לדף ראשי




רבן שמעון בן גמליאל השני - תנא בדור השלישי. נשיא הסנהדרין.
היה נער בעיר ביתר בזמן מרד בר כוכבא. כאשר נפלה העיר נמלט מתוך ההרגה (סוטה מ"ט: גיטין נ"ח.).
כאשר נוסד בי"ד באושא, נבחר לשבת על כסא נשיאות אבותיו. היה קרוב למלכות, ולמד חכמה יונית (ב"ק פ"ג:). התיר את התרגום היוני (מגילה ט': ירושלמי שם). כנראה למד גם חכמת הטבע ותכונת הגוף לצורך רפואות (ברכות כ"ה. מ', שבת ע"ח: כתובות נ"ט: ק"י:).
מסר דברים בשם ר' יהודה בר אלעאי (תוספתא כלים, ב"ק פ"ה ד'), ר' מאיר (שם ב"מ פ"ד ט"ו כתובות פ"ו י') ור' יוסי בן חלפתא (שם דמאי פ"ג י"ב, שם טהרות פי"א ט"ז). את ר' יוסי קרא בשם בירבי בשאלו ממנו הלכה למעשה (סוכה כ"ו), בשל ענוותנותו, כי לא היה גדול ממנו.

בימיו רבו רדיפות הרומיים בא"י, ואמר ע"י שהריחו מקצת צרתן של מלכות קצרה רוחן של אבותינו... אנו שאנו מובלעין בתוך מעיהן כמה ימים וכמה שנים וכמה עיבורין עאכ"ו (שה"ש רבה פ"ג כ).
אמר על מגילת תענית, אף אנו מחבבין את הצרות אבל מה נעשה שאם באנו לכתוב אין אנו מספיקין (שבת י"ג:).
הוא השתדל להגדיל את כח בית דינו הגדול, וקבע תפקיד חדש בבית הדין: "חכם". עד זמנו היו רק זוגות: נשיא ואב ב"ד, והוא הוסיף שלישי, נשיא, אב"ד וחכם.
ולמשרה החדשה מינה את רבי מאיר, גם את רבי יהודה הגביה להיות מוריינא דבי נשיאה, וכמו כן חלק כבוד לרבי יוסי ור' שמעון.

למרות כל מאמציו היו בתקופתו מחלוקות (הוריות י"ג:), למרות שהשתדל תמיד בענוה יתירה למנוע מחלוקת ולהחזיר שלום. למשל: כאשר התלונן לפניו בנו ר' יהודה על ר"ש בר"א, השיבו אביו: בני אל ירע לך דבר זה, שהוא ארי בן ארי ואתה ארי בן שועל (ב"מ פ"ד:). הוא רצה שגם אחרים ינהגו במדת הענוה, ושנא את המתיהרים (ברכות ט"ז: תענית י':).

הלכותיו
מצאנו לרשב"ג כשלשים הלכות בדיני שבת וכ- 15 בדיני שביעית, וכמעט בכולם הוא מקל. גם בעניינים אחרים הוא נוטה להקל, לפעמים מפני שקשה בעיניו להטריח בני אדם. הוא הקל בבדיקת חמץ שלא להטריח (תוספתא פסחים פ"א); תרומה נותנים כפלים בחולין, שלא להטריח (ירוש' כתובות פ"ה ג'). הזהיר על כבוד הצבור (תוס' מגילה פ"ג). בתעניות לא חש לטרחא (תענית י"ד:).
חשש לתיקון העולם, ואמר: תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת, דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת (שבת קנ"א:).
דרש לבער את הפושעים. כאשר אמרו לו ר' מאיר ור' עקיבא 'אילו היינו בסנהדרין לא היה אדם נהרג מעולם' - אמר כי לתיקון העולם דרושה מדת הדין, ולפי דבריהם יירבו שופכי דמים בישראל (מכות ז').
היה מהפך בזכות הנשים (כתובות ע"ט: גיטין מ"א. קדושין כ':) ובזכות העבדים (גיטין י"ב.), ואמר שכשם שישראל מצווין לפדות בן חורין, כך מצוין לפדות עבדים (ירוש' גיטין פ"ד ח').

כדי לחזק את הדין ולמעט מחלוקת קבע עיקר גדול: אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו, אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין. ומזה נובע שלא לחשוש לדעת המיעוט (עי' בכורות כ': כ"ד). הלך אחר המנהג (כתובות פ"ו ד', ב"מ פ"ז א., ב"ב פ"י א').

רוב הלכותיו נתקבלו, מלבד שלשה דברים (גיטין ע"ד: ב"ב קע"ג: סנהדרין ל"א.). מדבריו למדנו על מנהגי ישראל בעת ההיא: ט"ו באב ויוה"כ שבהם בנות ישראל יוצאות בכלי לבן (תענית פ"ד ח'); מנהגים בסעודה בעת שיש אורחים (תוס' ברכות פ"ד ט'); נוסח הכתובה והגט (תוספתא סנהדרין פ"ז א', גיטין פ"ט י"ג).

מאמריו באגדה מעטים:
הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד, על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם (אבות סוף פ"א).
אין עושין נפשות (מצבות) לצדיקים, מעשיהן הן הן זכרונם (שקלים מ"ז, ב"ר פפ"ב י"א).


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן