תלמידיו ורצו להרגו. ש"צ עזב את אזמיר ונסע באניה לקושטא. אותם ימים היו השולטן והשרים הראשים באדרינופול, ולכן יכל ש"צ לאסוף אסיפות ולבשר על התשועה. לעזרתו בא אברהם יכיני, שהטיף והסב את לב העם להאמין בש"צ. מהיום ההוא נחשב יכיני בין ראשי השבתאים.

נדודים בסלוניקי, איזמיר וקושטא
אך כאשר הריצו חכמי אזמיר מכתבים לרבני קושטא להודיעם מהחרם ולגלות חרפת המשיח המדומה, ברח עם ובני לויתו לשלוניקי שהייתה אז העיר המרכזית ללמוד הקבלה. שם ישב בהשקט ושלוה, ונהרו אליו עוד תלמידים רבים. שמונה שנים ישב בשלוניקי, עד אשר בהיותו עם חכמים בסעודה בקש שיביאו לו ס"ת עם תכשיטיה וחפת חתנים, עמד תחתיה, ברך ברכת הארוסין, וארס את התורה לו לאשה. אח"כ הגה את השם המפורש ואמר לנאספים שהוא המשיח. רבני שלוניקי שלחו שני שלוחים לומר לו כי בן מות הוא, וש"צ מהר לברוח מן העיר בראשית שנת 1658.

כשנה אחת היה ש"צ נודד ממקום למקום ויסע לאתונה בירת יון מקום מגורי אבותיו, אך גם שם רדפוהו. עבר לאזמיר, משם חזר לקושטא. בקושטא התחבר עם אליה קרקשוני, ושליח מירושלים בשם דוד קפיאה. ש"צ עשה מעשים מוזרים בדג, שהציע לו כרים וכסתות בעריסת ילדים, והתנבא שעתיד עם ישראל להגאל במזל דגים.
כאשר נודע הדבר לחכמי העיר גרשוהו. הוא שב לבית אביו באזמיר, שהה שם כשלש שנים מבלי לעשות עוד מעשים מוזרים.

נסיעתו לירושלים
בעת ההיא רבו השמועות בין העמים שקרובה לבוא תקופה חדשה אשר תביא בכנפיה שינוים בסדרי הטבע, המוסלמים קיוו לגילוי מחמד, והנוצרים קבעו את שנת 1666 להתגלות ישו משיחם. ויש ביניהם שנבאו גם את תשועת ישראל בשנה ההיא. שבתי צבי נתלה באווירה זו, והחליט להגלות לישראל כמשיח. בשנת 1662 או 1663 נסע מאזמיר לירושלים, עבר דרך אלכסנדריה וקהיר, והתודע שם אל הגיליבי רפאל בר יוסף הין, שר האוצר ופקיד היהודים. ש"צ מצא חן בעיניו, והוא נסע דרך עזה וחברון לירושלים. מצב העדה בירושלם היה בשפל המדרגה בעת ההיא. הצרות התכופות והתלאות שבאו על היהודים הבריחו את העשירים, ורק דלת העם נשארה בירושלים. כאשר בא ש"צ, התנבא על הגאולה, והיה הולך בבקר לביהכ"נ ויושב עם התלמידים שנהגו בו כבוד.

אחרי כמה חדשים שכר את ביתו החדש של דוד קפיאה, מי שהיה שליח ירושלם בתוגרמה האירופית. שם התבודד כמעט כל היום והתענה משבת לשבת, ורק בערב שבת היה הולך לשוק וקנה צרכי שבת. עסק בקבלה מעשית ובשמות הקדושים. לפעמים לן בבית הקברות והטעה את ההולכים עמו לשמוע בת-קול יוצאת מתחת הקברות ומכרזת "ש"צ הוא משיח!".

שמואל פרימו, שהיה ערום ונוכל, התחבר לש"צ והיה אחד ממעריציו ואיש סודו.

הקאימאקים (פקיד) בירושלים דרש כסף רב מהקהילה היהודית, ואלה התאספו והחליטו לבקש מהגיליבי רפאל ממצרים לעזור להם. הם פנו לש"צ שילך אליו ויבקש את בקשתם. ש"צ נעתר להם, ונסע דרך חברון מצרימה.

אשת זנונים ונתן העזתי
בעת ההיא נודע כי שרה, נערה יהודיה פליטה מחרב הקוזאקים בפולין, שהייתה מטורפת בשל העינויים שעברה, הכריזה שהיא עתידה להנשא למלך המשיח. הנערה עסקה בזנות, הלכה ממקום למקום עד שהגיעה לליוורנו. השמועות הגיעו למצרים, וש"צ שלח שליחים להביא את הנערה למצרים, שם נשא אותה לאשה. הוא טען כי גם הנביא הושע נצטוה לקחת אשת זנונים.

הגיליבי הפקיד בידו ארבעה אלפים גרוש כתמיכה לעדה הירושלומית. ש"צ נסע לירושלם דרך עזה, שם התחבר עם נתן בנימין הלוי, שנודע בשם נתן העזתי, או נתן הנביא. נתן היה גם זייפן, והוא המציא לש"צ קלף ישן נושן, מחק ממנו את השם, וכתב במקומו חזון של ש"צ והראהו לו. בראות ש"צ את המגלה המזויפת הזאת, כי הוא בחיר ה', נתחזקה האמונה בלבו כי הוא המשיח. הוא קוה כי ביום המיועד יוכל לעשות נסים ונפלאות ולהפוך העולם לפי חפצו (ציצת נובל צבי דף ל"ט:).

בבואו לירושלם בסוף שנת 1664 הכריז על עצמו כמשיח. את הכסף שנתן הגיליבי חלקו ביניהם הנוטים אחריו. רבני ירושלם זעמו על כך שלא הביא תועלת, וגם בלבל את יהודי העיר. הרבנים גרשו את ש"צ. נתן העזתי שב לעזה, משם שלח מכתב לכל תפוצות הגולה לבשר ביאת המשיח ש"צ שיגלה במהרה. ש"צ נסע מירושלם דרך היבשה לאזמיר, והגיע שם ביום 10 ספטמבר 1665.

בר"ה הודיע לקהל מאמיניו שכבר הגיע המשיח. במוצאי החג התאספו בבית ר' יהודה מורטירו חכמי איזמיר, וגזרו שהוא בן מות, אך לא נמצא מי שיפגע בו מפחד ההמון. ש"צ יצא מהעיר לכפרים עד 6 דצמבר 1665, אז שב העירה לחוג את חג החנוכה.

בעת ההיא גר באזמיר משה גאלאנטי עשיר שבביתו היה מקום תפלה הנקרא בשם ק"ק גאלאנטי. הוא האמין במשיחיותו של ש"צ. איש עשיר אחר, חיים פינייא, לעג לחלומות המשיח. כאשר נודע הדבר לש"צ, שלח את אנשיו לפרנסי קהילת פורטוגאל, שם התפלל פינייא, לצוות עליהם לגרש את הכופר מביהכ"נ. כאשר לא שמעו לקולו, וסגרו את הדלת בעדו, צוה לאנשיו להביא לשבור את הדלת. מספר עוזריו הגיע לחמש מאות. ש"צ לא חשש לכבוד השבת ולא לכבוד בית הכנסת שהרס. כאשר נכנס ולא מצא את פינייא, עלה על הבימה והוכיח את ישראל כי עם קשה עורף הוא, לקח ס"ת בידו ונשבע בתוך קהל ועדה כי הוא המשיח.

המון מאמיניו
בין קהל המאמינים החדשים היה ר' חיים בנבנשתי (מחבר כנסת הגדולה). מתחלה התנגד לש"צ, ולבסוף חשב ששגה, וכי פקד ה' את עמו. את הרב הזה מינה ש"צ לרב מוסמך, וצווה לכל העם לילך לק"ק פורטוגאל ולנשק ידיו. הרב הכולל ר' אהרן לפפא הודח מתפקידו ונמלט למגניסיאה. ש"צ הלך לבית הכנסת בהמון רב אשר חלקו ממתקים, אחרים נשאו גביעים מלאים פרחים, והוא אחז בידו מניפת כסף. בביהכ"נ פתח הארון, לקח ס"ת בידו, הגה את השם המפורש באותיותיו ושר שירי עגבים.

ב- 17 בדצמבר הלך לבית הקאדי בתקותו לעשות נפלאות. השופט התורכי שאלו מה חפצו, ובהיותו נבוך לא ידע מה להשיב לו, ואמר כי שלשה אנשים דברו סרה על השלטן. בצאתו מבית הקאדי הודיעו עוזריו להמון כי ש"צ עשה נפלאות עד אין חקר. האמונה השבתאית חזקה באזמיר עד כי נערים ונערות היו מתעלפים בחוצות ומתנבאים בסגנון אחד כי ש"צ הוא המשיח. הוא ביטל את צום העשירי כדברי הנביא שעתיד הצום הזה להיות לבית ישראל לששון ולשמחה.

התהלה והתפארת שחלקו לו ההמון אמצו את לבו להאמין כי הוא הוא המשיח. לעומתם שמואל פרימו ונתן העזתי וסיעתם, השתמשו בפתיות העם לעשות להם עושר.

פעולות ש"צ נודעו לויזיר הגדול קיופרולי. הקאדי פקד על ש"צ לנסוע לקושטא תוך שלושה ימים, והוא עצמו נסע להסביר לשרים את הנעשה ולגלות את מעשי היהודים. הויזיר שלח אל הקאימאקם מאזמיר הוראה לתפוס את ש"צ ולשלחו לעיר הבירה. ש"צ נאסר באזיקים ונשלח לקושטא. הפעם נוכח כי הוא כאחד האדם.

ש"צ בכלא
חסידיו הפיצו שמועה כי הגיעה עת רצון, ובקרוב יתחיל המשיח פעולתו. ביום 31 לדצמבר נסעה הספינה מאזמיר, אך סערה עכבה אותה בדרך, והיא הגיעה לחוף דארדיניל ביום 4 בפברואר 1666. הנוסעים ירדו ליבשה כי הספינה הייתה צריכה תקון. אנשי המשמר הוליכוה את ש"צ בעגלה עד הכפר קונוק-גיקמיגי שבקרבת קושטא. יהודי קושטא יצאו לקראתו לקבל את פניו, ומאמיניו השתוממו לראותו כבול באזיקים. אחד הפחות שנשלח לקחתו מן הספינה קידם פניו בסטירת לחי, וש"צ בראותו שכלתה אליו הרעה, השכיל להעמיד עצמו כמשיח, נענה ונתן לו גם את הלחי השני להכותו.
הויזיר הגדול אחמד קיופרולו שאל מי הוא, ומה הביאו לבלבל העולם. וש"צ ענה לו: חכם ירושלמי אני ומקבץ נדבות. הויזיר ציווה להוליכו לבית הסוהר. באו בכל יום להקדים פניו, וש"צ ביקש מהם לדבר אל איש הכספים של הויזיר יהודה ן' מרדכי הכהן להמליץ עליו להוציאו ממאסרו הצר למקום יותר מרווח. השר נענה והעבירו למבצר אחר. לאחר 63 ימי מאסר, העלו אותו באניה לחוף דארדיניל, שם נכלא במבצר החדש הנקרא "קיליט איל בחר" (מפתח הים), במקום שהיה בימי היונים הקדמונים המבצר אבידוס, והמאמינים קראו לו "מבצר עז".

מאמיניו טענו כי לא העובדה שלא נגזר על ש"צ עונש מוות כדין מורד במלכות היא ראיה שהשרים פוחדים ממנו. הויזיר אמנם פחד מתגובת ההמון, כי הממשלה הייתה שקועה במלחמת כרתים, ולא רצתה כי יקודש בעיני העם ותצמח אמונה חדשה. גם חששו שהנוטים אחריו ידרשו את דמו ויתוספו על אויבי הממשלה.
ש"צ הגיע למבצר בערב פסח (תכ"ו 1666), ציוה לשחוט כבש לקרבן פסח, צלה אותו על חלבו, ברך לפני אכילתו: ברוך מתיר איסורים, ואכל הוא וחבורתו.
מפקד המבצר לקח שוחד, ופינה לו חדר מרווח ונהג עמו בכבוד. הוא גם דרש מכל הבא לראות פני ש"צ לשלם דמי כניסה. ש"צ ישב במגדל כמלך, שלח ספרים לקהלות תורכיה א"י ואירופה, ועוררם לעשות תשובה ולתקן את מעשיהם שלא לעכב את הגאולה. הסביר כי הוא נאלץ לשבת בכלא כדי לכפר על עוונות הדור.
ש"צ הוסיף וביטל גם את צום החמישי (תשעה באב), ושלח מכתבים לכל תפוצות הגולה לחוג היום הזה ששרתה עליו השכינה להודיעו כי הוא המשיח. הוא קרא לצום י"ז בתמוז "חג טו"ב בתמוז".

התרחקות מקהל היהודים
ש"צ החליט להפריד את מאמיניו מהיהודים המאמינים ברבנים שהתנגדו לו. כדי להראות שהוא בורא תורה חדשה, שינה את יום המנוחה ליום שני: המוסלמים ביום הששי והנוצרים ביום הראשון בשבוע, והשבתאים, ביום שני. השינוי צריך היה להתחיל ביום כ"ג בתמוז תכ"ו, יום שני שש"ץ קרא לו שבת הגדול. יותר מארבעה אלפים איש שבאו לראותו במבצר שבתו ביום ההוא, וב"מוצאי שבת" ערך מכתב לכל הקהלות להפוך את צום תשעה באב לחג ולששון משום הוא יום הולדתו.

ש"ץ רצה לבטל את כל המועדים ואת יום הכפורים בכללם. גאותו השיאתו לעשות מעשים זרים שערערו את מעמדו בקרב הציבור. בעת ההיא באו אליו שני ת"ח, ר' ישעיה בן ר' דוד בעל טורי זהב ור' ליב בן הרב הירץ. ש"צ שמע מפיהם שקם בפולין נביא בשם נחמיה חיון המתנבא כי ש"צ הוא המשיח האמתי והוא נוסע אליו. ש"צ מיהר לומר לשומעיו כי האיש נחמיה הוא נביא אמתי שאין כמוהו בדור, ובמהרה יבוא אצלו. ב- 23 אוגוסט הגיע נחמיה חיון לדארדיניל. שלושה ימים ולילות התוכח עם ש"צ. כנראה שנחמיה לא שבע רצון מהמשיח, יצא מן המבצר וקרא בקול גדול כי ש"צ עומד להתאסלם. נסע לקושטא ומשם לאדרינופל בירת הממשלה בעת ההיא, הוצג בפני שר העיר מוסטאפא, וגילה לו את כל צפונות השבתיים, ששומרי המבצר מקבלים שוחד ומסתירים את מעשיו של ש"צ, וש"צ עצמו מתעה את העם בשקריו.
פקודת השרים הייתה להביא את המשיח לאדרינופול לראות אם יעמדו חלומותיו.

ביום 4 בספממבר הביאו את ש"צ לאדרינופול. שם התחבר עמו יהודי רופא, מומר מוסלמי שנקרא בערבית מאייאט-זאאדי, ושמו בעבר היה משה ן' רפאל למשפחת אברבנאל. ביום 16 בספטמבר הוצג ש"צ לפני השלטן מחמד. כאשר לא הצליח להצטדק לפניו, אמר כי הוא מוכן להתאסלם. השלטן האיר פניו אליו, קרא לו מחמד איפנדי, ובתואר הכבוד קאפוג'י-באשי-איטראק (שומר הסף). אשתו שרה נקראה בערבית פאטימה-קארין.

ש"צ כמוסלמי
בתחלת המרתו למד תורכית ואת ספר הקוראן עם המופתי גאגני, אך המשיך לשמור על קשר עם היהודים המאמינים בו. תשעה ימים אחרי המרתו כתב לאחיו:

עתה הניחו לי כי השי"ת עשני ישמעאלי, אני אחיכם מחמד קאפיג'י באשי איטראק, כי הוא אמר ויהי וכו'.

ש"צ התנצל בפני חסידיו על המרתו, בטענה כי גזרה היא מן השמים, כי צריך להבלע בין העמים. שלש מאות מחסידיו המירו גם הם דתם.
בחדש מאי 1667 היה נתן העזתי בקרבת אדרינופול, ומשפיע על העם לבטל צום י"ז בתמוז בשנה ההיא. כראות רבני אדרינופול שדבריהם אינם נשמעים לעצור בעד ההמון, נועצו עם המומר ש"צ והוא התנצל לפניהם:

לא יש בדבר הזה כי עון אשר חטא שהרשע המזייף נתן העזתי עם ספר קטן שיש לי, שאמר שמצא אותו טמון מזמן רב יותר מחמש מאות שנה... והטעני בדברים שהכל היה שקר וכזב... גם אני התחלתי להטעות את העם המאמינים בי עד היום הזה.

חולשת הרבנים שבקשו את עזרתו שלא לבטל צום הרביעי חיזקה את לב ש"צ. הוא הבין כי רב כחו למרות המרתו, והיהודים עודם כרוכים אחריו.
הוא הפך את עורו מידי פעם: פעם חרף מערכות ישראל ופעם בקש קרבתם, עד אשר ראו ראשי המלכות כי טוב להרחיקו מאדרינופול, ושלחוהו לקושטא.
שלוש שנים ישב בקושטא והתמיד בשגעונו להתקרב אל היהודים או להלשין עליהם שהם מחרפים דת מחמד. כאשר נלאו היהודים מנשוא, התאוננו באזני שרי המלכות, והם החליטו להגלות אותו גם מקושטא. הוא נשלח לעיר אלבאסאן באלבניא התיכונה, רחוק מישוב יהודי.

מאמיניו האיצו בו להתישב בקרבת מקומו בעיר ביראט הנקראת ארנאזט-בילגראד. ש"צ עבר לעיר ההיא, חי שם חמש שנים, ומת בחולירע ביום הכפורים תל"ו (ספטמבר 1675).
הוא נקבר כבקשתו ע"י התוגרמים ביום מותו על שפת הנחל העובר על פני העיר הקטנה הזאת.

השבתאים שהתאסלמו נודעו בשם דונמי.

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
דמותו של רבי יעקב ששפורטש, מהמתנגדים לשבתאי צבי
השבתאים על תחילת המאה העשרים, וחורבנה של קהילת ה"דונמה" - מאמר מאת יצחק בן צבי


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן