לדף ראשי




שוגג - העושה דבר עבירה בשגגה, בלא כוונה, בהעלם ובטעות. טעה בגוף העבירה או שטעה וחשב שמותר לעשותה.

מזיד - העושה דבר עבירה בכוונה, בזדון ובמרד, ויודע שאסור לעשות הדבר.

נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ועשה מאחת מהנה וגו' (ויקרא ד' ב'), ואם נפש אחת תחטא בשגגה, והקריבה עז בת שנתה לחטאת (במדבר ט"ו כ"ז).

רמב"ם מונה 43 חטאים שהשוגג בהם חייב קרבן חטאת (שגגות פ"א ד'), והעושה בזדון חייב כרת או מיתת ב"ד. כלל הוא: כל שזדונו כרת שגגתו חטאת.

בן נח ששגג באחת משבע המצוות פטור. רוצח בשגגה, שהרגו גואל הדם – אין הגואל נהרג על שהרגו. אם הרג ולא ידע שאסור להרוג, הרי זה קרוב למזיד ונהרג, שהיה לו ללמוד ולא למד (רמב"ם מלכים פ"י א').

שגג או נאנס ולא עשה פסח ראשון, והזיד ולא עשה את השני - חייב כרת. אם שגג או נאנס אף בשני פטור. הזיד ולא הקריב בראשון, הרי זה מקריב בשני, ואם לא הקריב בשני אע"פ ששגג הרי זה חייב כרת (רמב"ם קרבן פסח פ"ב, ועי' פסחים צ"ב:).

בממונות אם הזיק בשגגה, פטור בארבעה דברים (צער ריפוי שבת ובושת), אך חייב בנזק, כי אדם מועד לעולם (הרי"ף ב"ק פ"ב).

שוגג באיסורין הוא כל מי שעשה ע"פ חכם שהורה לו. שוגג זה אינו חייב עונש (ש"ת הרד"ך בית כ"ו חדר ב', כנסת הגדולה או"ח כללים נפרדים דף קס"ג אות י"ז).
באיסורין מדרבנן אמרו חז"ל: הנח להם לישראל מוטב יהיו שוגגין ואל יהיו מזידין (ביצה ל'.), ואפילו בתוספת יום הכפורים, שהיא מדאורייתא, לא הפריעו לעם שאכלו ושתו בערב יוה"כ עד שחשכה, ולא אמרו להם דבר (שם, עי' ש"ע או"ח סי' ת"ח ב').

במדת המוסר
עוונות - אלו הזדונות, פשעים - אלו המרדים, לכל חטאתם - אלו השגגות (יומא ל"ו:).
רבי יהודה בר אלעאי דרש: הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם (ישעיה נ"ח), הגד לעמי פשעם - אלו ת"ח ששגגות נעשות להם כזדונות; ולבית יעקב חטאתם - אלו עמי הארץ שזדונות נעשות להם כשגגות. (ב"מ ל"ג: אבות פ"ד י"ב). בחילול השם אמרו: אחד שוגג ואחד מזיד שוין (אבות פ"ד ד').
ריש לקיש אמר: גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות, שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך: הא "עון" - מזיד הוא, והא קרי ליה "מכשול" (יומא פ"ו:)


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן