לדף ראשי




שלמה = המלך השלישי בישראל והשני ממלכי בית דוד. מלך משנת ב"א תשכ"ד (836 לפנה"ס לפי הספירה היהודית. לפי הספירה הכללית שנות מלכותו בערך 1000-960 לפנה"ס) ארבעים שנה, ונקבר בעיר דוד (מ"א י"א מ"ב, דהי"ב ט' ל"א). היה הבן השני של בת שבע והצעיר בבני דוד. שלמה הומלך בהשתדלות נתן הנביא ובקשת בת שבע, שגרמו לכך ששלמה נמשח עוד בחיי אביו, בטרם מלאו לו עשרים שנה ע"י צדוק הכהן ונתן הנביא (מ"א א' ל"ד). המלכה חפוזה זו הייתה בתגובה לרצונו של אדוניה בן חגית למלוך.

לב שומע
שלמה היה "חכם מכל אדם". ירש מאביו ממלכה אדירה ומאורגנת.
בחזון שהיה לשלמה בלילה בלכתו לגבעון, נאמר לו: שאל מה אתן לך. שלמה ביקש לב שומע לשפוט ולהבין בין טוב לרע (מ"א ג' ה').
כשרון זה בא לידי ביטוי ביום הראשון לשבתו על כסאו, במשפט שתי הנשים הזונות שנאבקו על הבן החי שנותר להן. שלמה דיבר על העצים מן הארז אשר בלבנון עד האזוב אשר יוצא בקיר, כלומר מן הנשגב והנכבד עד הדל והשפל בצמחים, ועל הבהמה ועל העוף ועל הרמש ועל הדגים (מ"א ה' י"ג). שמעו יצא בכל ארצות הקדם "וכל העם מבקשים את פני שלמה לשמוע את חכמתו אשר נתן אלהים בלבו, והמה מביאים איש מנחתו" וגו' (מ"א י' ב"ד-כ"ה, דהי"ב ט' כ"ג).

עיון במשפט שלמה במקורות הבאים:
משפט שלמה, מאת אליה וגילה ליבוביץ
משפט שלמה כדגם לחשיפת האמת העובדתית, בני דון יחיה
משפט שלמה, יהודה איזנברג

ניהול המדינה
עם התמלכותו החל לסלק את אויביו. הוא ראה באדניה מתחרה, בשל רצונו לשאת את אבישג השונמית לאשה. בניהו בן יהוידע נשלח להרגו (מ"א ב' כ"ח). שלמה ציוה להרוג את יואב בן צרויה, שנטה אחרי אדוניה ומינה את בניהו בן יהוידע במקומו. מצא תואנה להרוג את שמעי בן גרא, במצות אביו לפני מותו. גרש את אביתר הכהן ומינה את צדוק לכהן במקומו. והממלכה נכונה ביד שלמה (שם ב' ט"ו).

שלמה בנה את בית המקדש הראשון – ותיאור הבנייה וחנוכת הבית, ותפילתו ביום זה מופיעים במלכים א פרקים ו-ח.
היו לו נשים שרות שבע מאות ופלגשים שלש מאות (שם י"א ג'). הוא התחתן עם נשים נכריות מבנות המלכים אשר סביבותיו, כדי להגן על מלכותו באמצעות קשרים אלה. התחתן עם בת פרעה מלך מצרים, נישואין שבטווח ארוך היו לרועץ למלכות ישראל. שלמה בנה לבת פרעה ארמון מפואר. שלש עשרה שנה נמשכה בניתו – בעוד בניין בית המקדש נמשך שבע שנים.

הביא ממצרים סוסים ומרכבות וייסד ערי רכב ופרשים (דהי"ב ד' ל"א). היו לשלמה אלף וארבע מאות רכב ושנים עשר אלף פרשים וארבעת אלפים ארות סוסים (דהי"ב א' י"ד).

הנשים הנכריות של שלמה הקימו במות לאלהי הנכר, ובכך התפשטו מחצר בית המלך פולחנים זרים לרוח ישראל ואמונתו, שברבות הימים הפיצו עבודת אלילים בישראל.
חיי העושר אשר בחצר המלך, מאכל שלחנו, מושב עבדיו ומשרתיו, מלבושיהם ומשקיו (מ"א י' ה') "וסעודת שלמה" דרשו כסף רב, עד כי כשל כח העם תחת סבל המסים אשר העמיס המלך עליהם.
הנציבים אשר על המס, אברהם גרוסמן
דברי הימים חדשות העבר, ישראל שייב

סדרי מלכותו
שלמה שלח אניות סוחר לים הודו ואפריקה, ביצר את ירושלים, ועשה לה חומה סביב (שם ג' א.). בנה תעלות וצנורי מים להביא על ידם מים אל העיר (יוסיפוס קדמוניות ס"ז פ"י נ' ועי' יומא ל"א) סיקל את הדרכים העולות מירושלם, להגן על עוברי אורח ותיקן את דרך המלך (שם ח' ז' ד'). בנה ערי מסכנות לאסוף בהן תבואה (מ"א ט' י"ט) ומבצרים להגן על הדרכים.
במבוא "המלוא", הוא האזור שבו עמד ארמון המלך, הקים את "בית יער הלבנון" על ארבעה טורי ארזים, ושם עמד משמר המלך, שלש מאות איש עם מגיני זהב וצנים ורומחי זהב בידיהם שהיו בני לויתו בעלותו בית ה'. אחריו היה "אולם המשפט" ובו כסא המלוכה, כסא שן מצופה זהב (מ"א ז' ז').
שלמה חילק את הארץ לשנים עשר מחוזות, ולהם 12 נציבים שכלכלו את המלך ואת ביתו, כל אחד חדש ימים. (שם ד' ז'- י"ט). ארגון זה גרם לכך שארץ ישראל הייתה לממלכה גדולה, שיכלה להתחרות עם כל הממלכות האדירות בתבל בימים ההם: בבל ואשור ומצרים וצור.
שלום היה בארץ "וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו מדן ועד באר שבע כל ימי שלמה" (שם ה' ה').

בנין בית המקדש
בשנה הרביעית למלכו נתן המלך שלמה אל לבו לבנות היכל לשם ה'. שבע שנים נבנה ההיכל, וכמאה ושמונה אלף איש עסקו בבנינו. בית המקדש היה המקום אליו יתפללו בני ישראל וגם בני הנכר (מ"א ח' ל"ה). הבית נקרא "מקדש שלמה", והיה לגאון העם.

הכהן הגדול ששרת במקדש היה עזריה בן צדוק הכהן (שם ד' ב'). הלוים התחלקו לשלש קבוצות: משוררים משרתים ושוערים.

"הם ובניהם על השערים לבית ה' לבית האוהל למשמרות, לארבע רוחות יהיו השוערים, מזרח ימה צפונה ונגבה, ואחיהם בחצריהם לבוא לשבעת הימים מעת אל עת עם אלה" וגו' (דהי"א ט' כ"ג ואילך).

בראש הלוים עמדו המשוררים הימן, קרח ואסף וידותון (שם ו' י' ח).
המבנה של תפקידי הכהנים והלוויים בעבודת הקודש מפורט בדברי הימים א, כג-כז. הפסוק הפותח הוא:

"ודוד זקן ושבע ימים, וימלך את שלמה בנו על ישראל, ויאסוף את כל שרי ישראל והכהנים והלויים..." (דה"א כג,א-ב).

רבים מעמי הנכר באו לירושלים, ושם אלהי ישראל בפיהם. בין הבאים הייתה גם מלכת שבא, והם באו לשחר את פני המלך שלמה ולבקר את המקדש אשר בירושלם.

מרידות נגד שלמה
העושר והכבוד שנחל שלמה לא הצליחו לכסות על המתחים הפנימיים בממלכתו. עול המיסים היה כבד, והעושר והבנייה הראוותנית שבארמון שלמה היו על חשבון עבודתם ומיסיהם של המוני העם.
ירבעם בן נבט, שהיה הממונה על גביית המיסים של שבט אפרים ומנשה "הרים יד במלך שלמה", על כי "בנה את המילא, סגר את פרץ עיר דוד אביו" (מ"א יא כז). הוא ביטא את כעס העם על הבניה שעשה שלמה והעביר שטחים ציבוריים לארמונה של בת פרעה. אחיה השילוני הנביא ניבא לו כי מלכות שלמה תקרע, ועשרה שבטים ממנה יעברו אליו. שלמה הצליח להכניע את המרד ביד חזקה, וירבעם נמלט למצרים, והיה שם עד יום מות שלמה (שם י"א מ'). לאחר מות שלמה חזר ופילג את המלוכה.
הדד האדומי היה גם הוא אויב לדוד. הוא ברח למצרים, ופרעה, שנתן את בתו לשלמה, נתן לו את גיסתו לאישה. בדרך זו שמרו המצרים על כל האופציות: הם היו קשורים הן למלך שלמה, והן לאויביו.
רזון בן אלידע היה אחד משרי הצבא אשר להדרעזר מלך צובא, שהכניע דוד. רזון יסד ממלכה בדמשק, הכניע את ארם, "ויהי שטן לישראל" (שם י"א כ"ג-כה).

כל אלה היו ההתחלות להתפוררות מלכות שלמה מיד לאחר מותו. שלמה לא ראה את הרעה אשר הביא ה' על ממלכתו, והוא מת בשלום ושכב עם אבותיו.
במקומו התמלך בנו רחבעם, שכנראה היה בכור ויורש עצר, ואולי היה הבן היחיד לשלמה כי בכל הכתובים נזכרו רק רחבעם ושתי בנותיו טפת ובשמת הנשואות לשנים מפקידיו (מ"א ד' י"א וט"ו). רחבעם לא היה ראוי למלוך, ויהירותו גרמה לפילוג המלוכה לשנים: מלכות יהודה שכללה את יהודה ובנימין, ומלכות אפרים - עשרת השבטים אשר המליכו את ירבעם.

ספריו ותקנותיו
לפי מסורת חז"ל חיבר שלמה שלשה ספרים:
שיר השירים משלי וקהלת.
שיר השירים בנערותו; משלי בהיותו לאיש, וקהלת בזקנותו (שה"ש רבה פ"א).
שתי הפרשיות האחרונות שבספר משלי מיוחסות אליו, ואת השם " אגור בן יקה" המוזכר שם פרשו חז"ל כי הוא שלמה: אגור שאגר את התורה, יקה שהקיאה

מלבד שלשה ספרים האלה מיחסים לו את "חכמת שלמה" או "ספר החכמה" מהספרים החיצונים, הערוך ע"פ תכונת הספר משלי (הרמב"ן ואחריו עזריה מן האדומים ור"ד גאנז בצמח דוד ורנ"ה וויזל).
הערך "חכמת שלמה"

לפי מסורת חז"ל תקן שלמה כמה תקנות:
א) ערובי חצרות, איסור להוציא בשבת מרשות לרשות (ערובין כ"א:);
ב) נטילת ידים לקדשים. בגלל חומרת הקדשים (שם);
ג) עוברי דרכים רשאים בימות החמה להלוך בשבילים שבשדות (ב"ק פ"א.);
ד) ברכת בונה ירושלם בברכת המזון "על הבית הגדול והקדוש" (ברכות מ"ח:).

בתלמוד ובמדרשים
חז"ל מונים שישה שמות שנקרא שלמה המלך:
שלמה, ידידיה, קהלת, בן אגור, בן יקה, בן למואל (אדר"נ פל"ט).

לדעת ר' יונתן לא חטא שלמה עצמו בעבודה זרה, וכל האומר 'שלמה חטא' - אינו אלא טועה. אלא שהיה לו למחות בנשיו, ולא מחה, מעלה עליו הכתוב כאילו חטא (שבת נ"ו:).

אמר רב יהודה אמר שמואל, בשעה שנשא שלמה את בת פרעה הכניסה לו אלף מיני זמר ואמרה לו כך עושין לעבודה זרה פלונית וכך עושין לעבודה זרה פלונית ולא מיחה בה (שם), ובאותה שעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה בו שירטון ועליו נבנה כרך גדול של רומי (סנהדרין כ"א:).
אמר רב המנונא מאי דכתיב וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף, מלמד שאמר שלמה על כל דבר ודבר של תורה ששת אלפים משל, ועל כל דבר של סופרים חמשה ואלף טעמים (ערובין כ"א:).

מאמרים אחרים מותחים ביקורת על שלמה:

בשעה שבקש שלמה להכניס ארון למקדש דבקו שערים זה לזה, אמר שלמה כ"ד רננות ולא נענה... כיון שאמר ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה (מו"ק ט'.).
אמר הקב"ה ולשמחה מה זו עושה, מה עטרה זו עושה בידך? רד מכסאי! באותה שעה ירד מלאך בדמותו של שלמה וישב על כסאו והיה מחזר על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות ועל בתי גדולי ישראל ואמר "אני קהלת הייתי מלך" והיו סכין אותו בקנה ונותנין לפניו קערה של גריסין, באותה שעה בכה ואמר "וזה היה חלקי מכל עמלי" (קהלת רבה פ"ז).

שלשה ירידות ירד שלמה:
ירידה ראשונה מאחר שהיה מלך גדול מסוף העולם ועד סופו נתמעטה מלכותו ולא היה מלך אלא על ישראל, הה"ד משלי שלמה בן דוד מלך ישראל;
ירידה שניה מאחר שהיה מלך על ישראל נתמעטה מלכותו ולא היה מלך אלא על ירושלם, הה"ד אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלם;
ירידה השלישית מאחר שהיה מלך על ירושלם נתמעטה מלכותו ולא היה מלך אלא על ביתו שנאמר הנה מטתו שלשלמה וגו' כלם אחוזי חרב, ואפילו על מטתו לא היה מלך שהיה מפחד מן הרוחות (שה"ש רבה פ"א).

עיון בפרקי ספר מלכים:

חכמתו של שלמה באגדות חז"ל / מ. זר כבוד




הערות לערך:
שם המעיר: חסוי
הערה: אני לא מבינה עם אתם כבר כותבים על שלמה אז עד הסוף
תרשמו על מפעלי בנייה שבנה שלמה והמסחרים שהוא סחר קשרים עם מדנות וכד..
ילדים שעושים עבודות מחפשים אתרים ואני כמובן חיפשתי ומצאתי אותכם חשבתי שיהיה לכם את מה שאני צריכה אך התעכזבתי אז תוסיפו את זה בבקשה.
מקור ההערה: ידע אישי

שם המעיר: שמואל
הערה: בין רשימת תקנותיו של שלמה המלך יש להוסיף את איסור ה'שניות' לעריות, רשימה של קרובות משפחה שלא נאסרו בתורה.
מקור ההערה: תלמוד בבלי מסכת יבמות דף כא עמוד א

שם המעיר: שמואל
הערה: כיצד יתכן שהיו לשלמה אלף נשים אך היה לו רק בן אחד, רחבעם?
יש בספרות עוד 2 מבנותיו ויתכן בן נוסף למלכת שבא. וזהו?
מקור ההערה: מחקר

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן