לדף
ראשי
שמואל בר חפני
הגאון האחרון בסורא. מת בשנת 1034. כתב את מבוא התלמוד וכללי התלמוד. שמואל בר חופני - הגאון האחרון מסורא ומת בשנת 1034. אביו היה אב"ד בפאס ויש ממנו תשובה (צונץ ריטוס עמ' 191), ורב שמואל כתב עליו קינה. היה אחד המחברים הפוריים ביותר בתקופת הגאונים. כמעט כל ספריו היו כתובים ערבית וזו הסיבה שאבדו, אולם מכמה מחיבוריו נשארו שרידים, ואחדים מהם אף נתפרסמו בדפוס. היה בעל השכלה מגוונת ונושאי ספריו מקיפים את רוב מקצועות הספרות. לא הרבה תשובות נשארו ממנו, כנראה משום שישיבת סורא שנפתחה מחדש לא הצליחה לקשור קשרים עם מרבית היישובים היהודיים, שהתרגלו לפנות בשאלותיהם לפומבדיתא. עם זאת ברור שכמה מספריו ופירושיו למקרא ולתלמוד נכתבו כתשובות לשואלים. לא האמין באסטרולוגיה, ואף לא בנסים שיש בהם שינוי מערכות הטבע, מלבד אלה שהוזכרו במקרא. בפירוש מעשה בעלת האוב שהעלתה את שמואל, מביא רד"ק את דברי ר' שמואל בן חופני: רד"ק שמואל א פרק כח רב האיי גאון, שהיה חתנו, מייחס דעות אלו של חותנו להשפעת הספרות הערבית, שרב שמואל היה מצוי אצלה מאוד. הוא כותב: מר רב שמואל גאון וכיוצא בו, שהרבו לקרות בספרי נכרים, אומרים אין המראות הללו נראות אלא לנביאים, ולא ייעשה נס אלא לנביא, ומכחישין בכל מעשה שנאמר כי נעשה בו נס לצדיקים (תשוה"ג ליק צט). ספריו את המקרא תרגם תרגום ערבי חדש, הקרוב אל פשוטו של מקרא יותר מתרגומו של רב סעדיה, כן כתב ביאור רחב מאוד למקרא על פי פשוטו, אולם הכניס בתוכו הרבה מידיעות הטבע ועניינים רבים אחרים, דבר שלא היה לטעמו של ראב"ע, שאמר עליו בהקדמתו לפירוש התורה "גם רב שמואל בן חפני אסף רוח בחפניו". בייחוד הרבה רב שמואל לחבר ספרי הלכה בנושאים מיוחדים בדיני נשים ונזיקין, כמו: ספר העריות, ספר השותפות, ספר המצרנות, ספר הפיקדון, ספר המתנה וכיוצא בהם. דרכו בחיבוריו ההלכתיים היא להקיף את העניין שהוא עוסק בו בשלמות. א) ספרו "חובת הדיינים" הכיל למעלה מארבעים שערים שבכל אחד מהם נידון עניין מיוחד בנושא זה. ב) ספר "על ההוצאות" דן בעניין הנפשות שהאדם חייב במזונותיהם ובפרנסתם. בספר זה נידונו מתנות הכהונה והלווייה וחובת הצדקה, וכן החובות כלפי הקרובים, כגון: אישה, בנים, עבדים וכו'. ג) "דיני הערבות והקבלנות". הספר מחולק לשלושים ואחד פרקים: הגדרת הערבות ומהותה; הפורמולות של קבלת הערבות; הפורמולות של הקבלנות; וכו'. בקי היה רב שמואל גם בספרות המשפטים המוסלמית וכמה פעמים הקביל בין המשפט העברי למשפט הערבי, תופעה בלתי שכיחה כלל אצל בעלי הלכה אחרים. ד) "מבוא התלמוד", שהובאו ממנו ציטוטים אצל כמה ראשונים. חיבר גם כתבי פולמוס נגד הקראים. היה מדקדק ופייטן. רק חלק קטן מיצירותיו זכה להופיע בדפוס. בין שרידי הגניזה נמצאים הרבה קטעים מחיבוריו הראויים לראות אור עולם. ספריו בערבית: א) "אחכם שרע אל-ציצית" בעשרה פרקים, על הלכות ציצית (הרכבי שם ח"ג 31 הערה 77); ב) "לאוואצים אל-אחכם" (שם עמ' 35 הערה 93); ג) "אל-בולוג ואל-אררך" ששה פרקים על זמן בגרות וגדלות (שם עמ' 31 הערה 77); ד) "פי אל-טלק" על גיטין ה) "נסך אל-שרע ואוצל אל-דין ופורועה" (פריעת החוק ויסוד האמונה עם כל סניפיה) שנזכר ע"י ר' יהודה ן' בלעם ור"מ אבן עזרא (שם עמ' 40 הערה 112); ו) "פי אל-נפקח" על המסים (שם עמ' 34 הערה 90); ז) "אל-שופע", עשרים פרקים על ענייני מצרים בקרקעות (שם עמ' 30 הערה 60); ח) "ריסלה אל-שכריה" על שכירות ט) "אל-שראי" על המצות, ונחלק לשערים: שערי שחיטה, שער של בדיקות הבשר מן החלב, שערי ברכות, (עי' ווייס בית תלמוד ח"ב 377); י) "שורוט" על שטרות; י"א) "המתנת" על ענייני מתנות (הרכבי שם עמ' 36): י"ב) "השותפות", על ענייני שותפים (שם הערה 96); י"ג) "כתב אחכם אל-פקדון" על פקדונות; י"ד) "כתב אל-מוגוארא" על שכנים; ט"ו) "כתב אל- בעי" על ענייני מכירה. מקור הערך: על פי י"ד אייזנשטיין, אוצר ישראל; מרדכי מרגליות, אצניקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים
יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן |
|