לדף ראשי




שמואל הנגיד - תלמודי, מדקדק, משורר ומדינאי. נולד בקורדובה בשנת 993 ומת בגראנדה בשנת 1055.
למד תלמוד אצל ר' חנוך, דקדוק עברי אצל ר' יהודה חיון, וערבית רומית וברברית אצל מורים לא יהודים.
בשנת 1013, לאחר שנכבשה קרדובה ע"י סוליימאן ראש לשבטי הברברים, עזבו היהודים את קורדובה ועמם גם ר"ש. הוא התיישב מלגה, שם עסק במסחר ובתורה וחכמה.
היה סופר מהיר בערבית וכתב כתיבה תמה ומפוארה. הדבר הזה הגיע לאזני הויזיר אבו אל-קסים ן' אל-עריף, ששלח אחריו ומינהו למזכירו. הויזיר מצא בו יועץ אישי. בשנת 1027 חלה הויזיר ונטה למות. המלך חבוס בקרו והביע צערו על האבדה שאינה חוזרת במותו, והויזיר אמר למלך כי מעשיו נעשים בעצת סופרו שמואל הנגיד. המלך מינה את ר"ש לויזיר תחת הויזיר המת.

ר"ש עולה לגדולה
ר"ש השתמש במשרתו לטובת הארץ ולטובת בני עמו. התגבר על שונאיו בדרכי נועם. פעם אחת חרף אותו מוסלמי אדוק בעברו ברחוב עם הכליף. הכליף נתן רשות לר"ש לחתוך את לשונו. ר"ש נתן לו מתנה, ואמר לכליף "הנה חתכתי את לשונו הרעה ונתתי במקומה לשון טובה".

בשנת 1037, במות המלך חבוס, הניח שני בנים. רוב נסיכי ברבריא ועמהם יהודים חשובים כמו יוסף ן' מיגאש, ישראל בן ליאון ונחמיה אשקופה, נטו אחרי הבן הצעיר, ואילו ר"ש וקבוצה אחרת נטו אחרי באדיס הבן הבכור. למזלו של ר"ש ויתר הבן הצעיר על המלוכה. כאשר עלה באדיס על כסאו היה ר"ש הויזיר, והמלך מסר בידו את ניהול המדינה, כי הוא היה רודף תענוגים ולא עסק בצרכי המדינה.

ר"ש נהג נשיאותו בכל קהלות גראנדה שתארוהו בשם "נגיד". ביתו היה מקום לאספת חכמים וסופרים שהעתיקו את ספרי ישראל. הוא עודד משוררים עבריים ותמך בהם. ביניהם היה רבי שלמה בן גבירול שגורש מסרגוסה.

ר"ש עצמו היה משורר נעלה והיה כמעט הראשון שכתב שירים בענייני חול. ר' משה אבן עזרא, בספרו כתאב אלמחאצרה, כתב: "והיה נשיאם וגבירם הנגיד רבנו שמואל הלוי (ירצהו האל), המארדי לפי יחוס אבותיו (אבי ר"ש נולד בעיר Melida), הקרטבי לפי מקום מולדתו, והגרנאטי בנגידותו".

כתב את הספרים "בן תהלים" "בן משלי" ו"בן קהלת". הספר "בן תהלים" כולל תפלות ובקשות הערוכות במשקל ובחרוז.
בחבוריו הביא ממשלי הערבים ואומות אחרות, מפתגמי הפילוסופים, ממליצות העמים הקדמונים ומנאומים של חכמינו.

ראב"ד בספר הקבלה אומר על משוררי ספרד: "בימי ר' חסדאי הנשיא התחילו לצפצף ובימי ר' שמואל הנגיד נתנו קול". ר' יהודה אלחריזי אומר עליו: "והיו שיריו נגידים וראשים, וענייניו חזקים וחדשים" (תחכמוני שער ג').

חיבוריו
בין שיריו נמצאים פתגמים יפים, אחד מהם מתאר את גישתו לחבריו:

בעת יעל נדיב לבב למשרה
ידידיו יעלה עמו בחסדו
ואם יעל בליעל - ידידיו
בתחתית והוא יעל לבדו
(זכרון לראשונים 140).

כמה משיריו כתובים כסאטירה. כאשר רצה למתוח ביקורת על הפלפול בתלמוד בקולי קולות, ועל העדר סדר ויופי בבתי כנסיות, כתב בשיר ח':

הירהב הזמן כרב ורבא, ואם ביניו ובין תלמוד מריבה...
ידמו כי בציציות וזקן ומגבעת יהי איש ראש מתיבה ...
ושמענו חמור נוער וצוחת בני בקר, והם גועים קרובה
ושחתי: מי אשר שת בית אלהים כמו רפת והוא חטאת וחובה?
ואמרו אין חמור ומריא בבית אל, אבל קורים במסכת ובבא.
ואמרתי: המירותם תעודה ותורה - ואני אנה אני בא.

מבחר משירי רבי שמואל הנגיד

בטעות מיוחס לו "מבוא התלמוד" שנדפס בקושטא בשנת 1510, ועם הליכות עולם לר' יהושע הלוי, ומשנת 1754 ואילך נדפס בכל הוצאות התלמוד בסוף מסכת ברכות. תורגם גם לרומית (מבוא התלמוד נכתב ע"י ר' שמואל בן חנניא נגיד מצרים בזמנו של הרמב"ם)..
חיבר "הלכתא גבירתא" - פסקים, שמזכירו המאירי בפירושו לאבות, ור' בצלאל אשכנזי בשטה מקובצת (כתובות ל"ו:).
שתי תשובות שלו נכללו בספר "פאר הדור" (אמשטרדם 1765, קבוצת שיריו (דייואן) נדפסו ע"י הרכבי בספרו "זכרון לראשונים" (פטרבורג 1879) ועי' חברת צנטרל בווארשא (1912)


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן