לדף ראשי



שמואל אידלש - המהרש"א - רב ומפרש התלמוד; נולד בקזימיר ליד קרקוב בשנת 1555 ומת באוסטראה פלך וואהלין ה' כסלו שצ"ב (1631).

אביו היה ר' יהודה הלוי מצאצאי ר' עקיבא כהן ופרנס בקהלת אובן, אמו הייתה ממשפחת מהר"ל מפראג, וחותנו היה ר' משה אשכנזי מפוזנא מחבר זכרון משה. מהרש"א חתם את שמו "שמואל אידלש" על שם חמותו שהכיר לה טובה, מפני שתמכה בישיבתו הגדולה בפוזנא במשך עשרים שנה (1605-1585). לאחר מותה נסגרה הישיבה. התקבל לאב"ד בעיר חלמא (חלם), ובשנת 1614 נקרא להיות אב"ד וראש ישיבה בלובלין. משם נקרא לאב"ד בטיקטין, ולבסוף נתקבל לרב באוסטראה וניהל שם ישיבה. הרבה תלמידים באו לשמוע שיעוריו.

דרכי לימודו והנהגותו
המהרש"א אהב את הפלפול ההגיוני והתנגד לפלפול של הבל "המטריד את האדם מן האמת ואין מגיע לתכליתו המבוקש" (חידושי אגדות לב"מ פ"ה ר"ה דלשתבח). לפעמים הוא מוציא אגדות חז"ל מפשטן ומפרשם בדרך רמז, אז אומר שבחזון נראה להם כן (חידושי אגדות ברכות ריש פ"ג, חגיגה י"ד, מגילה ז', ב"מ כ"ט). באגדות אחרות הוא אומר "ודאי כי יש להאמין בכל הדברים האלה (לויתן) כפשטן, ואין הדברים יוצאין ממשמען" (יבמות צ"ו, בכורות ל"א). יש שהוא מפרש אגדה בדרך מחקר (שבת קי"ט, קדושין ע"א, נדה כ"ד) וכותב שאין התלמוד חסר מכל החכמות "ואל יאמר המלעיג על חכמי התלמוד שהיו חסרים מחכמת הרפואה" (גיטין מ"ח)

"וכמו שהסולת אינה רק הקדמה ללחם, כך חכמות אחרות כמו התכונה וחכמת המספר ותשבורת הן הקדמה לתורתנו" (הוריות י').

מהרש"א האמין בגלגול נשמות (שבת קנ"ב, מו"ק ט"ו), ועסק גם בקבלה (חגיגה י"ב, ב"מ פ"ו). מאידך הוא מתרעם על אנשים המבלים כל ימיהם בחכמת הקבלה, שיותר ראוי להסתירה (חגיגה פ' אין דורשין). למד את ספרי הפילוסופיה של חכמי ימי הבינים, והוא מסכים עם רבנו בחיי הספרדי שבדברים התלוים באמונה אף שידע אותם בקבלה צריך כל אדם לחקור אותם במופת (חגיגה י"ג חולין כ"ז).

לגבי מספר העיקרים, נטה לדעת ר' יוסף אלבו שהעקרים הם מציאות השם תורה מן השמים ושכר ועונש (סוף ר"ה).
כמנהיג הדור לא נשא פנים לעשירים, והתלונן על המקבצין עושר שלא באמונה ובחילול השם, כגזל הנכרי, ואח"כ מתכבדין באותו ממון להיות להם כבוד בכל שנה, ולתת להם ברכת "מי שברך". (חידושי אגדות לשבת קנ"ט, כתובות ס"ז, סוטה מ').
נמנה בין הרבנים שחתמו בשנת ש"ן (1590) ביריד גראמניץ בעיר לובלין על התקנה שלא ישתדל שום רב בישראל להשיג את הרבנות ע"י ממון (פרידבערג לוחות זכרון 15).
התנהג בנדיבות, ביתו היה פתוח לרווחה ונתן לכל עובר אורח מקום ללון ולחם לאכול. על משקוף ביתו היה חקוק באותיות בולטות הפסוק "בחוץ לא ילין גר דלתי לארח אפתחנו" (איוב ל"א ל"ב) (מזכרת לגדולי אוסטראה 47).

ספריו
חידושי הלכות על הש"ס, בו הוא מבאר במיוחד את דברי התוספות, וחידושי אגדות על אגדות חז"ל (1611-1600), נדפסו אח"כ עם הוצאת הש"ס.
כתב שו"ת שהם בכ"י "שם הגדולים אות ש').


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן